"לֵיל חֲנָיה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקּועַ לֵיל רב מְלָאכֹות חֹופְזֹות, לֵיל אֵד
מִן הַדְוָדִים לֵיל שֶׁמֹוסֵך אֶת כִּּׁשּופָּה שֶׁל רְעּות רּוחַ בְבִנְינָּה שֶׁל מַמְלָכָה,
לֵיל נְדּודִים נִצַּב פרּוׂש עַל הַיחִיד וְהַגְדּודִים"
(נתן אלתרמן, 1957 ,מתוך "עיר היונה")
קוראים וקוראות, מפקדות, מפקדים, נשות ואנשי המקצוע הצבאי.
המרחב הצבאי שוקק חיים. הוא משתנה כמו בתנועת הצבעים בקליידוסקופ לאין־סוף גווני התנהגות אנושיים וחברתיים: היחיד, הגדודים, מערכות היחסים, הציפיות, ההבנות והטעויות, המלאכות החופזות והמלאכות המתוכננות. אומץ הלב, הרעות והמנהיגות.
אלה ועוד, החומרים הרכים מהם עשויה המלחמה.
זכות גדולה להתבונן בהם דרך משקפי הפסיכולוגיה הצבאית.
אחריות גדולה להנחיל את הידע המקצועי המתפתח מדור לדור.
אבקש להודות לכותבי המאמרים על כך שכתבו, שהמשיגו, ששיתפו ושתרמו מהידע הרב שצברו לכדי מאמרים בעלי תובנות משמעותיות. כמו כן אני מודה לאנשים שליוו את מסע ההוצאה לאור של תבונת השדה – ד"ר יובל בנזימן, סא"ל לירז ספיר, רס"ן צליל כהן יוסף, סא"ל שרית שיף, סא"ל (מיל') ד"ר מוטי קלנג, רס"ן מידד אבידר, ד"ר רוני טיארג'אן־אור, עדי לרנר, סגן עדי ויספלד, רב"ט רוני אבנצ'יק ורב"ט ויקטוריה גליקסון.
היטיבו להגיש את תבונת השדה לנושאים כעת את האלונקה בבניינה של ממלכה. זכרו שלא בהכרח תהיו שם, ברגע הזה בליל השחקים הרקוע. לכן כדאי להספיק לעשות זאת היום.