כעוף החול: שובה של סוריה של בשאר אל־אסד לליגה הערבית

בראשית מאי 2023 קיבלה הליגה הערבית החלטה להשיב את סוריה לשורותיה, וסיימה נתק ואף חרם של למעלה מעשור. שבועיים לאחר מכן, ב־19 במאי, הגיע נשיא סוריה בשאר אל־‏אסד כמנצח להשתתף בוועידת הפסגה של מנהיגי ערב בעיר ג'דה שבסעודיה. בינואר 2012 הושעתה סוריה מחברותה בליגה, ביוזמת מדינות המפרץ, בשיאה של מלחמת האזרחים שהשתוללה אז במדינה – בשל הדיכוי האכזרי והעקוב מדם של המחאה בידי המשטר הסורי, אבל גם משום שנראה היה כי גורל משטרו של אסד נחרץ וסופו ליפול. המשטר שרד את המלחמה ויצא ממנה כשידו על העליונה, בעיקר תודות לסיוע שהגישו לו רוסיה ואיראן.

עתה משלימות מדינות ערב עם המציאות בסוריה, ועם ההכרעה שנפלה בה בשדות הקרב, ושבות לדמשק. אפשר שהן מקוות כי בדרך זו יצליחו לנתק את סוריה מאחיזתה של טהראן, ואולי אף יסייעו בהשבת היציבות למדינה ולאזור כולו – דבר שיאפשר למיליוני פליטים שנמלטו מסוריה בשל הקרבות לשוב למולדתם.

דומה שמדובר בנדבך נוסף במהלך בין־ערבי כולל יותר, שעניינו ברצון להפחית את המתיחות גם בזירות חיכוך ועימות אחרות שבהן שקעו מדינות ערב, ובעיקר מדינות המפרץ, דוגמת תימן וכמובן מול איראן. ההתנתקות המסתמנת של וושינגטון מן הנעשה באזורנו, כמו גם שקיעתה של ישראל בסבך של בעיות מבית, מאיצות את המהלך. חזרתה של סוריה לחיק הליגה הערבית וחידוש יחסיה עם רבות ממדינות ערב הוא צעד חשוב, גם אם סמלי בעיקרו, בדרכה ליציאה מן המשבר שבו היא נתונה מזה כעשור. אבל מכאן ועד לשובה למעמד ממנו נהנתה ולתפקיד האזורי שמילאה לפני המלחמה המרחק עודנו רב.

סוריה – "ליבה הפועם של הערביוּת"

בספרו סוריה - המאבק לצמרת (The Struggle for Syria) העוסק בתולדותיה של סוריה בשנות ה־40 וה־50 של המאה ה־20, מתאר פטריק סיל מדינה זו כצומת מרכזי וכמוקד של ההתרחשויות המדיניות בעולם הערבי ואף במזרח התיכון כולו. הוא אף קובע כי שחקנים אזוריים ובין־לאומיים, ובראשן המעצמות הגדולות, הכירו בחשיבותה של סוריה: "כל מי שמבקש להנהיג את המזרח התיכון – חייב לשלוט בה".1 מרכזיותה של סוריה הנעוצה במיקומה הגיאוגרפי במרכזו של העולם הערבי, כמו גם בעובדה שבמרחב הסורי צמחה התנועה הלאומית הערבית וממנו התפשטה אל רחבי העולם הערבי, הם שעמדו בבסיס הטענה, ושמא היומרה הסורית, כי דמשק היא "ליבה הפועם של הערביוּת" וסמן ימני לעולם הערבי כולו.2 תחת שלטונו של חאפט' אל-אסד (1970–2000) הפכה סוריה למעצמה אזורית בעל מעמד ומשקל. באותן שנים נראה היה כי היא מבקשת לעצמה עמדת הנהגה בעולם הערבי, כפי שרמזה כותרת ספרו האוטוביוגרפי של פטריק סיל, אודות השליט הסורי,  אסד– המאבק על המזרח התיכון. עם זאת, אפילו בימיו של חאפט' אל־אסד לא עלה בידי הסורים להשפיע על מהלך האירועים בעולם הערבי.  כך למשל לא הצליחו למנוע מנשיא מצרים, אנור אל־סאדאת, לחתום על הסכם שלום עם ישראל ב־1979, ומאוחר יותר ב־1993 לא הצליחו להכשיל את החתימה על הסכם אוסלו בין ישראל לאש"ף.3 בכל זאת נתפסה סוריה בעיני רבים, ובוודאי שבידי החוגים הפאן־ערביים שעוד נותרו פעילים בעולם הערבי, כ"שומרת החומות של הערביוּת" שהכול חפצים בגושפנקה ובלגיטימציה שהיא מעניקה למדיניותם ולמהלכיהם.

הכול השתנה במרס 2011 כאשר פרצה אש "האביב הערבי".4 האש המחאה והמרי התפשטה במהירות בכל רחבי סוריה, ותוך חודשים בודדים איבד המשטר את השליטה בחלקים גדולים של המדינה ונראה היה כי יתקשה לשרוד את גלי המחאה נגדו. למזלו של אסד, מחנה המורדים כשל במאמציו לאחד שורות ולהצמיח הנהגה אפקטיבית ומוסכמת שתוביל אותו אל הניצחון. עם זאת, פעילותן של מאות, ואפשר שאף למעלה מאלף קבוצות חמושות שפעלו בכל רחבי סוריה, יצרה אפקט מצטבר שהמשטר הסורי התקשה להתמודד עימו.

הידרדרותה של סוריה למרחץ דמים, בעל היבט עדתי ודתי מובהק, כמו גם התגייסותן של איראן ושל חזבאללה לצד משטרו של אסד, הביאו לקרע עמוק ביחסיה של סוריה עם מדינות ערב. בזו אחר זו ניתקו מרבית מדינות ערב את יחסיהן עם המשטר הסורי, וממילא חדלו מלהכיר בלגיטימיות שלו. נראה כי מדיניותן של אותן מדינות ערביות בהובלתן של מדינות המפרץ, הושפעה, לצד האמפתיה למפגינים והתחושה כי ימיו של אסד ספורים, מן הכעס על סוריה בשל בריתה ההולכת ומתהדקת עם איראן, וההבנה כי המאבק בסוריה הוא חלק בלתי נפרד של מאבק כולל בין איראן ובין העולם הערבי, ואולי אף בין המחנה הסוני לשיעי במזרח התיכון.

באוגוסט 2011, פחות מחצי שנה לפרוץ המהפכה בסוריה, פרסמו מדינות המפרץ הודעת גינוי ראשונה למשטר הסורי בשל האלימות שבה נקט נגד המתקוממים נגדו, וכמה מהן אף החזיר את שגריריו מדמשק. מאוחר יותר, בנובמבר אותה שנה, החליטו חברות הליגה הערבית בהובלת מדינות המפרץ להשעות את חברותה של סוריה בליגה הערבית. החלטה זו נכנסה לתוקף בינואר 2012. חברות הליגה קיבלו שורה של החלטות שעניינן הטלת עיצומים כלכליים ומדיניים על המשטר הסורי, ואף קראו לאסד לוותר על סמכויות השלטון לטובת סגנו, פארוק א־שרע. הן אף הביאו בפברואר 2012 הצעת החלטה ברוח זו למועצת הביטחון של האו"ם, אלא שרוסיה הטילה עליה וטו. במהלך אפריל 2012 כבר סגרו מרבית מדינות ערב את השגרירויות שלהן בדמשק.5

הפגנה בעיר בניאס, 29 באפריל 2011

לא כל המדינות היות שותפות לאותה דעה. כמה ממדינות ערב דוגמת אלג'יר, עומאן ואף ירדן, ולצידן לבנון ועיראק, נמנעו מלכתחילה מלנתק את יחסיהן הדיפלומטיים עם דמשק כל אחת מטעמיה. אלג'יר, בשל התמיכה המלאה במשטר הסורי ואף ההזדהות עם מאבקו באסלאם הפוליטי – שכמותו התנסתה בעשורים האחרונים; עיראק, לבנון וירדן, בשל ההכרח הביטחוני שהביאן לקיים דיאלוג ולו גם מוגבל עם סוריה המצויה בשכנות גיאוגרפית להן. התגברות מעשי הטרור בשטחה של ירדן ולאורך גבולה עם סוריה, חלקם בהשראת דאעש שהחל בקיץ 2014 קנה לו אחיזה לאורך הגבול, הביא את רבת עמון להשמיע זמירות חדשות ולפיהן מוטב לה כי אסד ישיב לידיו את השליטה באזור הגבול ובסוריה כולה.6

מדינות אחרות, דוגמת מאע׳׳ם (מדינת האמירויות הערביות המאוחדת), המשיכו לקיים קשרים עם דמשק, הגם שבפרופיל נמוך. בחלוף הזמן חל שינוי גם בעמדתה של מצרים ביחס לנעשה בסוריה. תחילה תמכה קהיר במורדים שנהנו מאהדה בציבוריות המצרית, כמו גם מתמיכה של תנועת ״האחים המוסלמים״ שנציגה, מוחמד מורסי, שימש כנשיא מצרים עד להדחתו מן השלטון ביוני 2013. מורסי אף הציע באותה העת לשגר כוחות צבא מצריים לסוריה.7 אולם לאחר ההפיכה שהעלתה לשלטון בקהיר את שר ההגנה, עבד אל־פתאח א־סיסי, התחולל שינוי בעמדה המצרית. הם הוסיפו לשמור מרחק מן המשבר הסורי, בעיקר תוך התחשבות בעמדתה של סעודיה, בעלת ברית ותומכת כלכלית חשובה בעבור המצרים. אולם על רקע מאבקו של סיסי בתנועת ״האחים המוסלמים״ במצרים גופא, החלו קהיר ודמשק מפשירות את הקרח ביחסיהן ואף פועלות לקדם שיתוף פעולה בתחומי הביטחון והלוחמה בטרור.8 מדינות המפרץ, הגרעין הקשה של מתנגדיו של המשטר הסורי בעולם הערבי, הוסיפו לתמוך במורדים ולהכשיל כל ניסיון לפיוס בין אסד למדינות ערב.

הכרעה בשדות הקרב

בספטמבר 2015 התערבו רוסיה ואיראן במלחמה לצידו של המשטר הסורי. הפעלה נחושה ואף נעדרת גבולות ומגבלות של כוח אווירי רוסי לצד שימוש בכוחות איראנים, לוחמי חזבאללה ומיליציות שיעיות שהביאה טהראן לסוריה, הובילו להכרעה בשדות הקרב. ולהשבת השליטה בחלק ניכר של המדינה לידי משטר אסד. את מחיר ניצחונו של בשאר בקרב ההישרדות שניהל למול אויביו שילמו תושביה של סוריה. למעלה מחצי מיליון מהם נהרגו בקרבות, כשני מיליון נפצעו. כ־11 מיליון, כמחציתה של האוכלוסייה שמנתה ערב פרוץ הקרבות, איבדו את בתיהם ובין 5–8 מיליון הפכו לפליטים מחוץ לגבולות ארצם. המלחמה גם הביאה להרס התשתית הכלכלית במדינה ועל פי הערכות יידרשו למעלה מטריליון דולרים כדי לשקם נזקים אלו ולהתניע מחדש את גלגליה של הכלכלה הסורית.9

על אף ההכרעה שהושגה בשדות הקרב בסוריה, נמנעו מדינות ערב מלמהר ולהתפייס עם המשטר הסורי, וסעודיה וקטר אף הוסיפו להושיט סיוע למחנה המורדים. אלא שהחזית האחידה הבין־ערבית מול סוריה הלכה ונפרמה, ואט אט החלו מדינות ערביות מחדשות בזו אחר זו את הדיאלוג עם דמשק שהתקיים עד אז בהיחבא – ראשית דבר דיאלוג בטחוני ומאוחר יותר אף מדיני.

במרס 2022 הגיע הנשיא הסורי לביקור באיחוד האמירויות, לראשונה מאז פרצה המלחמה בארצו. ביקורו בא שבועות מספר לאחר ביקורו של הנשיא הישראלי יצחק הרצוג בדובאי ובאבו דאבי. אגב, אסד נמנע מלבקר את "הסכמי אברהם", בשעה שאיראן, חזבאללה ואף נשיא תורכיה, רג'פ טאיפ' ארדואן, תקפו אותם בחריפות. האמירויות הייתה המדינה הערבית הראשונה לשוב ולפתוח את שגרירותה בדמשק עוד בדצמבר 2018, וקיימה גם במהלך המלחמה קשר שוטף עם המשטר הסורי.10

בפברואר 2023, ביקר אסד גם בסולטנות עומאן ונפגש עם הסולטן הית'ם בן טארק. הסולטאן העומאני הביע את תקוותו כי יחסי סוריה ומדינות ערב האחרות יחזרו לתקנן, ושני המנהיגים סיכמו להעמיק את היחסים הבילטרליים בין שתי המדינות בכל התחומים. עומאן החזירה את שגרירה לדמשק עוד באוקטובר 2022. 11 עוד קודם לכן, באוקטובר 2021, קיימו לראשונה זה למעלה מעשור אסד ומלך ירדן עבדאללה שיחת טלפון, ובה הביעו רצון לחזק את שיתוף הפעולה בין שתי המדינות.12 לצד זאת חודש ואף הועמק הדיאלוג בין דמשק לבירות ערב. תחילה מדובר היה בדיאלוג ביטחוני בשאלות של מאבק בהקצנה ובטרור האסלאמי ובמיוחד בדאעש, אך אט אט הוא הורחב עוד יותר לסוגיות נוספות שעניינן המצב בעיראק ובלבנון ובאזור באופן כולל.

כך מצרים, בה ביקר באפריל 2023 שר החוץ הסורי פיצָל אל־מִקדאד כאורח של עמיתו המצרי סאמח אל־שוכרי. בפברואר 2023 הגיע שר החוץ המצרי לדמשק, כדי להביא השתתפות בצער על אסון רעידת האדמה שפקד את סוריה בראשית אותו החודש. שוכרי מסר לנשיא אסד איגרת מאת נשיא מצרים א-סיסי בדבר נכונות להדק את קשרי שתי המדינות.13

התחממות נרשמה גם ביחסי סעודיה-סוריה. שתי המדינות החלו בדיאלוג ביטחוני שעניינו המאבק בטרור אך גם בהברחות סמים, ובעיקר סם הקפטגון, מסוריה. דיאלוג זה התרחב לכדי דיון מדיני, ומאוחר יותר הוכרז על פתיחה מחודשת של שגרירויות שתי המדינות זו בבירתה של זו, ועל חידוש קווי התעופה האזרחית הסדירים המחברים ביניהן. באפריל 2023 ביקר שר החוץ הסורי מִקדאד בסעודיה. בהצהרה משותפת שפורסמה בסיום ביקורו נמסר כי שתי המדינות סיכמו על הצורך לשים קץ לנוכחותן של "המיליציות החמושות" בסוריה, ודנו בצעדים שיש לעשות כדי לגבש הסדר מדיני למשבר במדינה זו שישמור על "אחדותה ויתרום לחזרתה לסביבתה הערבית". שבוע אחר כך הגיע שר החוץ הסעודי פיצל אבן פרחאן לביקור גומלין בבירה הסורית. בראשית מאי 2023 נמסר גם על חידוש היחסים הדיפלומטים בין סוריה לתוניסיה, ופתיחה מחודשת של שגרירויות שתי המדינות זו בבירתה של זו. לצד זאת הודיעה בחריין כי היא עתידה לחדש את יחסיה עם דמשק.14

על רקע זה החליטו חברות הליגה הערבית להשיב את סוריה כחברה בארגון, הן אמנם נמנעו מלפרסם תנאים כלשהם לחידוש חברותה של סוריה, אך דיווחים בתקשורת ידעו למסור כי סעודיה ומדינות המפרץ מקוות כי המשטר הסורי יחדש את הדיאלוג עם קבוצות המורדים שעודן פועלות במדינה כדי להגיע עימן להסדר שיביא ליישוב הסכסוך בסוריה וכן שהמשטר ילחם בהברחות הסמים מן המדינה ויקדם פתרון לבעיית הפליטים הסוריים.15

בריאיון לרשת CNN הביע שר החוץ של ירדן אימן אל־צפדי תקווה' כי זו רק ההתחלה בדרך למציאת פתרון למשבר בסוריה בעקבות המלחמה הממושכת בהתחוללה במדינה. לדבריו: "החזרה [של סוריה] לחיק הליגה הערבית סמלית בעיקרה, אבל בסופו של דבר כדי להביא לסופו של המשבר נצטרך להבטיח שהקהילה הבין־לאומית תתיצב כולה מאחורינו בנושא הזה" – רמז ברור לסנקציות שהטילו מדינות המערב על משטר אסד.16

לוועידת הפסגה הערבית בג'דה שהחלה ב־19 במאי 2013 הגיע אסד כמנצח והתקבל בחום בידי מארחיו מסעודיה ובידי עמיתיו מיתר מדינות ערב. בדבריו קרא לעסוק בסוגיות המהוות איום "לעתיד שלנו ושל הדורות לעתיד", ובכלל זה הסכנה של "פשעיה של הישות הציונית" ו"הסכנה העות'מאנית". הוא הוסיף כי: "עלינו לטפל בסדקים שצצו במשך עשור שלם, להניח את ענייני הפנים של כל מדינה לעצמה, ולמנוע כל התערבות חיצונית בענייננו הפנימיים".17

מפגש הליגה הערבית, 2012

לא כולם על העגלה

המהלך הערבי מול סוריה אינו עומד בפני עצמו, ואינו מנותק משינויים נוספים ואף דרמטיים המתחוללים במרחב. אלה עמדו בסימן של פיוס בין סעודיה לאיראן ששיאו חידוש היחסים בין שתי המדינות באפריל 2023. בבסיס מהלך סעודי זה עומדת האכזבה מארצות־הברית המבקשת, כך נתפסים הדברים באזור, להפחית ממעורבותה באזור ואולי אף להתנתק ממנו. היא מפנה עורף לידידיה ואינה מהססת מלמתוח עליהם ביקורת, בעיקר בסוגיות פנים. כך גם הרצון ליישב את הסכסוך בתימן שבו שקעה סעודיה, כמו גם חשש ערבי להיגרר לעימות ישראלי-איראני חזיתי בשאלת הגרעין.18 נראה אפוא שהעולם הערבי מעדיף שסוריה תימצא בתוך הנגמ"ש מאשר מחוצה לו, ומעדיף לנהל את היריבות עם איראן תוך קיום יחסים דיפלומטים עימה ולא מתוך מציאות של נתק ואף של עימות חזיתי גלוי.

כמה ממדינות ערב נותרו מסויגות. בראשן קטר שהתייצבה לאורך שנים בגלוי לצד מחנה המורדים בסוריה, ועם זאת הבהירה כי לא תהווה מכשול בדרך לשובה של סוריה לעולם הערבי. על מחנה המסתייגים נמנו כווית ומרוקו, אפשר שזו האחרונה בשל התייצבותו של המשטר הסורי לצד אלג'יר בסכסוך שבין אלג'יר לרבאט.19

לבד מהענקת הכרה ולגיטימציה למשטר הסורי, נעדר שובה של סוריה לליגה הערבית כל משמעות של ממש, שהרי אין מדובר בכינון דיאלוג אינטימי או בשיתוף פעולה אסטרטגי או צבאי בין מדינות ערב לסוריה, למעט כאמור מאבק בטרור באסלאמי ובגידול של סמים והברחתם. גם המשמעות הכלכלית של מהלך זה מוגבלת, ובוודאי שאין לצפות להזרמה של מיליארדי דולרים ממדינות ערב לסוריה שבה מתקשה המשטר לקיים משילות על חלקים גדולים של המדינה. ארצות הברית הביעה התנגדות תקיפה לשובה של סוריה לחברות בליגה הערבית, ואף הכריזה כי אינה שוקלת לנרמל את קשריה עם משטרו של אסד ולא תתמוך במדינות אחרות שיעשו זאת.20

נקודת המבט הישראלית

מבחינתה של ישראל אין שובה של סוריה לחיק העולם הערבי מעלה או מוריד. סוריה עודנה מדינה חלשה שאיננה מקיימת משילות ושליטה על חלקים גדולים של שטחה. המשטר עודנו תלוי להישרדותו באיראן, בחזבאללה וברוסיה, ומשום כך מאפשר להם השפעה ואף נוכחות על אדמתו. מציאות זו אינה צפויה להשתנות בעתיד הנראה לעין, ואין להניח כי בשאר ינתק עצמו מאחיזתה של איראן, כפי שיש המקווים בעולם הערבי, ויצמצם את קשריו ההדוקים עימה.

על אף ההכרעה שנפלה בשדות הקרב בסוריה, הוסיפה ישראל לנהל במהלך השנים האחרונות את המב"ם (המערכה בין המלחמות) במאמץ לבלום את ניסיונותיה של איראן להיאחז בסוריה ולהפוך אותה, בסיוע של חזבאללה, לבסיס פעולה קדמי. זה כעשור ישראל תוקפת משלוחי  נשק העושים את דרכם מטהראן לבירות דרך סוריה, כמו גם מתקנים לייצור אמל"ח מתקדם שהקימו האיראנים במדינה, ולבסוף, בסיסים של המיליציות השיעיות ששיגרה איראן לסוריה כדי לסייע למשטר הסורי במלחמתו במורדים ועמדות של חזבאללה לאורך הגבול הישראלי-סורי.

ישראל חזרה והבהירה כי תקיפות אלה אינן מכוונות נגד המשטר הסורי אלא נגד בעלי בריתו בטהראן ובבירות, המנצלים את חולשתו ואת תלותו בהם ומנסים לבסס לעצמם השפעה ואף נוכחות על אדמת סוריה. במשך כל אותן שנים נמנע אסד נמנע מלהגיב לתקיפות – ביטוי להכרתו בחולשתו ובמאזן הכוחות הנוטה באופן ברור לטובתה של השכנה מדרום.21

אין להניח כי מצב דברים זה ישתנה בקרוב. ובכל זאת, שיפור במעמדה האזורי והבין־לאומי של סוריה ולעתיד לבוא נסיגת כל הכוחות הזרים מעל אדמתה ושיקום יכולותיה הצבאיות, עשויים להקשות על ישראל לפעול על אדמתה ואולי אף להביא לסגירת חלון ההזדמנויות שנפתח בפניה במרס 2011.  

תקיפת מפקדת דיוויזיה 7 של צבא סוריה, 18 בנובמבר 2020

סיכום

שובה של סוריה לליגה הערבית הוא צעד חשוב, הגם שסמלי, בדרכה לזכות מחדש בהכרה ובלגיטימציה ערבית. מדינות ערב שהתגייסו ברובן, הגם שלא כולן, למאבק נגד אסד ותמכו במתנגדיו, שבות אליו לאחר שיצא כאשר ידו על העליונה מן המלחמה שהשתוללה בארצו. בכך יש לבטא ריאליזם פוליטי שעניינו הכרה במציאות בשטח, היינו בניצחונו של בשאר במלחמה בסוריה כמו גם רצון לפתור סכסוכים מדממים, בסוריה ואגב גם בתימן, השואבים אנרגיות ונתפסים כנעדרי תוחלת

שובה של סוריה לליגה הערבית וחידוש היחסים בינה למדינות ערב נעדר בינתיים משמעות מעשית. סוריה עודנה מדינה כושלת שכלכלתה חרבה, והמשטר בדמשק עודנו מתקשה לקיים משילות ברחבי המדינה. אין להניח כי חיוכים מהעולם הערבי ישנו במשהו את המציאות העגומה בסוריה ואת המצב הכלכלי במדינה. בוודאי כל עוד מוטלות על סוריה סנקציות כלכליות מערביות. אין להניח כי המשטר הסורי יאפשר את שובם של הפליטים, סוגיה בעלת משמעות בעבור לבנון וירדן ותורכיה, וקשה להניח שיתרחק ויתנתק מאיראן.

בכל זאת מדובר בצעד בכיוון הנכון מבחינתו של אסד, ואפילו בניצחון זוטא, שהרי אחרי עשור של משבר השתנתה המגמה והשתנה הכיוון ותחת להוסיף להיחלש צובר המשטר הסורי כוחות. אפשר שמדובר בסימן לבאות, שהרי לעולם הערבי עשויה להצטרף גם תורכיה, השוקלת לפנות את כוחותיה מסוריה ואולי לבסוף גם מדינות המערב ובראשן ארצות־הברית, על אף שהן מוסיפות להצהיר על התנגדותן.

דומה אגב כי בשובה של סוריה לחיק הליגה הערבית יש כדי ללמד לא רק על שיפור במעמדה הרעוע של סוריה, אלא בעיקר על חולשתו של הקולקטיב הערבי, שהוא כיום צל חיוור של עצמו משנות ה־50 וה־60 תחת הנהגתו של נשיא מצרים גמאל עבד אל־נאצר. בעבור ישראל נותרה סוריה מדינה חלשה שהמשטר השולט בה תלוי להישרדותו באיראן ובחזבאללה, וכמובן גם ברוסיה. יש אפוא להניח כי ישראל תוסיף לנהל את המב"ם על אדמת סוריה, ואין להניח כי המשטר במדינה יחרוג ממנהגו ויגיב על תקיפות אלה. עם זאת, שיפור במעמדה האזורי והבין־לאומי של דמשק עשוי לפגוע בעתיד הרחוק בחופש הפעולה הכמעט מוחלט שממנו נהנתה ישראל בסוריה לאורך השנים האחרונות, ולחייבה לחפש אחר דרכים אחרות להיאבק בנוכחות ובהשפעה של איראן בגבול הצפון. ספק אם סוריה תחזור להיות בעתיד הנראה לעיין אותה מדינה בוטחת בעצמה ובעלת עוצמה כפי שהייתה ערב פרוץ המלחמה בה, אבל האיום הקיומי שריחף מעל משטר אסד במהלך המלחמה העקובה מדם שהתחוללה בארצו הוסר. מבחינתו של הנשיא הסורי - הגרוע מכל מאחוריו.