אנשי פאנפילוב

אנשי פאנפילוב/אלכסנדר בק/2011/297 עמודים

זהו החלק השני של הטרילוגיה הידועה של אלכסנדר בק על אנשי פאנפילוב, טרילוגיה שהיתה חלק אינטגראלי מציודו האישי של דור הלוחמים העברי במלחמת העצמאות. המיתוס של אנשי פאנפילוב הוא סיפור גבורה שהתרחש, כביכול, במהלך קרב מוסקבה באמצע נובמבר 1941. לפי הסיפור, שפורסם לראשונה בעיתון הסובייטי "הכוכב האדום", 28 לוחמים מדיוויזיית חיל הרגלים ה⁻316 בפיקוד איוואן פאנפילוב, גרמו אבידות כבדות לכוח שריון גרמני שתקף את עמדותיהם, במהלך קרב עיקש שארך 4 שעות באזור תחנת הרכבת דובסקובו, במבואות מוסקבה. כל הלוחמים הסוביטיים שהשתתפו בקרב נהרגו במהלכו, אך עמידת הגבורה שלהם בלמה את ההתקדמות הגרמנית בגזרה שהוחזקה על ידם.

כלי התקשורת הסוביטיים ניפחו את הסיפור, והשתמשו בו כמופת לגבורת לוחמי הצבא האדום בלחימה נגד הצבא הנאצי. במיוחד זכתה לפרסום אמירה, שיוחסה לפוליטרוק קלוצ'קוב, שפיקד על היחידה הסובייטית שהשתתפה בקרב: "רוסיה גדולה, אך אין לאן לסגת. מוסקבה מאחורינו". החיילים שנטלו חלק בקרב, זכו לעיטורי גיבור ברית המועצות לאחר מותם, ולהנצחה בכל רחבי ברית המועצות. המעשה ושאר מעלליה של הדיוויזיה היוו רקע לספר אנשי פאנפילוב, שתורגם לעברית ושימש כהשראה ללוחמי הפלמ"ח.

מיתוס הגבורה של אנשי פנפילוב המשיך להתקיים בברית המועצות עד שנות ה⁻90 של המאה ה⁻20, אף על פי שכבר בשנת 1948 קבעה חקירה חשאית של הפרקליטות הצבאית הסובייטית, שמרבית הפרטים שפורסמו לגבי הקרב בדובסקובו, כולל שמות הלוחמים שהשתתפו בו, היו המצאה עיתונאית חסרת בסיס עובדתי. שישה מהם נותרו בחיים; אחד נמלט ושירת כמשתף⁻פעולה במשטרת העזר הגרמנית.

מתוך סקירה שכתב סרן (מיל') גר פרל, חוקר במרכז דדו:

ספר המופת אנשי פאנפילוב מאת אלכסנדר בק (מהדורת הוצאת מערכות והקיבוץ המאוחד, 1953), אודות לחימת באטאליון (גדוד) רגלים בצבא האדום במלחמת העולם השנייה בקרבות להגנת מוסקווה, הוא אחד מספרי הצבא החשובים והמשפיעים ביותר. במהלך הספר חנך מפקד הדיוויזיה, גנרל איוואן פאנפילוב, את המג"ד, באורג'ן מומיש־אולי, ושינן לו: "תפקידו העיקרי של המפקד – לחשוב, לחשוב ולחשוב" (עמ' 108). שכן, ציין, "במלחמה קיים אויב, והוא לא תמיד עושה מה שרצוי לך" (עמ' 136).

החניכה של פאנפילוב כללה היבטים של טקטיקה, פיקוד ומנהיגות. "הניצחון מתחשל עד לקרב" (עמ' 87), שב הגנרל ושינן לפקודו, שכן ההצלחה בלחימה היא תוצאה של אימונים והכנות קפדניות, ולא רק של מעשי גבורה ואלתור. מה גם, אמר פאנפילוב, שבמלחמה "יקרה הכול. היה מוכן לפי פקודה להתכנס מהר, להיעתק מהר" (עמ' 125). דבר נוסף שחיוני לפיקוד על הגדוד, והוא "אכזרי מאוד… אכזרי מאוד: משמעת" (עמ' 64). לכן, תבע המג"ד רבות מאנשיו וקבע כי במהלך האימונים "לחוס – משמע לא לחוס" (עמ' 135).

הספר רווי בסיפורים ובדוגמאות הנוגעים לערכים חשובים בלחימה ובהם: ערך הרעות ואחוות לוחמים, חשיבות דמות המפקד ועוד. חובה על המפקד לדעת, קבע המג"ד מומיש־אולי, "שניהול קרב איננו ניהול האש בלבד, או ניהול תנועת הלוחמים, אלא גם ניהול התודעה" (עמ' 203).

אחד האירועים המכוננים בספר התרחש כשגילה פאנפילוב כי המג"ד נמנע מלתכנן, לצד ההגנה על הקו והצירים, פעילות התקפית. "רע הדבר, חבר מומיש־אולי!" (עמ' 89), נזף אז מפקד הדיוויזיה במפקד הגדוד. "התדע, חבר מומיש־אולי, מה עוד חסר לבאטאליון? פעם אחת לחבול בגרמנים!" (עמ' 94), הסביר הגנרל לפקודו. "ואז, חבר מומיש־אולי, יהיה זה לא באטאליון – לא, זאת תהיה עשת!" (עמ' 94). ואכן, כוח מהגדוד פשט על עמדות הגרמנים, ושב עם תחושת מסוגלות וביטחון עצמי ששירתו את הגדוד במערכה כולה.

המלחמה היא בית ספרו של המג"ד לא פחות מן השיעורים שלימד אותו פאנפילוב. למשל כלקח מפעילות מבצעית מוצלחת, סיפר, עלו במחשבתו "פתאום המלים, שהמחשבה תרה אחריהן מזמן. מהלומה על גבי התודעה! אותו רגע, כיניתי סוף־סוף בשם – ביני לבין עצמי – את סודו של הקרב, סודו של הנצחון בקרב" (עמ' 164). שכן, לאחר: "שלקתה התודעה, שנשברה הרוח, שוב אפשר לרדוף, להשיג, להרוג" (עמ' 164). עוד למד מומיש־אולי כי: "את חיל הרגלים צריך לנצור, באש ובתמרון, כשאתה מפלס וסולל לו נתיב ע"י אש, אש ואש!" (עמ' 282). בסיכומו של דבר, "זהו כל עיקרה של אמנות הקרב, אמנות הטאקטיקה, – להמום במפתיע את האויב ולנצור את כוחותיך שלך מהפתעה כזאת" (עמ' 164).

הספר כתוב היטב, והשפיע על מפקדים בפלמ"ח ובצה"ל, ולקחיו (בניכוי התעמולה ובניפוייה) נותרו רלוונטיים. הספר ניתן בצה"ל כשי לבוגרי קורסי פיקוד בחיל השריון וחיל הרגלים, ובהם קורס קצינים וקורס מפקדי כיתות, וללוחמי ומפקדי יחידות מובחרות. כך ראוי שייעשה גם בעתיד.

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן