פרק רביעי: מבט מעבר לים

רעיון ומושג הבקרה המודיעינית אינם ייחודיים רק לאמ"ן או לקהילת המודיעין בישראל. בהסתכלות רחבה יותר, אפשר למצוא את עקבותיו מעבר לים במערכים מודיעיניים וביטחוניים במדינות המערב. מסורות דומות של ביקורת מודיעינית התפתחו במקומות שונים, מה שמעיד על תשתית רעיונית שורשית אצל גורמי מודיעין שונים – ללא קשר לאופן שבו הם מבצעים את תהליך הבקרה. בולט לא פחות מערך המתחים שהוצג עד כה סביב תפקוד הבקרה, שעולה היטב גם אצל שרותי מודיעין אחרים.

המונח "צוות אדום" חדש יחסית בהיסטוריה האמריקנית, שנחשבת כמי שקידמה אותו יותר מכול. ועדיין, עצם התפיסה של משחקי תפקידים לבחינת מבצעים ופעולות היא נוהג צבאי ותיק. מקורו בצבא הפרוסי, כאשר הצבא האמריקני אימץ אותו בסוף המאה ה־19. במהלך השנים היו שימושים רבים בתפיסה הזו. מקרה הדגל בהיסטוריה האמריקנית הצבאית – פיתוח תפיסת נושאות המטוסים האמריקניות לאחר סדרת משחקי מלחמה בשנים 1923–1935, שהתבררה כמפתח לניצחון במערכה בזירת האוקיינוס השקט. המושג "צוות אדום" צמח במשרד ההגנה האמריקני בשנות ה־60 של המאה ה–20, מסימולציות שהונהגו במסגרת משחקי מלחמה של האויב. השימוש במושג "אדום" היה קשור ליריב הסובייטי, כאשר הצבע הכחול ייצג את הצד האמריקני.

התיעוד הראשון המוכר לשימוש בכלי היה בשנים 1961–1963 בשני מקרים: ביצוע סימולציה בנושא בקרת נשק (בק"ן) בין־מעצמתית לבחינת המדיניות בנושא; ובמסגרת מכרז לרכש מטוס תקיפה כאשר מזכיר ההגנה האמריקני דאז רוברט מקנמרה השתמש ברעיון, ואגב אורחא הכתיר את אנשי "הצוות האדום" כ"פרקליטי שטן". המקרה הבולט בתודעה הציבורית לשימוש בכלי היה של הנשיא ג'ון קנדי במהלך משבר הטילים בקובה ב־1962 ,בעת שארגן את ועדת EXCOM ושיבץ בה במכוון אנשי אמון, ובהם אחיו רוברט קנדי, כדי לגבש דרכי פעולה חלופיות ומאזנות לחלופה הצבאית.

לקריאת הפרק המלא לחצו כאן