שליחות זה לא סבל

חיילים בשירות באיו“ש הנשיאה בעול לאורך זמן ניזונה בעיקר מערך השליחות - אותה הבנה שעכשיו זה תורי, עכשיו אני צריך לעשות מעשה על מנת שמדינת ישראל תמשיך להתקיים, אני פה בגלל שאחרים לפניי הגנו על המדינה

מהו האיזון הראוי בין שליחות בצבא לבין חיים פרטיים, והאם התרבות הארגונית הצבאית מעודדת את מתן תשומת הלב הדרושה לפיתוח החיים הפרטיים? אלו שאלות שנראה לי כי אנו, המשרתים בצה”ל, נוטים להדחיק וראוי להעלותן לשיח פתוח בין המפקדים. מסמך ”רוח צה”ל” נועד לעצב את דפוסי הפעולה של המשרתים. על פי מסמך זה המשרתים בצה”ל ינהגו, יחנכו ויבקרו את עצמם ואת זולתם על פי הערכים שהוא מציב. אחד הערכים הנמנים במסמך ”רוח צה”ל“ הוא ערך השליחות. ערך זה להבנתי הוא המוביל את האוכלוסייה שהחליטה לתת יותר – אוכלוסיית משרתי הקבע.

קצינים ונגדים נדרשים להשקעה רבה מאוד. הם עושים זאת מתוך הבנת גודל האחריות המוטלת עליהם. בראש ובראשונה זו אחריות למימוש מטרת העל של ההגנה על עם ישראל וארץ ישראל. נוספת לה האחריות לביצוע המשימות ולשמירת חיי חיילינו. כמובן שברצון למלא תפקידים מאתגרים ועתירי אחריות ישנו גם הרצון להגשמה עצמית, אולם אין לי ספק שהנשיאה בעול לאורך זמן ניזונה בעיקר מערך השליחות. אותה הבנה שעכשיו זה תורי, עכשיו אני צריך לעשות מעשה על מנת שמדינת ישראל תמשיך להתקיים, אני פה בגלל שאחרים לפניי הגנו על המדינה.

במהלך שנות שירותי בתפקידי פיקוד שונים נתקלתי לצערי במפקדים המפרשים את האחריות כמושג טוטלי הגובר על כל צורך אנושי. מפקדים אלו אינם מכירים בצורך בחופשות ואם הם יוצאים לאפטר הם עושים זאת בחשאי כאילו הם עושים דבר אסור. רוח זו מחלחלת כלפי מטה וקצינים שהיו תחת פיקודי, נשואים וכאלה שעומדים להינשא, לא העלו על דעתם לבקש לצאת לאפטר, לא בגלל המצב אלא בגלל התרבות הארגונית שראתה זאת בצורה שלילית. אם לא הייתי מחייב אותם בפקודה לצאת ל”אפטר” פעם בשבוע בטוחני כי לא היו מעזים לצאת מיזמתם.

אני חושב שאנו כמפקדים צריכים לשאול את עצמנו האם אנחנו, כארגון, רוצים שיראו בנו מפקדים בלתי אנושיים? האם אנחנו, המפקדים, לא מעצימים שלא לצורך את חוסר האיזון המובנה בין המשימתיות והאחריות לבין חיי המשפחה במסווה של שליחות ודוגמה אישית? האם משפחה חזקה (לא כססמה) לא נותנת חוזק למשרת בצה“ל? מכיוון שלדעתי המרכיב האנושי הוא חיוני לתפקודנו כמפקדים, ומכיוון שמשפחה חזקה היא גורם רב משמעות בתפקוד תקין של משרת הקבע שומה עלינו לברר מה עלינו כארגון לעשות כדי לממש את המטרות האלה.

רבים מכירים את הססמה ”עליך להכיר את האדם שבחייל על מנת להפיק את החייל שבאדם”, אולם אסור לנו שהיא תישאר סיסמה. צה”ל חייב ליצוק תוכן ממשי לאמירה זו. האיזון בין עבודה לחיים הפרטיים חייב להיות מובן על ידי כלל המפקדים ומגובה בפקודות ובנהלים. בצד זאת אנו נדרשים לשינוי הולם בתרבות הארגונית. במהלך שנות שירותי פגשתי מפקדים רבים מדי שראו בפקודים שלהם אך ורק כלים לביצוע המשימות ולא גם אנשים שיש להם חיים פרטיים שחשוב לשמור עליהם.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן