הפיקוד והשליטה הם מהתפקודים הבסיסיים של הכוח הלוחם, ואפשר לטעון שהם המאפשרים לארגן את האלימות לכדי תוצא לכיד ולהפוך קבוצת אנשים מכנופיה לכוח צבאי. לפיכך, תפקוד זה הוא אחד הגורמים העיקריים למיצוי העוצמה הקרבית התאורטית של כוח צבאי נתון ולהכרעת הקרב. כוח מאורגן יהיה איתן יותר, יילחם טוב יותר ובמקרה הגרוע ביותר לא יישבר אם ייאלץ לסגת. מצד אחר, כישלון בפיקוד על הכוח עשוי להביא להתפוררותו, וכישלון בשליטה עליו עשוי להביא לביזור הפעלתו באופן שלא תאפשר את השלמת המשימה.
לכל צבא תפיסת פו"ש ייחודית, המסתמכת על תרבותו ועל ההיסטוריה המבצעית שלו. בעוד אנו מכירים היטב את תפיסות הפו"ש המערביות, התפיסות המזרחיות זרות לנו. הצבא הרוסי משתמש בתפיסת פו"ש ייחודית, שחלקה נטוע עוד בעברו כצבא הסובייטי, ומסתמכת משמעותית על תובנות שהפיקה ממלחמת העולם השנייה. תפיסה זו הותאמה במשך הזמן בעקבות תובנות ולקחים שהופקו ממבצעיה הצבאיים של ברית המועצות, ולאחר מכן רוסיה, באפגניסטאן (1979–1989), בצ'צ'ניה (1994–1996, 1999–2009), בגאורגיה (2008) ובאוקראינה (2014 עד היום). התפיסה מנסה להדגיש את אומנות המערכה בדרגים הגבוהים (גיס, ארמייה, פיקוד מרחבי) ובו בזמן את הביצוע האוטומטי, לפי תו"ל ותרגולות קשיחות בדרגים הנמוכים יותר (עד גדוד–חטיבה). היא מסתמכת בדרגים הנמוכים על כוחות באיכות משתנה (ובדרך כלל נמוכה) המתורגלים דרך סט ידוע של תרגולות, ובדרגים הגבוהים על קצונה משכילה המבלה שנים רבות בתפקידיה.
המפקד הרוסי בדרג הטקטי אמור להרכיב תרגולות מתוך תפריט נתון לכדי דפ"ן (דרך פעולה נבחרת) גמישה, "טובה מספיק", המתבצעת מהר יותר מיכולת קבלת ההחלטות של האויב. כך יתאפשרו למפקד בדרג המערכתי גמישות רבה ויכולת לרכז אש וסד"כ מתמרן בזמן ובמקום המכריעים. את תהליך נוהל הקרב אמור המפקד לסיים במהירות, באמצעות כלי עזר מתמטיים, המאפשרים לו בשילוב עם ההסתמכות על מגוון תרגולות נתון להכניס את המשתנים הרלוונטיים למשוואות ולקבל את המדדים הנדרשים להפעלת הכוח (נפח אש, משך זמן תנועה ליעד, יחסי כוחות נדרשים לניצחון וכדומה). כל זאת תוך הסתמכות על מטה מצומצם ותהליך קצר – כדי לעבור מהר מנוהל הקרב לניהול קרב, תוך הנחה שהדפ"ן לא תהיה אופטימלית.
המערכת הרוסית נסמכת במידה רבה מאוד, אולי אף קריטית, על המפקד, ואיכותו היא גורם מפתח הן בנוהל הקרב והן בניהול הקרב. המפקד הוגה את הדפ"ן ללא סיוע המטה, ועל המטה ליישם אותה. המפקד, לפיכך, יכול להיות החוליה הקריטית – לחיוב או לשלילה – במערכת הרוסית.
מאמר זה נועד לשפוך אור על תפיסת פו"ש זרה לצה"ל. תפיסת הפו"ש הרוסית מסתמכת על הנחות וניתוח מציאות דומים לאלה המערביים, אך היא מגיעה לפתרונות שונים בתכלית. הבנתה תאפשר לנו זווית הסתכלות אחרת על הנעשה בצה"ל.
הפו"ש בצבא הסובייטי
לקחי מלחמת העולם השנייה קבעו שהיכולת להטיל במהירות עוצמה קרבית מסיבית הייתה קריטית לסיום מהיר של המערכה. בהתאם, לאחר המלחמה נבנה הצבא הסובייטי כצבא ממוכן בעל ארטילריה רבה, על בסיס גיוס המוני. התו"ל הסובייטי קבע כי פו"ש חיוני להצלחת המאמץ הצבאי המודרני, וכי יש לקיים שליטה ריכוזית הדוקה על הכוח הלוחם והמסייע בכל הרמות. עם זאת, באופן כללי נראה שהפו"ש הסובייטי הקלסי כלל מידה מצומצמת בלבד של העברת מידע בין הכוחות השונים בשדה הקרב. לכן על המפקד הייתה מוטלת האחריות הכוללת לביצוע המשימה והיה מצופה ממנו לפעול תוך גילוי יוזמה, בלי להמתין להוראות הרמה הממונה.1 אפשר היה לחלק את הפו"ש על הצבא הסובייטי – ובייחוד על כוחות היבשה – לשני חלקים: פו"ש אסטרטגי הנוגע בהפעלת הכוח על־ידי דרג מקבלי ההחלטות הלאומי (לרוב עד דרג המחוז הצבאי או הארמייה) ופו"ש טקטי הנוגע להפעלת הכוח בשדה (לרוב עד רמת האוגדה).
הפו"ש הטקטי
הדרג הטקטי הגבוה ביותר בצבא הסובייטי היה האוגדה. לפי התפיסה הסובייטית, למפקד הכוח המתמרן הרב־חילי הייתה סמכות לתכנון המבצעים ולהוצאתם לפועל, והוא נתפס כאחראי למוכנות יחידתו הן מבחינה צבאית (אימונים, כשירות הציוד, משמעת) והן מבחינה פוליטית ("חינוך"). המפקד נעזר במטה ושלט על כוח שהיה מסודר, לרוב, בשני דרגים2 בעלי משימות שונות ובעתודה.3 הגיון הפו"ש בדרגים השונים היה דומה. המפקד אומנם היה אחראי על הפעלת יחידתו באופן כללי, אך בהפעלת גורמים חיליים מקצועיים שונים הוא נסמך על "מומחי תוכן" חיליים.4
בצבא הסובייטי הייתה "שלטנות" של הרמות הממונות על פני הדרגים הכפופים להם. על קציני המטה של כל דרג היה לדאוג שנכסיהם יתוכללו לתוכניות המבצע של הרמות הממונות, ושהתכנון שהם יפיקו תחת ידם יתאים לתוכניות הרמה הממונה. לא זו אף זו, בתוך המסגרת שהציבה תוכנית הרמה הממונה לדרגים הכפופים, אמורה הייתה הפעלת הנכסים המסייעים לשרת בראש ובראשונה את תוכנית מפקד הרמה הממונה, ורק לאחר מכן את תוכנית הדרג המתכנן את התוכנית. בהתאם, תכנון כל תחומי הסיוע שאינם התמרון התנהל מלמעלה למטה, כאשר כל דרג קיבל הנחיות והקצאות מהדרג הממונה עליו, ותכנן את הקצאתם הלאה תוך פתרון בעיות שהתגלו ברמתו במסגרת המשאבים שהוקצו לו.
בתאוריה, שיטה זו של תכנון הסיוע אמורה הייתה לפנות את המפקד לניהול התמרון ולשליטה בו. עם זאת, השיטה חייבה תיאום הדוק בין הרמות השונות, והיא עשויה הייתה להיתקל בקשיים כאשר המצב בשטח השתנה ביחס לתכנון מראש.5 תוכנית המבצע נתפסה כעזר ולא כדבר מה מחייב, ותפקידה היה ליידע את מפקד הכוח בנוגע ליעדי הרמה הממונה ולפעולותיה.6
ארגון המטה והמפקדה
המפקדה היבשתית הסובייטית הייתה מאורגנת בכל הדרגים מאוגדה ועד החזית באותו האופן, אך גודלה ומורכבותה היו שונים מדרג לדרג. בראש המפקדה עמד הרמ"ט, שפיקח על קציני המטה וסייע למפקד בתכנון המבצעים וניהולם (ראו: תרשים 1).7
בדרג האוגדה ומטה התחלקה מערכת הפו"ש הסובייטית לשניים: "חבורת הפיקוד" והמטה. חבורת הפיקוד כללה את המפקד ואת הקצינים הכפופים אליו ישירות, האחראים להוצאה של פקודותיו לפועל. המטה הורכב מקצינים שסייעו למפקד בתכנון המבצע ובפיקוח על הוצאתו לפועל.8 בדרגי הרגימנט ומטה היה המטה קטן יותר וכלל רמ"ט, קבוצת מטה (הדומה בתפקודיה למטה האוגדה, רק ללא גורמי המיפוי),9 שלושה אגפים (עניינים טכניים, עורף צבאי10 ועניינים פוליטיים, כל אחד בפיקוד סגן מפקד) ומפקדי המערכים המקצועיים (מפקדי כוחות הסיוע הקרבי והמנהלי הכפופים לחטיבה באופן אורגני או לא אורגני). ברגימנט ולמטה ממנו הורכבה קבוצת הפיקוד מהמפקד, הרמ"ט וסגני המפקד שעמדו בראשות שלושת האגפים. דרג הרגימנט ומטה הפעיל מוצב פיקוד עיקרי ואחורי, כמו גם חפ"ק ומוצבי פיקוד עבור כוחות הארטילריה וההגנ"א בעת הצורך.11 תפקודי הכוחות הרב־חיליים במטה הסובייטי – שריון, ארטילריה, אווירייה, הגנ"א, קשר ולוחמה כימית – היו אחראים גם לנושאים טכניים הקשורים בכוחות אלה. את התפקודים הללו ניהל הקצין הבכיר מאותו המערך, ששימש גם כיועץ מקצועי למפקד הכוח בתחום זה והייתה לו גישה ישירה אליו.12
תהליכי המטה
תהליכי המטה הסובייטיים דמו במהותם לאלה הנהוגים במטות מערביים. עם זאת, התו"ל הסובייטי הדגיש את ההכרח להסתגל מהר לשינויים בשדה הקרב ולפיכך קיצר בעת הצורך את שלבי הערכת המצב וקבלת ההחלטות. בהתאם לכך, פקודת המבצע הסובייטית כללה כמה סעיפים13 ויכלה להיות קצרה מאוד.14
כחלק מניסיון לקיצור זמני עבודת המטה, כלל התו"ל הסובייטי מערכת של "ביצועים סטנדרטיים" בעלי ערך מספרי שנקראו "נורמות". אלה פירטו את הביצועים האידיאליים של כוח צבאי או אמל"ח במגוון מטלות ותנאים (כגון קצב התקדמות, רוחב חזית, דרישות לוגיסטיות ותוצאי סיוע אש). הנורמות התבססו על מחקר היסטורי, ניתוח תרגילים ומשחקי מלחמה, ושימשו כעזר לתכנון. הן סיפקו למפקד יכולת לתת מענה נכון לסוגיה מבצעית במהירות גבוהה, וליישמו על בסיס תרגולות מאימונים. כל זאת במחיר של הקושי להתמודד עם מצבים בלתי צפויים או להפעיל יחידות שלא תורגלו היטב.
עם זאת, ואולי בשונה מהדעה המקובלת בנוגע למידת העצמאות המוגבלת של המפקד הסובייטי, השימוש בנורמות לא נעשה על חשבון יוזמת המפקד בשטח. אדרבא, התו"ל הסובייטי קבע שכאשר התוכנית אינה פועלת כרצוי, על המפקד לפעול מתוך יוזמה כדי להשלים את המשימה. אומנם היה מצופה מהמפקד שהיוזמה תתבסס על "מערכת הנורמות", אך ההצלחה במשימה הייתה חשובה מהדבקות בנורמות הקבועות בתו"ל. לא זו אף זו, מידת הגמישות שניתנה למפקד עלתה בהתאם לדרג שבו פעל. בעוד מפקדים בדרגי הגדוד ומטה נהנו מגמישות מועטה יחסית, מידת הגמישות של מפקדים בדרג הרגימנט (העוצבה הרב־חילית הקטנה ביותר בצבא הסובייטי) ומעלה הלכה וגדלה בהדרגה. למעשה, הפו"ש הסובייטי היה גמיש יותר מהתפיסה המקובלת לגביו במערב, גם אם היה קשיח יותר מהנהוג בהפעלת הכוח המערבית.15
כל זה היה נכון בעיקר לדרגי הגדוד ומעלה. בשונה מסמכויות הפיקוד של הדרגים הגבוהים יותר, סמכויות הדרגים מתחת לגדוד היו מוגבלות יחסית למערב וכללו בעיקר קריאה לסיוע והפעלת כוחות בהתאם לתרגולות קבועות מראש. מתחת לדרג הגדוד סמכויות הפיקוד היו כה מצומצמות, עד כי דרג המ"מ לא היה מוסמך לשדר בקשר אלא במקרי חירום בלבד או לצורך בקשת סיוע, ולדרג הסמל לא נופקה אפילו מפה. יוצא דופן מכלל זה הוא כאשר פלוגת טנקים או מחלקת טנקים תפקדו ככוח סיור או משמר (קדמי או אגפי) או שהיו מסופחים לגדוד חי"ר ממונע – ואז הם היו מקבלים עצמאות רבה יותר בהפעלת הכוח.16
מיקום המפקד ומוצבי הפיקוד
האופי המורכב והרב־חילי של לוחמת היבשה הסובייטית, התמרון העמוק וקצב המבצעים המהיר ששאפו הסובייטים לקיים חייבו תיאום הדוק בין הכוחות ולפיכך הפו"ש עליהם הפך לסוגיה חיונית. התפיסה הסובייטית בנוגע לחשיבות הפו"ש מיקמה את המפקד מלפנים ככל הניתן, אפילו במוצב פיקוד נייד – במיוחד במהלך קרב ההתקפה. הרמ"ט היה אמור להימצא במוצב הפיקוד העיקרי, שהיה ממוקם רחוק יותר מהחזית. במוצב הפיקוד העורפי היה נמצא סגן המפקד לענייני העורף.17
כדי לנהל את הפעלת הכוח, היו למפקדה בכוח הסובייטי כמה מוצבי פיקוד שהיו מפוזרים ברחבי שדה הקרב ומרוחקים זה מזה כדי שלא יושמדו על־ידי פיצוץ גרעיני יחיד, מאובטחים מפני התקפה קרקעית ואווירית, מסווים ורחוקים במידת מה מאמצעים משדרים.18
תקשורת וקשר
התפיסה הסובייטית טענה שהפו"ש, כמו האש והלוגיסטיקה, נדרש לעמוד בקצב התמרון ולהתקיים, באופן אידיאלי, בכל זמן נתון – שכן אובדן השליטה יביא לתבוסה. לפיכך הפו"ש הסובייטי התבסס על תקשורת מתמדת. ברמות הנמוכות, ההסתמכות על תרגולות סייעה לשימור השליטה גם בהיעדר תקשורת. אך ברמות הגבוהות היה צורך לקיים יתירות באמצעי תקשורת כדי להימנע מאובדן הקשר במהלך הלחימה.19 אמצעי התקשורת העיקרי של הכוח הסובייטי היה רדיו, אם כי בהגנה ובהכנות להתקפה סדורה נעשה שימוש רב גם בקשר קווי. בעת הצורך, שימשו רצים, קציני קישור ועזרים פיזיים (דגלים, זיקוקים, פנסים וכדומה) לתגבר את קשר הרדיו. הקשר הסובייטי היה אמור לאפשר למפקדה לפקד ישירות עד "שתי רמות" למטה (כלומר גדוד על מחלקה). כמו כן לכל כוח עד רמת הגדוד היה גורם קשר ייעודי.20
עם זאת, שימוש בקשר היה נהוג בעיקר במהלך לחימה, ויחידות סובייטיות נהגו לשמור על דממת אלחוט ביציאה משטחי כינוס ולצמצם שימוש בקשר תוך כדי ההתקדמות.21 מתחת רמת הגדוד, רוב התקשורת האלחוטית הייתה לא מוצפנת.22 החשיבות שייחסו הסובייטים לפו"ש הובילה אותם לנסות לערוך מאמצים התקפיים ייעודיים נגד הפו"ש של האויב, לדוגמה באמצעות לוחמה אלקטרונית והתקפה עמוקה – שיטות שיועדו לקטוע את הקשר בין הכוחות הלוחמים ובין גורמי הפו"ש ובזה להביא להתפרקותם.23
הפו"ש בצבא הרוסי
הצבא הרוסי שמר על חלק ניכר מתפיסת הפו"ש של הצבא הסובייטי, אך במרוצת השנים נכנסו בו שינויים מסוימים. בדומה לצבא הסובייטי, הצבא הרוסי מעניק חשיבות רבה לפיקוד ולשליטה על הכוחות. עדות לכך אפשר לראות במקום שהנושא תופס בהגות הצבאית של צבא זה. הגות זו עוסקת רבות בדיונים על הפיקוד, השליטה והתקשורת כגורם קריטי להפעלת הכוח הצבאי, וחוזה שבעתיד אף יהיו אלה גורמי המפתח בכוח הצבאי – כפי שבעבר היו היתרונות הכמותיים והאיכותיים. בהתאם לכך קבעה ההגות הצבאית הרוסית את הפו"ש והשו"ב כגורם לשיפור ומודרניזציה. עדות נוספת לחשיבות הנושא היא שבצבא הרוסי 27 מוסדות מחקר העוסקים בפיקוד, שליטה ומערכות שו"ב.24
בשונה מצבאות המערב המגדירים את רמת המלחמה לפי דרג הכוח הפועל בה, בצבא הרוסי מוגדרת רמת המלחמה לפי היקף המשימה של הכוח. כך יכולה אוגדה לפעול ככוח ברמה הטקטית, ובהקשר אחר ככוח ברמה המערכתית או אף האסטרטגית. כמו כן, הצבא הרוסי יכול להפעיל כוחות קטנים תחת מפקדות הנחשבות במערב לגבוהות מאוד – לדוגמה צק"גים ישירות תחת ארמיות.25
מבחינה היסטורית, ממלחמת העולם השנייה התמקדו הרוסים ברמה המערכתית כדרג המכריע בהפעלת הכוח, והגמישות בדרג זה נתפסה כמאפשרת לצבא הרוסי להכריע קרבות ומלחמות. התפיסה הסובייטית־רוסית ביכרה תזמור של אש ותמרון ברמה המערכתית, והפעלה גמישה של אלה. עם זאת, הנחת המוצא הרוסית, כמו גם הסובייטית לפניה, היא ששדה הקרב המודרני, העשוי להפוך לגרעיני, שינה מהותית את קצב המבצעים, זמני התגובה וקטלניות הכוחות ביחס לעבר.
נוסף על כך, בשדה קרב זה הקשר לכוחות עשוי להיות משובש או מנותק לגמרי. כוח האדם הצפוי לפעול ברמות הנמוכות צפוי להיות באיכות משתנה, עד כדי נמוכה מאוד, ולכלול מגויסי חובה בשירות קצר (שנתיים) ואנשי מילואים ותיקים, ללא דרג מש"קים. לכן, בעוד הקרב צריך להיות נשלט באופן ריכוזי ברמה המערכתית ומעלה, ניהולו חייב להיות מבוזר ברמה הטקטית, ובו בזמן להיות צפוי ו"מדעי"26 כדי לאפשר למפקד את הגמישות ברמה המערכתית מחד גיסא ואת הפעלת כוח האדם באיכויות הנמוכות מאידך גיסא. לפיכך, הפעלת הכוח ברמה הטקטית נדרשת להיות קשיחה, אך בו בזמן מותאמת למצב בשטח. זהו פרדוקס מובנה. הפתרון בחשיבה המערכתית הרוסית והסובייטית הוא תרגולות וטנ"ה (טכניקות, נהלים והוראות) קשיחים. המפקדים ברמה הטקטית שנדרשים להיות מסוגלים ליזום ולנהל לחימה באופן המתאים להתפתחויות בשטח משתמשים בתרגולות, בתהליכי נוהל קרב מהירים וקצרים ובכלי תכנון משופרים.27
בהתאם, בצבא הרוסי הפו"ש ברמות הנמוכות הוא עניין כמעט מדעי, ומלווה במשוואות שונות המסייעות להפעלת הכוח. בצבא הרוסי המטה אינו מפתח דפ"אות, ותהליך התכנון מתחיל במפקד, שמחליט בעצמו כיצד ישלים את המשימה. הוא אמור לבחור את האפשרות הטובה ביותר להשלמת המשימה מתוך "תפריט" נתון של טקטיקות אוניברסליות, עליהן הכוח התאמן בעבר, ולהתאים את המשתנים הרלוונטיים להקשר המסוים. המפקד מרכיב את דרך הפעולה הנבחרת מתוך התפריט הנתון בדומה להרכבת אבני לגו לכדי עצם חדש. אף כי כל טקטיקה היא קשיחה כשלעצמה, שימוש נכון ויצירתי בהן יכול להביא לתוצאות מורכבות. המפקד מסתייע בטנ"ה קשיח, במשוואות וטבלאות המסייעות לקבלת החלטות מהירה, תוך נוהל קרב מצומצם ועל בסיס פקודת מבצע קצרה. המטה, בתורו, עוסק בתיאומים הנדרשים כדי ליישם את ההחלטה של המפקד.28 הפעלת כוח על בסיס תפריט טכניקות ידוע מאפשר להכניס את הפעלת הכוח למשוואות, ומתבססת על תרגול כדי שאפשר יהיה להפעיל חיילים ברמות כשירות משתנות ובדרך כלל נמוכות. הפעלת כוח זו אולי התאימה לתרחיש של מלחמה בין־מעצמתית בעצימות גבוהה, בה הדגש היה על סד"כ עצום המופעל בעת ובעונה אחת, אך נתקלה בקשיים במערכות שהצריכו הפעלת כוח טקטית גמישה, לדוגמה המערכה באפגניסטאן.29
בשל קצב המבצעים הצפוי וקשיי התקשורת בשדה הקרב המודרני, ההנחה היא שאי אפשר יהיה לייצר מודיעין ולהטמיע תוכניות ופקודות חדשות תוך כדי ניהול הקרב. המשמעות היא שנוהל הקרב ותכנונו צריכים להיעשות באופן מקביל, בין הדרגים ובתוך המפקדה, ובאופן הדרגתי.30 בדומה לצבא הסובייטי, מערכת קבלת ההחלטות בצבא הרוסי "מושתתת מפקד", ומערבת אותו באופן עמוק יותר בתהליך נוהל הקרב ביחס למערכת המערבית. המפקד מפתח בעצמו את דרך הפעולה על בסיס הפקודות שקיבל והבנתו את סביבת המבצעים ומעביר אותה למטה ליישום. דרך הפעולה כוללת שלושה רכיבים:31 תפיסת הקרב – אילו כוחות אויב יש להשמיד באמצעות אילו משאבים ובאיזה סדר; מרחב המאמץ העיקרי, הארגון לקרב ותפיסת התמרון; המשימות הטקטיות של הכוחות השונים; תיאום – יעדים, קווי דיווח, מטרות וזמני חבירה.
המפקד הרוסי נוטה עדיין להעביר את דרך הפעולה למטה על גבי מפה. לאחר שהעביר למטה ולפקודיו – הם עורכים סיור שטח.32 בצבא הרוסי המפקד אחראי באופן ישיר להקצאת כל הכוחות והאמצעים שתחת פיקודו, ועבודה זו אינה מואצלת למטה.33 לקח רוסי ממלחמת העולם השנייה הוא שקצב השינויים במלחמה הוא כה גדול, עד שאין טעם לערוך תהליכי תכנון עמוקים וארוכים על בסיס מטה גדול, אלא שעדיף במקום שאדם אחד יורה לכוחות במהירות לפעול על בסיס טקטיקות ופק"לים סטנדרטיים, תוך התבססות על הבנתו את המצב ובהתאם להתפתחויות.34 לפיכך, הצבא הרוסי שואף לצמצם את המפקדה ולפשט את תהליכי נוהל הקרב וניהול הקרב שיהיו מהירים יותר מאלה המקובלים במערב.35
המטה הרוסי הטקטי מצומצם ביחס למקבילו המערבי מחמת התפקיד המשמעותי יותר של המפקד בפיתוח דרך הפעולה הנבחרת ועקב ההסתמכות על תרגולות לחימה ועל טבלאות ומשוואות ליישום הפקודה (בכל הנוגע לתכנון האש, הלוגיסטיקה ועוד), ולא על פיתוח דפ"א עצמאית על־ידי המטה.36
כמו כן, במערכת הרוסית, קציני המטה בדרג הטקטי הם גם מפקדי הכוחות הקשורים לעיסוקם במטה. משום כך קציני המטה פנויים פחות לתכנון הקרב, אך מעורבים יותר בהפעלת הכוח. לאחר שמפקד הכוח מעביר את פקודותיו למפקדי הכוחות המתמרנים הכפופים לו ולקציני המטה (המפקדים, כאמור, גם הם על כוחות הסיוע הקרבי והמנהלתי), מתחילים הכפופים בנוהל הקרב שלהם עבור כוחותיהם, במקביל לעריכת נוהל הקרב עבור מפקדם. כך נוצרת מערכת של נוהל קרב מקביל. בסיום התהליך מוציא הרמ"ט פקודת מבצע סופית על גבי מפה, שעליו חתומים הן המפקד והן הרמ"ט. למפה אפשר שיצורף נספח קטן בן מספר עמודים. שיטה זו שמה דגש רב על יכולתו של המפקד הן בנוהל הקרב והן בניהול הקרב. בשונה מהשיטה המערבית, מפקד לא טוב אינו יכול להיות מאוזן על־ידי המטה.37
התוצאה היא שמערכת הפו"ש הרוסית, במצב אופטימלי, מהירה מזו המערבית, אך גמישה פחות ממנה. היא מסתמכת על איכות המפקד והבנתו את המצב, ולא על עבודת מטה. היא מצריכה פחות סנכרון ותיאום, ולפיכך מאפשרת מבצעים מורכבים פחות ואינה מאפשרת סנכרון של כוחות מגוונים לאותה התוכנית. כמו כן המפקד הרוסי ישאף להוציא מהר אל הפועל תוכנית "טובה מספיק", על בסיס טקטיקה ופק"לים שתורגלו בעבר, מלהשקיע זמן בתכנון תוכנית ייעודית ומורכבת.38
ארגון כוחות היבשה הרוסיים בדרג הטקטי והמערכתי
הארמיות הרב־חיליות נותרו בצבא הרוסי מימי מלחמת העולם השנייה, ואינן זהות זו לזו בהרכבן וביכולותיהן (ראו: תרשימים 2–3).39 נראה שארמייה רב־חילית אמורה לייצר כוח משימה רב־זרועי, הכולל צק"חים או אוגדות, ורכיבים מזרועות אחרות כמו יחידות חיל אוויר או צי.40 עם זאת, הארמייה אינה מפקדה משימתית המפקדת על כל האוגדות והחטיבות הנמצאות במרחב מסוים, אלא כוח הכולל מגוון רחב של יכולות מסייעות (הנדסה, מודיעין, ל"א, ארטילריה – רקטית וקנית – הגנ"א, סיור, קשר, אב"ך, כוחות מיוחדים)41 וחטיבה מתמרנת אחת המשמשת ככוח תגובה מהירה או עתודה. נוסף על הארמייה יכולות לפעול באותו המרחב אוגדות וחטיבות עצמאיות ואף יחידות קטנות יותר שאינן כפופות לה. הארמייה עצמה עוסקת בראש ובראשונה בקיום הכוח באמצעות חטיבות לוגיסטיות (MTO Brigades), ובקיום מאמץ אש באמצעות חטיבת אש – על בסיס נכסי האש הארמיוניים.42
אחת המטרות המוצהרות של הרפורמות לאחר מלחמת רוסיה–גאורגיה הייתה יצירת ארכיטקטורת פו"ש חדשה בצבא הרוסי. ארכיטקטורה זו הייתה אמורה להיות תלת־שלבית – המטכ"ל, הפיקודים המרחביים והחטיבה הרב־חילית – תוך ביטול דרגי האוגדה והארמייה. ארכיטקטורה זו כשלה בתרגילים עקב חוסר היכולת של הפיקוד המרחבי לייצר מספיק "חבורות פיקוד" כדי לפקד על כל צוותי הקרב הרב־חיליים המשימתיים. עקב כך בוטלה ההחלטה לסגור את דרג הארמיות הרב־חיליות, ואלה הוחלפו ב"פיקודים מערכתיים". גם אלה לא הצליחו לייצר מספיק חבורות פיקוד כדי לפקד על כל הכוחות שהופעלו תחת הפיקוד המרחבי. ב־2013 בוטלה סגירת דרג הארמיות והן הופעלו מחדש.43
הרפורמה של 2008 פירקה גם את האוגדות בצבא הרוסי, והקימה במקומן חטיבות מודולריות המסוגלות לפעול באופן עצמאי וכוללות את כל רכיבי הסיוע הקרבי והמנהלתי הדרושים לכך. חטיבות אלה היו מסוגלות לפעול כצק"ח, או להרכיב צק"גים (BTG) שיפעלו כיחידות עצמאיות בעת הצורך. לצורך הרכבת הצק"ג היה המג"ד מקבל גדוד רובאים ממונע כוחות ת"פ החטיבה כגון טנקים והגנ"א. אף שהצק"ג נבנה אד־הוק לשם הפעלתו ואינו קיים בשגרה, הכוחות השונים המרכיבים אותו מקיימים ביניהם קשרים גם בשגרה מכיוון שהם כפופים לאותה חטיבה. מערכת יחסים זו והתפריט הקבוע, האחיד והמוגבל של תרגולות וטקטיקות אמורים היו להקל על המג"ד להפעיל מסגרות רב־חיליות מורכבות. עם זאת, המטה של הצק"ג הרוסי מצומצם מאוד, ולכן לעיתים הוא זקוק לסיוע בכוח אדם מדרגים ממונים.44
המערכת הזאת נראית לצופה המערבי כחסרת סדר ולכידות, ואכן במערכה בחצי האי קרים (2014) התברר, שוב, חוסר הסדר השורר בפו"ש הרוסי. במלחמה זו שתי ארמיות רב־חיליות, משני פיקודים מרחביים שונים (מערב ודרום), היו צריכות לפקד על כוח בן 27 צק"גים וארבעה רגימנטים רב־חיליים. ארמיות אלה התקשו לספק לוגיסטיקה, מודיעין, תקשורת ושירותים אחרים לכוחות, ולא הצליחו להוציא לפועל תוכנית מבצע משותפת. כדי להתגבר על הקשיים הוקמו כמה מפקדות אוגדתיות זמניות אד־הוק על בסיס כוח אדם ממגוון פיקודים מרחביים וארמיות רב־חיליות ברחבי הצבא הרוסי. מרחב המבצעים (הגבול הרוסי–אוקראיני) חולק בין מפקדות אלה, שפיקדו הן על הפעלת היכולות תומכות הלחימה והן על הפעלת הכוחות המתמרנים שהוקצו להן לפי המשימה והצורך.45
אף שהרפורמה שלאחר מלחמת גאורגיה כיוונה לארגון מחדש של כוחות היבשה, בדרך שהחטיבה תהיה עוצבת היסוד, עד 2017 נראה שתפיסה זו נזנחה ולא נגעה בכל חלקי הצבא (לדוגמה בצנחנים). זאת משום שלקחי 2014 הביאו לרפורמה נוספת בפו"ש הרוסי, שהדגיש את דרגי הארמייה והאוגדה. לפיכך, בסביבות 2016, החל הצבא הרוסי להקים מחדש אוגדות בחלק מהפיקודים המרחביים, בעיקר בפיקוד המערבי (שאמור היה להילחם נגד נאט"ו ואוקראינה). עקב כך נותרו בצבא הרוסי זו לצד זו חטיבות ואוגדות, ששתיהן נחשבות ליחידות המסוגלות לפעול באופן עצמאי. במצב שנוצר, החטיבות בצבא הרוסי אינן כפופות בהכרח לאוגדות, אלא מתקיימות במקביל. דרגי האוגדה הפכו למפקדות המחזיקות בשגרה כוחות סיוע קרבי ומנהלתי ומקבלות כוח מתמרן לפי המשימה, המצב והצורך. עם זאת, למרות מגוון הרפורמות שהתרכזו בדרגי החטיבה, האוגדה ולמעלה מכך, עיקר הניסיון המבצעי הרוסי במהלך שנות ה־2000 התבסס על הפעלת צק"גים. ניסיון זה, במיוחד באוקראינה (לפני המלחמה), נתפס כמוצלח, במיוחד בכל הנוגע לפשיטות, והצק"גים נתפסו כיחידות בכוננות גבוהה, על בסיס כוח אדם מקצועי, שהיו הבסיס לצק"ח. לפיכך, בד בבד עם הקמה מחדש של דרג האוגדות, עדיין מפעילות הארמיות השונות חטיבות, והצבא הרוסי מסוגל אף להפעיל גדודים כיחידות עצמאיות.46
לא זו אף זו, לפי התו"ל הרוסי, עשויים להיות מקרים שבהם גם פלוגות, מחלקות או אף כיתות יהיו כפופות ישירות לעוצבה (החטיבה או האוגדה). עקב המספר הגדול של יחידות כפופות, למפקד העוצבה (חטיבה או אוגדה) כמה סגנים המסייעים לו בפו"ש על היחידות הכפופות לו ישירות.[v]
סיכום ומסקנות
תפיסת הפו"ש בצבא הסובייטי, ולאחריו בצבא הרוסי, שונה שוני רב מזו הנהוגה בצבא המערבי ונובעת מתוך הניסיון המבצעי הרוסי – בראש ובראשונה ממלחמת העולם השנייה. הצבא הרוסי רואה חשיבות רבה בפו"ש ריכוזי, שמטרתו לאפשר למפקד המערכתי גמישות בריכוז הכוח המתמרן והאש לכדי ניצחון ברמה זו. בו בזמן התפיסה הרוסית מדגישה פיקוד קשיח, מדעי באופיו, ברמה הטקטית וכן צמצום מרחב העצמאות של המפקד ככל שדרג הפיקוד שלו נמוך יותר.
לכאורה יש פרדוקס מובנה בגישה זו המנסה לייצר גמישות ברמה גבוהה, תוך הסתמכות על קשיחות ברמות הנמוכות יותר. אולם הוא פועל יוצא של המגבלה המרכזית בה פועל הכוח הרוסי – שהוא גדול מאוד ומסתמך על כוח אדם ברמה נמוכה בדרגים הטקטיים. את המעגל הזה מבקשים הרוסים לרבע על־ידי הפיכת הפעולה הטקטית לצפויה ככל האפשר עבור המפקד המערכתי, לפשוטה ככל האפשר עבור הכוח הטקטי ובו בזמן לתגובתית, מהירה ומפתיעה בדרך שתתאים לקצב המבצעים המודרני. כל זאת תוך העברת המידע המזערית ברמה הטקטית. התוצאה היא הסתמכות עד דרג החטיבה–גדוד על משוואות, טנ"ה ותרגולות, המיושמים באופן אוטומטי על־ידי מטה קטן (בעל תפקיד כפול: מטה ופיקוד טקטי), לצורך יישום דפ"א שהמפקד מרכיב מתוך תפריט נתון מראש. בו בזמן, אמור המפקד המערכתי לנצל את מהירות הפעלת הכוח הזו כדי לפעול "בתוך מעגל קבלת ההחלטות של היריב" וכך להכריעו, גם אם דרך הפעולה הנבחרת אינה מיטבית ואינה מתבצעת על הצד הטוב ביותר.
מערכות המחשוב והשו"ב בצבא הרוסי אמורות להאיץ את ההפעלה "האוטומטית" של הכוח, באמצעות קיצור תהליכי התכנון. כאן אפשר לראות השקה מעניינת עם תפיסת הפו"ש המערבית. גם תפיסה זו, המתגלמת באופן הברור ביותר בקרב אוויר–יבשה (ובכל תורות הלחימה האמריקניות והמערביות שלאחר מכן), מבכרת הפעלת כוח מהירה בתוך מערכת קבלת ההחלטות של האויב. אך בניגוד לתפיסה הרוסית, מנסה התפיסה המערבית לייצר גמישות למפקד בהפעלת הכוח על־ידי מיצוי מהיר יותר וטוב יותר של המידע הזמין ומתן אפשרות להגיע לתוצאה מיטבית על בסיס מידע טוב יותר, שיעובד מהר יותר. אפשר לראות דוגמה לשתי תפיסות שונות הנשענות על ניתוח דומה של המציאות. בעוד התפיסה הרוסית מתאימה להפעלת כוחות בהיקף רב וברמה המערכתית, במערכות המודרניות מופעלים כוחות קטנים במספרים גדולים. במציאות זו אתגר הפו"ש ומוטת השליטה גדולים, קל וחומר בהינתן סוגי המערכים הרבים המופעלים במסגרת הקרב היבשתי – מסיוע אווירי, דרך אש עמוקה וכלה בל"א. התפיסה הרוסית הייתה אמורה להקטין אתגר זה באמצעות הסתמכות על פק"לים ומשוואות, אך לא ברור אם היא הצליחה אם לאו.
נראה שהתפיסה הרוסית מתקשה לגשר על הפער בין הדרג הטקטי לדרג המערכתי. המלחמה באוקראינה נמצאת בשלב מוקדם, ואין מידע מספיק כדי להסיק מסקנות על בסיסה. עם זאת, נראה שגם במלחמה זו וגם במערכות הרוסיות לפניה – מאז אפגניסטאן – יש אתגר העומד בפני הרוסים בהפעלת הכוח הטקטית. כמו כן, מחלק מהפעולות במלחמה באוקראינה (כגון מבצע הנסיגה וההשהיה מקייב והמערכה בחזית קרים–דונבאס) נראה שהדרג המערכתי הרוסי יכול להוציא אל הפועל מבצעים מורכבים על פני שטח נרחב. עוד נראה שבראשית המלחמה באוקראינה הופעלו כוחות מערכתיים, ארמיות רב־חיליות, על־ידי הפיקודים המרחביים, שהובאו במיוחד לזירת המבצעים כדי לנהל את הלחימה. זאת מבלי שיהיו, לכאורה, מפקד אחד למבצע או היגיון מערכתי ואסטרטגי אחוד. רק לאחר החודש הראשון למלחמה מונה מפקד אחד למבצע כולו ועדיין לא ברור לגמרי מה שרשרת הפיקוד המדויקת ומיהו המפקד הזה.
פיקודים מרחביים עדיין משמשים כדרג הפיקוד המערכתי על מרחבי מבצעים מערכתיים (מרחב הדונבאס ומרחב קרים־זפרוזיה־חרסון) שונים בתוך זירת המבצעים. כמו כן, אפשר שכוחות מתמרנים קטנים מאוד – צק"גים – הופעלו ישירות על־ידי דרגים בכירים מאוד (אוגדות ואולי אף ארמיות רב־חיליות). לא ברור היכן היה דרג החטיבה במלחמה, ויש טענות לפיהן הוא משמש בעיקר לריכוז האש והפעלתה.48 כך רואים חזרה על כשלי הפו"ש שאפיינו מבצעים רוסיים קודמים, המוחמרים כעת עקב גודל המלחמה ועצימותה ומחבלים מאוד בהפעלת הכוח הרוסית. בו בזמן, נראה שגם תפיסות הפו"ש הנהוגות במערב אינן עולות בהכרח בקנה אחד עם המציאות. הטמעת מערכות השו"ב לא הביאה לצמצום המפקדות וקיצור משכי עבודת המטה. כיום המפקד ומטהו טובעים במידע, ועיבודו מצריך זמן רב ותקשורת איתנה ורחבת פס.
התקווה לפתרון בעיות אלה תלויה כעת בשילוב עתידי מוצלח של בינה מלאכותית בתהליכי המטה. מכאן, אפשר שיש ערך בלמידת התפיסה הרוסית ובאימוץ חלק מהגיונותיה. אפשר שהסתמכות רבה יותר על פק"לים ותרגולות ברמות הנמוכות – ולא הסתמכות קשיחה כפי שנהוג בצבא הרוסי – תאפשר קיצור תהליכי נוהל הקרב בדרג זה, ופעולה גמישה והחלטית יותר בהיעדר תקשורת. בשונה מהתפיסה הרוסית, הפעלת כוח זו תחייב קצינים באיכות גבוהה מאוד ופיקוד זוטר בעל מידת עצמאות גבוהה, שתאפשר לו לדעת מתי יש לחרוג מהפק"לים המקובלים. לא זו אף זו, אפשר שיש ערך באימוץ הרעיון הרוסי ולפיו מהירות עדיפה על איכות ושעדיף "טוב מספיק עכשיו" מאשר "מצוין אחר כך". אימוץ רעיון זה יחייב את הכשרת הקצונה המערבית לערוך שינוי פרדיגמטי שעיקרו צמצום הסתמכותה על מידע והקטנת "שנאת הסיכון" שלה (Risk Aversion).
התפיסה הרוסית אינה זרה לצה"ל. גם בצה"ל נהוג אתוס של עליונות המפקד ומיקומו מלפנים. גם צה"ל נדרש להפעיל כוחות שכשירותם משתנה – ולעיתים נמוכה. גם צה"ל נעדר שדרת סמלים, ומתקשה לעיתים בהפעלת פיקוד משימה. גם צה"ל מנסה למצות את הפעלת האש והכוח המתמרן ברמה המערכתית, ולאו דווקא ברמות הטקטיות.49
בעשרות השנים האחרונות מנסה צה"ל להטמיע תפיסות פיקוד מערביות, אך אפשר שהוא נמצא על התפר בין העולמות גם כיום. אם זה אכן המצב, בחינת המקומות בהם תפיסות מזרחיות עשויות להשתלב בתוך התפיסה הצה"לית עשויה להועיל לנו מאוד. תפיסת הפו"ש של צבא היא תבנית נוף הולדתו, ותפיסת הצבא הרוסי מתאימה לו ואינה ניתנת להעברה. עם זאת, תפיסה זו היא סוג של תמונת ראי לתפיסה המערבית, ואפשר שחלק מהפתרונות שהיא מציעה – שימוש רב יותר בפק"לים, משכי תפקידי פיקוד והכשרה ארוכים יותר, מיצוי טוב יותר של חק"ב לצורך פישוט תהליכי המטה וקיצורם והעדפת המהיר על האופטימלי –יכולים לשפר את ביצועי מערכת קבלת ההחלטות המערבית, אם ייושמו נכון ולא כהעתקה פשוטה.
המאמר מבוסס על קרוב ורחוק מס' 45 – עדכן המכון למחקר צבאי במרכז דדו, בעריכת כותב המאמר.
לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן
הערות
-
Thomas, T. L. (2011). Recasting the Red Star. Ft. Leavenworth, KS: Foreign Military Studies Office
-
לפי התו"ל הסובייטי, לכל דרג יש משימה עצמאית, המוגדרת מראש בתוכנית המבצע במסגרת השגת היעד הכולל. לדוגמה בהתקפה, הדרג הראשון יסתער ויבקיע ואילו הדרג השני ינצל את ההצלחה, או יטהר את המרחב או יסתער בכיוון שונה. בשונה מהדרג הראשון והשני, לעתודה אין משימה מוגדרת מראש והיא נועדה לאפשר למפקד להגיב להתפתחויות בשדה המערכה
-
FM 100-2-1, The Soviet Army – Operations and Tactics. (1984, July 16). HQ, Department of the Army, pp. 2-6
-
Ibid, pp. 3-5
-
Ibid
-
Ibid
-
Ibid, pp. 3-7
-
Ibid, pp. 3-10
-
בדרג הגדוד קיים רק קצין קשר
-
בדרג הרגימנט בלבד. בדרג הגדוד אחראי ראש המטה על ענייני העורף
-
FM 100-2-1, The Soviet Army – Operations and Tactics (1984)
-
Ibid, pp. 3-13
-
מצב האויב; משימת הכוח וכוחות סמוכים; גבולות גזרה בין הכוח לכוחות הסמוכים לו; רעיון המפקד
אמצעי אב"ך שיופעלו בגזרה; המשימה הראשונית, משימת ההמשך וכיוון ההתקדמות עבור הכוחות הכפופים; משימות כוחות הארטילריה, ההגנ"א, ההנדסה, האב"כ ויחידות מיוחדות אחרות; הזמן שבו יש להיות מוכנים לפעולה; הנחיות מפורטות לתיאום; מיקום מוצבי הפיקוד ומיקומים צפויים לדילוגם; נספחים (אם יש) הכוללים: דרישות תיאום; מודיעין; אבטחה; קשר; ארטילריה; הנדסה; תנועות; התקפות נגד
-
Ibid, pp. 3-10
-
Ibid, pp. 2-12
-
Ibid, pp.3-16
-
Ibid, pp. 2-4, 3-6
-
Ibid, pp. 3-3, 3-11
-
Ibid, pp. 2-4
-
מחלקת קשר בדרג הגדוד, פלוגת קשר ברגימנט, גדוד קשר באוגדה; Ibid, pp. 3-3 – 3-4
-
Ibid, pp. 3-12
-
Ibid, pp. 3-17
-
Ibid, pp. 2-6
-
Thomas, T. L. (2017). Kremlin Kontrol – Russia’s Political-Military Reality. Ft. Leavenworth, KS: Foreign Military Studies Office, pp. 129-131, 139
-
Garu, L. W. & Bartels, C. K. (2016 a). The Russian Way of War. Foreign Military Studies Office, p. 38
-
כלומר להסתמך על הנורמות המוזכרות לעיל, שנקבעו באמצעות חקר ביצועים מדעי
-
Ibid, p. 51
-
Ibid, p. 38-39; Garu, L. W. & Bartels, C. K. (2014, April 14). Getting to Know the Russian Battalion Tactical Group, RUSI, pp. 1, 4
-
Garu, L. W. & Bartels, C. K. (2016 b). Russia’s View of Mission Command of Battalion Tactical Groups in the Era of Hybrid War. Ft. Leavenworth, KS: FMSO, pp. 1-2
יש לציין שהצנחנים הרוסים, שהם מערך נפרד מכוחות היבשה, פועלים בתפיסה אחרת – "טקטית" יותר. בהתאם, הצנחנים הרוסים עברו את השינויים הגדולים ביותר במערכה באפגניסטאן ונעשה בהם שימוש משמעותי במהלכה, עד כדי כך שרוב הצנחנים בשירות באותם הימים עברו דרך אפגניסטאן (בהשוואה ל־10% בלבד משאר הצבא הסובייטי). עם זאת, תובנות אפגניסטן בכל הנוגע להפעלת כוח גמישה יותר בדרג הטקטי הלכו ונשכחו עם השנים – מגמה שהוחמרה עם התרסקות ברית המועצות
-
Ibid
-
Garu, L. W. & Bartels, C. K. (2016 a), p. 51
-
Ibid
-
Ibid, p. 56
-
Ibid, p. 58
-
Ibid, p. 57
-
Ibid, p. 51
-
Ibid, pp. 54-55
-
Ibid, p. 58
-
Russian Military Quick Reference Guide. (2020, January). Ft. Leavenworth, KS: TRADOC, pp. 10, 17
-
Ramm, A. (2019, October). The Russian Army: Organization and Modernization. CNA, p. 5
-
כוחות הסיוע הקרבי למיניהם מוצבים בארמייה גם בשגרה. כוחות הסיוע הלוגיסטי מוצבים בשגרה בדרג הפיקוד המרחבי וניתנים לארמייה בעת חירום
Ibid, p. 18
-
Garu, L. W. & Bartels, C. K. (2016 a), p. 30; Ramm, A. (2019), p. 17
-
Ramm, A. (2019), pp. 8-9
-
Garu, L. W. & Bartels, C. K. (2016 b), p. 4; Garu, L. W. & Bartels, C. K. (2016 a), pp. 31-33, 35
-
Garu, L. W. & Bartels, C. K. (2016 b) p. 6; Ramm, A. (2019), p.10
-
; Garu, L. W. & Bartels, C. K. (2016 a), p. 31-33, 35; Giles, K. (2017). Assessing Russia’s Reorganized and Rearmed Military. Carnegie Endowment for International Peace, pp. 8-9
-
; Garu, L. W. & Bartels, C. K. (2016 a), p. 34
-
Watling, J. & Reynolds, N. (2022, July 4). Ukraine at War - Paving the Road from Survival to Victory. RUSI
-
אף על פי שהמציאות המבצעית שצה"ל פועל בה (מבצעים קטנים וקצרים נגד כוחות בעלי חתימה נמוכה) מצריכה בעיקר את מיצוי היכולות הטקטיות ולא מאפשרת הזדמנויות רבות למיצוי העוצמות המערכתיות של הצבא