הקשר ההדוק בין הלחימה נגד תאוות הנפש והלחימה באמצעות הקרבת הנפש בחודש רמצ'אן
מדי שנה בהתקרב חודש הצום המוסלמי רמצ'אן, מתרבות ההתרעות לפיגועים. השנה על־פי המשוער יחל רמצ'אן ב־23 במרס, ומורגשת תכונה מיוחדת לקראתו בשל גל הפיגועים והמתיחות בירושלים ובגדה. הקשר בין חודש רמצ'אן לג'האד – המאמץ הדתי ולאו דווקא הצבאי – הוא עמוק, וארגוני הג'האד מנצלים אותו כדי לעודד את פעיליהם ואת תומכיהם להגביר את הג'האד המלחמתי־צבאי בחודש הצום. מטרת מאמר זה היא לעמוד על קשר זה, כמו גם להניח בסיס מדויק של ידע ביחס לחודש רמצ'אן.
משמעות המילה רמצ'אן
לא מעט דוברים ישראלים משתמשים בטעות בצירוף "חג הרמצ'אן", ונוטים להתבלבל בין חודש הצום, רמצ'אן (ללא ה' הידיעה) ובין החג עיד אל־פטר שחל בסופו (בשלושת הימים הראשונים של החודש שלאחר רמצ'אן, שַוַּאל). ההכרזה על תחילת חודש הצום מותנית בראיית המולד, והמילה רמצ'אן נגזרת מהשורש ר.מ.צ' הקשור לחום (רמץ, אפר חם שיש בו ניצוצות אש, שירי גחלים לוחשות). לדוגמה המילה רַמְצַ'אא' הנגזרת משורש זה מציינת את כובד החום, וכן את האדמה או האבן אשר התחממו מעוצמת השמש. מהות הקשר בין רמצ'אן וחום מוסברת שכאשר כינו חודש זה בשמו הוא חל בחודשים החמים. הסבר אחר הוא: "כיוון שעבודת האל בו [בחודש רמצ'אן] 'שורפת' את החטאים".1 יש אף המסבירים שהמילה היא ראשי תיבות של: "רחמים, מחילה, הבטחת גן העדן, ביטחון מפני הגיהינום ואור מאללה האדיר המרבה לסלוח".2
מצוות הצום – אחת ממצוות היסוד באסלאם
צום רמצ'אן הוא חובה באסלאם, ואחד מחמש מצוות היסוד. היותו חובה באה לביטוי בקראא'ן (2:183): "המאמינים! צוויתם לצום כפי שצוו אלה שהיו לפניכם [מחלוקת פרשנית בשאלה למי הכוונה במבע: "אלה שהיו לפניכם", לפי חלק מהפירושים הכוונה לנוצרים. לפי פירושים אחרים הכוונה ל"בעלי הספר" או ליהודים בלבד], למען תהיה בכם יראה".3 הטעם בצום הוא טיהור הנפש (תזכית אל־נפס) על־ידי ציות למה שציווה אללה, והימנעות ממה שאסר. כמו כן מטרת הצום היא לאמן את הנפש (תדריב אל־נפס) לשעבוד מוחלט לאללה. בצום יש משום ניצחון הרוח על החומר באדם, ומהותו לחימה נגד הנפש (ג'האד אל־נפס) והרגלתה לשאת בתלאות. על כן כינה הנביא את רמצ'אן בשם "חודש אורך הרוח", וראה בצום הגנה מפני חטא בעולם הזה ומפני אש הגיהנום.
רמצ'אן הוא חודש שבו המוסלמי מבצע ג'האד, מאמץ. מבחינת ארגוני ההתנגדות הפלסטינים, ובראשם חמאס וגא"פ (ג'האד אסלאמי פלסטיני), מאמץ זה הוא בשתי חזיתות: נגד האויב הפנימי הנפשי, ונגד ישראל. הקשר בין שתי חזיתות לחימה אלה הדוק.4 בכרוז שפרסמה חמאס ב־1 באפריל 2022, ערב רמצ'אן הדגישה את המשמעות הכפולה של חודש רמצ'אן: עבודת האל וקיום מצוות, יחד עם התנגדות לאויב, וקראה לפלסטינים בירושלים, בגדה ולפלסטינים של הפנים: "לקשור את האוכפים [כלומר לעלות לרגל ולבקר]5 במסגד אל־אקצא, להתגייס גדולים וקטנים ולהרבות בתפילה ובפעילות רבאט [הגנה על אל־אקצא תוך מוכנות ללחימה]".6
מדוע רמצ'אן הוא חודש של לחימה בעיני ארגוני הג'האד?
הקשר שעושים ארגוני הג'האד הפלסטיניים בין חודש הצום לג'האד הצבאי המלחמתי, נעוץ עמוקות בחשיבתם. הם מאמינים כי הג'האד הפנימי של הלוחם שבו הוא נלחם נגד תאוות נפשו ויצרו הרע, הוא שלב מכין והכרחי לג'האד הצבאי. רמצ'אן מבחינתם אוצר בתוכו את שני סוגי הג'האד.7 ביטוי לקשר זה אפשר למצוא, למשל, בכתיבתו של "המדריך הכללי" של "האחים המוסלמים" במצרים, מחמד מהדי עאכף, שהסביר באיגרת שפרסם לרגל רמצ'אן ב־27 בספטמבר 2007 את הקשר בין הצום לג'האד המלחמתי: "...הצום כשלעצמו הוא ג'האד ששדהו הראשון הוא הנפשות, ואם הם [המוסלמים] יכולים להן הרי שהם בעלי יכולת גדולה יותר על זולתן; אם הם מנצחים את הנפשות הרי שניצחונם על אויביהם קל יותר".8
ארגוני הג'האד הפלסטיניים, ובראשם חמאס, רואים בג'האד לשחרור פלסטין מצווה אישית כצום וכתפילה, ולכן אין תמה שהם קוראים לפעיליהם ולתומכיהם להגביר את הג'האד בחודש הצום, שכן קיום מצוות בחודש זה מזכה את מקיימן בשכר כפול. הם מכנים את רמצ'אן "חודש הג'האד והניצחונות", כפי שמתבטא למשל בכרוז של "גדודי ירושלים" (סראיא אל־קדס), הזרוע הצבאית של גא"פ.
את רוח הלחימה ברמצ'אן העבירה חמאס בכרוז גם באמצעות הפסוק הקוראני (22:39) שהתנוסס בראשו: "[למאמינים] אשר יוצאים עליהם למלחמה ניתנת בזאת רשות [להשיב מלחמה], כי נגרם להם עוול".9 בפסוק זה נתן אללה היתר למוסלמים להילחם נגד אויביהם שעשקו אותם. בהקשר הקראא'ני עובדי האלילים שהתנגדו לנביא מחמד, וכיום – היהודים. בכרוז לקראת רמצ'אן 2021 שיגרו "גדודי ירושלים" למשפחות השהידים בפלסטין, כמו גם למשפחות הפצועים והאסירים, ברכה שממנה "נודפים ריחות בושם המושק [ריח זה נודף מגופות השהידים] העולה מן הרובים של לוחמי הג'האד ומבצעי הרבאט בפלסטין".10
הניצחונות הגדולים והחשובים ביותר של האסלאם אירעו בחודש רמצ'אן.11 ברשימה בולט קרב בדר הגדול, שאירע בשנת 2 להג'רה (624) ב־17 ברמצ'אן.12 בקרב זה השיגה האמונה המוסלמית ניצחון משמעותי על עובדי האלילים משבט קֻרַיְש בעזרתו של אללה ותמיכתו, כפי שמצוין בפסוק 17 בסורת אל־אנפאל.13 הקרב מוצג כניצחון המעטים מול הרבים, ואחד מכינוייו הוא "ההבחנה בין האמת לשקר" (שם שבחרו בחמאס למבצע "עופרת יצוקה" בדצמבר 2008).14 חמאס מושפעת ממיתוס הקרב, כפי שמתבטא למשל בסמל הזרוע הצבאית שלה, גדודי עז אל־דין אל־קַסַּאם. בסמל זה משובץ פסוק קוראני שירד בהקשר של קרב בדר [8:17].
בכרוז שפרסמה לרגל ראשית חודש רמצ'אן 2006 (באותה שנה החל רמצ'אן ב־23 בספטמבר), העלתה על נס את קרב בדר והלוחמים המוסלמים בו שלדבריה לא גילו חולשה, לא נכנעו ולא קהתה נחישותם. הם בזו לעולם הזה, והלכו לעבר העולם הבא בראשים מורמים ובכפות ידיים מורמות לתפילה ולתחינה לאללה כ"נזירים בלילה ופרשים בשעות היום". לדברי חמאס, לוחמי בדר הם מודל לחיקוי עבורם, ולאורם הם הולכים.15 ניצחון משמעותי נוסף שאירע ברמצ'אן הוא שחרור מכה מעבודת האלילים, ב־20 ברמצ'אן שנת 8 להג'רה (630). מחמד נכנס למכה ללא התנגדות, טיהר את הכעבה מן הפסלים וניתצם. במעמד זה אמר את פסוק 81 בסורת אל־אסראא': "...הנה באה האמת וההבל נמוג".
במהלך ההיסטוריה אירעו ניצחונות גדולים נוספים ברמצ'אן, כמו כיבוש אל־אנדלס בידי טארק בן זיאד בשנת 92 להג'רה (710 לספירה), וקרב עין ג'אלות בשנת 658 להג'רה (3 בספטמבר 1260), שבו בלמו כוחות הממלוכים את התפשטות המונגולים. סביב קרב זה נוצר מיתוס, ולפיו הממלוכים הצליחו לנצח את המונגולים "הבלתי מנוצחים" בזכות זה שאללה סייע בידם.
חשוב לציין בהקשר זה את מלחמת רמצ'אן או מלחמת אוקטובר 1973 (מלחמת יום הכיפורים) שאירעה ב־10 בחודש רמצ'אן בשנת 1393 להג'רה (6 באוקטובר 1973). בשיח האסלאמי מוסבר הניצחון של המוסלמים במלחמה זו על רקע התרחשותה בחודש הצום, וכן בשל קריאות החיילים המוסלמים "אללה אכבר". אגב, השם שניתן למבצע צליחת התעלה היה "פעולת בדר", בהשראת הקרב המפורסם.
גם מבצע "שומר החומות" (סיף אל־קדס בפי חמאס) החל ב־10 במאי 2021, בשלהי חודש רמצ'אן. בכרוז שפרסמה חמאס ב־25 באפריל 2021, היא השתמשה באווירת רמצ'אן לקריאת הגיוס של הפלסטינים בירושלים לשמירה על אל־אקצא. בכרוז פנתה אל הפלסטינים בירושלים ובמבואותיה שמקיימים את מצוות הרבאט, השמירה וההכנה ללחימה: "...אתם מכוונים את מצפן האומה מחדש לכיוון הנכון, אתם נושאים באורך רוח את פציעותיכם ואת כאביכם ומתעמתים נגד מכונת הדיכוי הציונית בחזה עירום ובנחישות עצומה".16 יש לציין כי ברשתות החברתיות כונתה הפעילות העממית להגנה על ירושלים בכלל ועל שכונת שיח' ג'ראח ובאב אל־עאמוד בשם "התקוממות רמצ'אן".
על החשיבות העצומה של הג'האד הצבאי ברמצ'אן לומדים ארגוני הג'האד הפלסטיניים גם מן הפסיקה ההלכתית, ולפיה מותר לשבור את צום רמצ'אן לצורך לחימה. מסורת (חדית') מפי הנביא אומרת: "ערכנו שתי פשיטות עם הנביא: ביום בדר וביום שחרור מכה, ובשתיהן שברנו את הצום". שתי הפשיטות אירעו בחודש רמצ'אן, והלוחמים המוסלמים היו בנסיעה לזירת הלחימה, וככל שהתקרבו ליעד הלחימה – קיבלו הנחיה מהנביא לשבור את הצום ולצאת להילחם.
בספרות ההלכתית המוסלמית נדונה השאלה מהו דין הצום של לוחם הג'האד. בעיקרון הצום חל גם עליו כמו על כלל המוסלמים, אך אם הוא נמצא בנסיעה מותר לו לשבור את הצום על בסיס הנאמר בקראא'ן ובסנה. אם נלחם במהלך שעות היום וקשה לו לצום, ובמיוחד אם חום הקיץ מכביד עליו, הרי שרוב אנשי הדת מתירים לו לשבור את הצום, אף אם אינו בנסיעה, משני נימוקים:
1. התועלת בשבירת הצום עולה על התועלת שיש לנוסע. לפיכך אם למוסלמי שנמצא בנסיעה מותר לשבור את צום רמצ'אן, קל וחומר שללוחם הג'האד.
2. התחזקות הלוחמים לקראת המפגש עם האויב בשדה הקרב היא כוונה שרעית שמשיגים באמצעות אכילה. לראיה, הנביא אמר בחדית': "אתם עומדים לפגוש בבוקר את אויבכם, ולכן שבירת הצום תחזקכם, ולפיכך שברו את הצום".17
הגברת הג'האד המלחמתי בעשרת הימים האחרונים של רמצ'אן
עשרת הימים האחרונים של רמצ'אן (על־פי המשוער השנה 12 באפריל) הם החשובים ביותר בחודש. שיאם הוא הלילה שבו החל לרדת הקראא'ן ומכוּנה "ליל הגזירה" (לילת אל־קדר). בדרך כלל הוא חל בלילה שבין 27/26 בחודש רמצ'אן (על פי המשוער השנה 17 באפריל. השיעים מציינים את לילות הגזירה ב־19, 21 ו־23). במסורות שונות מתועד כי הנביא מחמד השקיע מאמץ רב מבחינה דתית בעשרת הימים האחרונים של חודש הצום יותר מבכל מועד אחר,18 ולפי הקראא'ן [97:2] "ליל הגזירה טוב מאלף חודשים". כלומר מעשה טוב בלילה זה מזכה בשכר עצום של אלף חודשים שבהם נעשו מעשים טובים. בלילה זה, לשון הקראא'ן, יורדים המלאכים מן השמיים ומודיעים למוסלמים על גורלותיהם בשנה הקרובה. כיוון שארגוני הג'האד רואים בלחימה נגד ישראל מצווה שהיא חובה אישית, סביר שהמוטיווציה לביצוע פיגועים (לשיטתם, פעולות ג'האד) תגבר בימים אלה.
"יום ירושלים העולמי" – יום השישי האחרון של רמצ'אן
בעיני ארגוני הג'האד הפלסטיניים יש חשיבות יתרה ליום השישי האחרון של רמצ'אן (לפי המשוער השנה 14 באפריל), ובו מציינים השיעים וחלק מן הגורמים הסונים, דוגמת חמאס והג'האד האסלאמי, את "יום ירושלים העולמי" (יום אל־קדס אל־עאלמי). לאחר המהפכה האסלאמית באיראן (אוגוסט 1979) קבע נשיא איראן דאז, ח'מיני, את היום וכתב: "אני קורא לכל המוסלמים בעולם לראות ביום שישי האחרון של רמצ'אן המבורך 'יום ירושלים', שכן יום שישי זה הוא אחד מימי הגורל, והוא עשוי להיות מכריע גם בקביעת גורל העם הפלסטיני". המועד נקבע לחודש רמצ'אן, מכיוון שהוא מסמל את האחדות המוסלמית ובדומה לזה מציין את איחוד המוסלמים, הן סונים והן שיעים, ביחס לבעיית ירושלים שהיא סמל האחדות המוסלמית.19
המסר העיקרי מדי שנה בתהלוכות שנערכות לרגל היום, הוא כי פלסטין תשוחרר באמצעות ג'האד והתנגדות. המפגינים מניפים שלטים שבהם כתובות אנטי ישראליות ואנטי אמריקניות, ושורפים את דגלי המדינות. בלבנון הפך חזבאללה את יום ירושלים לציון בלוח השנה, ובאותו יום נוהג מזכ"ל הארגון חסן נצראללה לנאום בעצרת הנערכת לרגל האירוע.20 ביום ירושלים 2009 אמר כי זהו יום החייאת הבעיה הפלסטינית, ומטרתו להזכיר לאומה המוסלמית את אחריותה ההיסטורית כלפיה. הוא כינה את היום בשמות שונים כמו "יום פלסטין", "יום עזה העומדת בעוז רוח ולוחמת" ו"יום ההתנגדות הלבנונית, הערבית והמוסלמית; יומו של כל מתנגד ומי שעומד איתן".
יש לציין כי למרות העובדה שקביעתו של יום ירושלים נעשתה בידי שיעים, אחד ממסריו הוא שאין הבדל בין הסנה לשיעה ביחס לחובת שחרור פלסטין מידי היהודים. לפיכך חמאס כתנועה סונית מברכת על יום זה ומשתתפת בטקסים ובנאומים – דבר היוצר הד תקשורתי. ברוח זו הגדיר המנהיג הרוחני של איראן עלי ח'אמנאי את התאריך כיום חידוש ההתחייבות והברית עם בעיית פלסטין, יום שבו חלה חובה על האומה המוסלמית כולה לקום ולהזדהות עם העם הפלסטיני העשוק. סביר להניח כי השנה יעמוד "יום ירושלים העולמי" בסימן הג'האד בירושלים ובגדה.
סיכום
לנוכח תכני הג'האד הצבאי והמלחמתי שמדגישים ארגוני הג'האד לפעיליהם ולתומכיהם בחודש רמצ'אן, יש להגביר כוננות ומוכנות לקראתו. חודש רמצ'אן ותפיסת הג'האד בו יכולים להיות מקור השראה גם לפיגועי יחידים. כמו כן, בשל קריאתה של "המדינה האסלאמית" בעיתונה אל־נבא לפעיליה ולתומכיה "להרוג את היהודים" בסמיכות לפיגועים בירושלים, עלול רמצ'אן להיות גם הזדמנות לפיגועים בהשראתם.21 יש לשים לב במיוחד לעשרת הימים האחרונים של חודש הצום, ולאירועי "יום ירושלים העולמי".
סיבה נוספת להגברת כוננות היא העובדה כי חג הפסח השנה (5–12 באפריל) חל בימי חודש רמצ'אן. סמיכות מועדים זאת עלולה להגביר את המתיחות הביטחונית, ובמיוחד סביב הר הבית ובפי המוסלמים "אל־חרם אל־קדסי אל־שריף" או מסגד אל־אקצא. הכרת חודש רמצ'אן ומשמעו חשובה לצה"ל על חייליו ומפקדיו כחלק מהכרה מעט יותר עמוקה של תרבות שכנינו. "הכר את אויבך" הוא מושג רחב שאינו מצטמצם בהכרה טקטית צבאית, וראוי לו שיתעמק גם ברבדים התרבותיים והלשוניים.
לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן
הערות
-
אחמד בן עבד אל־עזיז אל־חדאד, "רמצ'אן ירמץ' אלד'נוב", אל־אמאראת אל־יום (23 באפריל 2021): https://www.emaratalyoum.com/opinion/2021-04-23-1.1481494
-
רחמה, מע'פרה, צ'מאן אלג'נה, אמאן מן אל־נאר, נור מן אללה אל־עזיז אל־ע'פאר
-
יא איהא אל־לד'ין אא'מנוא כתב עליכם אל־ציאם כמא כתב עלא אל־לד'ין מן קבלכם לעלכם תתקון
-
עדנאן אבו עאמר, "האכד'א ג'עלת אל־מקאומה אל־פלסטיניה מן רמצ'אן מוסמן ללעמליאת ואל־אנתצאראת", אלג'זירה (16 באפריל 2021): https://tinyurl.com/yzhmxub9
-
הביטוי "שד אל־רחאל" לקוח מתוך "חדית' שלושת המסגדים". לפי חדית' זה, על המוסלמים לבקר (מילולית: לקשור את האוכפים) לשלושה מסגדים: מסגד אל־חראם במכה, מסגד הנביא באל־מדינה ומסגד אל־אקצא. על חדית' זה, ראה: מאיר יעקב קיסטר, "'אל תצאו אלא לשלושה מסגדים': עיון במסורת קדומה", בתוך: מיכאל לקר (עורך), מחקרים בהתהוות האסלאם (תרגם: אהרן אמיר) (ירושלים: מאגנס, תשנ"ט), 117–131
-
"רמצ'אן שהר עבאדה ורבאט ומקאומה", אל־מכתב אל־אעלאמי חמאס (1 באפריל 2022, 29 בשעבאן, 1443 ה'): https://tinyurl.com/2ucjc7wz
-
אנשי דת מוסלמים מדגישים כי הצום והג'האד קשורים בגוף, ברוח ובנפש, ולשם כך קבע אללה כמה מערכות ג'האד לחודש הצום. למשל: פואד מח'ימר, מרצה באוניברסיטת אלאזהר ומנכ"ל האגודות השרעיות במצרים; דוח ממר"י מנובמבר 2001: www.memri.org.il/memri/PrinterFriendly_hebrew.asp?Etype=4&Eid=545
-
מחמד מהדי עאכף, "רמצ'אן שהר אלנצר ואלפצ'ל": www.ikhwanonline.com/print.asp?ArtID=31218&SecID=213
-
"רמצ'אן שהר עבאדה ורבאט ומקאומה (1 באפריל 2022, 29 בשעבאן, 1443 ה')
-
"סראיא אל־קדס תהנא שעבנא ואמתנא בחלול שהר רמצ'אן" (12 באפריל, 2021): https://tinyurl.com/vscdceu9
-
עבד אל־רחמאן אל־עדוא, "אנתצאראת שהר רמצ'אן", מג'לת אלאזהר (חלק 9; שנה שבעים ושלוש), דצמבר 2000 (רמצ'אן 1421)
-
אחמד מנצור עלי, "שהר אל־צבר ואנצר", מג'לת אלאזהר (חלק 9; שנה שבעים), ינואר 1998 (רמצ'אן 1418)
-
סורת אל־אנפאל [8], פסוק 17: "לא אתם הרגתם אותם, כי אם אללה הרגם, ולא אתה ידית עת ידית, כי אם אללה ידה". פסוק זה מצוטט רבות בנטילות אחריות
-
המילה "פרקאן" היא אחד מכינויי הקראאן. ראה סורת אל־פרקאן [25]
-
ניתן לקרוא את נוסח הכרוז של חמאס (התפרסם ב־23 בספטמבר 2006) באתר: www.palestine-info.info
-
"אל־קדס בוצלת פלסטין", חרכת אל־מקאומה אל־אסלאמיה חמאס (25 באפריל 2021): https://tinyurl.com/muhe7x7r
-
אל־מכתב אל־עלמי, היאת אל־שאם אל־אסלאמיה, "חכם אלאפטאר פי נהאר רמצ'אן ללמג'אהדין", היאת אל־שאם אל־אסלאמיה (2 רמצ'אן 2433 ה', 21 ביולי 2012): https://islamicsham.org/fatawa/383; "אל־מעארכ [...] ציאם אם אפטאר", אסלאם ויב (28 ברמצ'אן 1422 ה', 13 בדצמבר 2001), פתוא מספר 11943: https://tinyurl.com/yfmfktx2
-
במסורת מפי עאא'שה נאמר: "כאשר היה (הנביא נכנס) לעשרת (הימים האחרונים בחודש רמצ'אן) היה מתאמץ (משנס מותניו בעבודת האל) (ביטוי זה מציין גם התנזרות מנשים), מחיה את הלילה כולו (על ידי קִיַאם, קימה בלילה לצורכי תפילה ועבודת האל) ומקיץ את נשותיו (אימהות המאמינים כדי שייקחו חלק עמו במעשים טובים ואזכור שמו של אללה)
-
תמליל נאומי נצראללה ובכלל זה פס קול ווידאו ניתן למצוא באתר: www.almanar.com
-
"אקתלווא אל־יהוד", אל־נבא (גיליון 376, 11 ברג'ב 1444, 2 בפברואר 2023)