כשמצגת פוגשת מציאות – מעגל הלקחים הלא נכונים

תרגיל משותף של צבא רוסיה וצבא בלארוס, 2017. צילום: ויקיפדיה

ב־24 בפברואר 2022 פלשו כוחות צבא רוסיה לאוקראינה. המטרה המשוערת של המבצע הייתה לשחרר את אוקראינה ולהחליף בה את השלטון, והנחת היסוד הייתה, כנראה, שהצבא האוקראיני ייכנע לאחר הקרבות הראשונים, או לא יילחם כלל. בתחילת המלחמה קרסו הנחות היסוד הרוסיות בזו אחר זו. הצבא האוקראיני בלם את ההתקדמות הרוסית בערים קייב וחרקוב ומנע מהצבא הרוסי את ההישג המערכתי המשוער. זהו מאמר המשך למאמר השפעת התאוריה הצבאית הרוסית על בניין הכוח, ומשלים אותו מהזווית של אימוני הצבא הרוסי טרום המלחמה, אימונים שנועדו להכין את הצבא למלחמה מול נאט"ו בעודו מטמיע את לקחי הצבא ממלחמות שניהל במזרח אוקראינה בשנים 2014–2015 ובהתערבות הצבאית בסוריה שהחלה ב־2015 ונמשכת מאז.

המאמר נשען על מקורות גלויים בלבד, החסרים במהותם. המחקרים שנעשו על צבא רוסיה במהלך השנים מאפשרים להכירו לעומק, אך עם זאת בחינה נעשית לרוב מנקודת מבט מערבית או בהקשר המלחמה העתידית מול נאט"ו. בכל הקשור לחקר המלחמה – המקורות מוטים. זאת משום ממשלת רוסיה לא פרסמה את מטרות המלחמה שלה באוקראינה. גם ממשלת אוקראינה לא פרסמה את מטרות המלחמה שלה, ואף לא את ארגון הכוח ומקומו. לכן לא ניתן לדעת מהם ההישגים האסטרטגיים, המערכתיים והטקטיים שביקשו הכוחות בשני הצדדים להשיג. המידע הקיים מתבסס על מודיעין גלוי שנחקר (מיקום האירוע, שעת האירוע ולפעמים שם היחידה) ולוקה מכמה סיבות. ראשית, לרוב המקורות ערוכים על־ידי הצד שהפיץ אותם כדי לשרת את הנרטיב שהוא מנסה לקבע. שנית, הם מספקים עדות רגעית תחומה במרחב גיאוגרפי שלא ניתן להסיק ממנה למעט המקרה הבודד שסרטון כלשהו מראה. כדי להשתמש במקורות אלה ללא הטיה, יש לצפות בסרטונים רבים ולהשוות ביניהם, ליצור מסד ידע רחב על הצבא המפיץ אותם או לאסוף את החומרים הגלויים שמפרסמים הצדדים.1

אימוני הצבא הרוסי

בבואם לבחון את תפיסת ההגנה הרוסית שנוסתה בתרגילים השונים, הסיקו לסטר גארו וצ'רלס ברטלאס, חוקרי המשרד לחקר צבאות זרים (FMSO) בצבא היבשה של ארצות הברית, שהתאורטיקנים והמתכננים הרוסים הבינו כי "במלחמה מוסכמית, תחת איום גרעיני, סביר יותר [שצבא רוסיה] יפעיל תמרון הגנתי שמוביל להגנה סטטית".2 הצבא הרוסי עורך כל שנה, בסביבות אוגוסט–ספטמבר, תרגיל בסדר גודל מחוזי, שבו כוחות המחוז הנבחר מתרגלים מלחמה. כמו כן כוחות ממחוזות שונים משונעים לעבר אזור התרגיל או מתרגלים בשטחי האימונים האחרים של הצבא. לדוגמה ב־15 בספטמבר 2017 ערך צבא רוסיה תרגיל משותף עם צבא בלארוס. המטרה הרשמית של התרגיל הייתה לבחון את צבאות רוסיה ובלארוס בבואם להתמודד עם התקפה של מדינה אחרת (Veshnoriya), המדמה מדינה שחברה בברית נאט"ו, נגד בלארוס.3 התרגיל כלל שני שלבים:

1. שלב ההגנה וצבירת כוחות למתקפת נגד (היום הראשון עד השלישי).

2. התקפת נגד על־ידי כוחות מתמרנים וצנחנים (היום השלישי עד היום השביעי).4

התרגיל נועד לבחון לא את האופן שבו צבא היבשה מתמרן, אלא את היכולות הרב־זרועיות המאפשרות תמרון.5

לפי איגור סוטיאגין, חוקר צבא רוסיה שעבד ב־RUSI, בתרגיל השתתפו 48,000 חיילים וקצינים בכל הפיקודים הגיאוגרפיים. 23,000 חיילים וקצינים מתוכם תרגלו בשטח בלארוס.6 מבנה היחידות שהשתתפו בתרגיל, כפי שסוטיאגין מצא, ותיאור הפעולות הרוסיות בתרגיל, כפי שהחוקר מייקל קופמן סקר, מעידים על כך שהמסגרות מעל רמת הגדוד הופעלו כדי לאפשר את ההתקפה של הצק"גים הטקטיים בכמה פעולות:

הגנת הכוח. בשלב הראשון הצבא הרוסי הפעיל במהלך התרגיל את מערכי ההגנה האווירית והימית כדי להגביל את הגישה של התוקף ולהגן על תהליך בניין הכוח הקרקעי. לשם כך הופעלו מטוסי יירוט ויחידות הגנ"א אסטרטגיות (S-300 ו־S-400) בשילוב מערכות נ"מ טקטיות (Panstir-1), וכן הוקמו שוחות ומערכי הגנה על הכוחות היבשתיים שהתאספו. הגנת הכוח כללה פעולות התקפיות יזומות כגון ירי של טילי איסקנדר (Iskander-M) ותקיפת שדות תעופה, מרכזים לוגיסטיים וריכוזי כוחות של היריב על־ידי חיל האוויר הרוסי.

חשיבות השינוע והניידות. עיקר הפעילות של צבא רוסיה בשלב הראשון הייתה הבאת הכוחות מרוסיה גופא לבלארוס כדי לצאת לשלב התקפת הנגד. הצבא, על כל זרועותיו, פעל לשנע את היחידות היבשתיות לחזית. במהלך השלב ההתקפי יחידות הלוגיסטיקה, הניידות ושאר היחידות התומכות בכוח הנלחם, בייחוד חטיבת הלוגיסטיקה (MTO) העצמאית של המחוז המערבי, חילצו לאחור את הכלים הפגועים והקימו סדנאות תיקון בשטח בלארוס. כמו כן הכוחות הלוגיסטיים צברו אספקה והפיצו אותה לכוחות המתאמנים.

ארטילריה. הצבא הרוסי הפעיל כלים ארטילריים למטרות שונות: עיכוב והשהייה של הכוחות התוקפים; מיסוך ההכנות וכיווני תקיפה עתידיים; תרגול כוחות מיוחדים להכוונת פגזים; בחינת השימוש בכטמ"מים במשימות מודיעין, סיור ניטור ((ISR ותיאום בין הארטילריה.

לחימה אלקטרונית. תרגיל "מערב 2017" הראה שהרוסים מנסים לשדרג את היכולות שלהם בשני תחומים: חסימת יכולות היריב והעצמת יכולות התקשוב במפקדות. זאת מתוך תפיסה שבהיעדר יכולות תקשוב לשני הצבאות, לצבא הרוסי יש יתרון.7

פעילות בעומק על־ידי צנחנים. בכל ימי התרגיל כלל המאמץ הלוגיסטי והמבצעי גם את חיל האוויר הרוסי בכלל ואת כוחות הצנחנים בפרט. בשלב הראשון, המגננה, שונעו צנחנים לעורף האויב כדי לפגוע בכוחות יריב שחדרו למרחב הבלארוסי. במהלך היום החמישי החלה ההצנחה של כוחות צנחנים בעורף מערך היריב. לאחר הצניחה החלו הצנחנים בפשיטות ובכיבוש שדות תעופה.

חמש פעולות אלה ואחרות אפשרו לצק"גים, המתוגברים על־ידי יחידות צנחנים, להדוף את הכוח הפולש מתוך רוסיה.8

תרגיל "מערב 2017" הוא תרגיל אסטרטגי שנועד לבחון את הפעלת הכוח ברמות הפיקוד השונות. ניתוח התרגיל מלמד על אודות יחסי העבודה בין המסגרות השונות בצבא הרוסי: המסגרות המערכתיות והטקטיות מאפשרות את התמרון המשולב שמתבצע על־ידי הצק"גים הטקטיים. מערכת יחסים זו מסבירה את מבנה החטיבה ואת היכולות שלה להפעיל עצמאית את הצק"גים הטקטיים שלה. לכן החטיבה בנויה כמסגרת מאפשרת עם רכיבי סיוע קרבי (בעיקר ארטילריה), הגנה על הכוח, יחידות הנדסה, יחידות שינוע וניוד.

כאשר בוחנים את האימונים של כוחות הצנחנים השונות ניתן לראות כיצד הם מתאמנים לממש את היעוד שלהם בלחימה. משימת כלל כוחות הצנחנים היא "כוח תגובה מהיר לעימותים מקומיים, תמיכה במבצעים מיוחדים או תקיפות מעבר לקווי אויב במהלך מלחמה מוסכמית".9 יש כמה הבדלים בין הסוגים השונים של כוחות הצנחנים בצבא רוסיה: ראשית, אופן הגעתם לשדה הקרב. דיוויזיות הצנחנים מוצנחות לעורף מערך האויב כדי להשתלט על אזורים חיוניים ולאבטח את האזורים שאליהם יוסקו כוחות סער האוויר או יוטל הציוד של הצנחנים. עיקר המשימות של הצנחנים קשורות לפעולה בעורף מערך האויב אך הם אמורים לדעת להשתלט על שדה תעופה כדי לאפשר הגעה של כוחות נוספים או להחזיקו עד הגעת הרכיב המתמרן של הצבא הרוסי. שנית, בתקופה הסובייטית כוחות הצנחנים היו כפופים ישירות למטה הכללי ואילו כוחות סער האוויר היו כפופים לפיקודים הצבאיים המרחביים. המשמעות היא שדיוויזיות הצנחנים אמורות לפעול על יעדים אסטרטגיים וכוחות סער האוויר שימשו ככוח מסייע להתקדמות הכוח המתמרן שנמצא תחת אחריות הפיקוד.10 בשנים האחרונות המטה הכללי הרוסי מנסה להבין כיצד לייעל את כוחות הצנחנים ואת האפקטיביות המבצעית שלהם. באחד מהתרגילים נוסו שילובים שונים של כוחות צנחנים שהפכו אותם לכבדים יותר או הוסיפו לסד"כ האורגני שלהם את רכיב ההסקה. זאת כדי לנסות להגביר את הניידות של חלק מכוחות הצנחנים או לאפשר להם לפעול נגד יחידות מתמרנות כבדות של כוחות נאט"ו.11

האימונים של יחידות הצנחנים השונות מראות כיצד הייעוד בא לידי ביטוי באימונים: ראשית, הצנחנים הרוסיים הם מהכוחות המאומנים ביותר בצבא רוסיה. לפי הגנרל הרוסי ניקולי איגנטוב, ראש מטה הכוחות המוטסים בצבא רוסיה ב־2018, יחידות הצנחנים התאמנו בכ־1300 אירועי אימון שונים במהלך 2017. מדיווחו של איגנטוב אפשר ללמוד שלחימה בשטח בנוי והבקעת מערך אויב משוריין לא נבחנו באותם התרגילים.12 שנית, יורגן אלפינג, חוקר במכון המחקר האמריקני ג'יימסטאון, בחן את התרגילים הגדולים של כוחות הצנחנים ב־2018 ומצא שהם כללו אבטחת מנחתים ואזורי הצנחה לעיקר הכוח, התקפת עמדות הפיקוד של האויב, מיקום מחדש של הכוחות במרחב ופשיטה ותקיפה באמצעות אש.13 בתרגיל הצבאי הגדול האחרון של הצבא, זאפאד (מערב) 2021, היו עיקר המשימות של כוחות הצנחנים להגיע לעורף האויב, ביום או בלילה, לערוך פשיטות ולהגן מפני כוחות ממוכנים. רק במקרה אחד נערך תרגיל לכיבוש שטח מאוכלס. כאשר חברו הצנחנים ליחידות מתמרנות, הם הפעילו את היחידות על פי תו"ל ותרגולת רגילה.14 קונרד מוז'יקה, מנהל מכון רוכן לייעוץ, בחן תרגיל הצנחה גדודי של כ־600 לוחמים וקצינים מדיוויזיית הצנחנים ה־76. התרגיל כלל השתלטות על שדה תעופה, השתלטות על אזור המותאם להנחתת יתר הכוח במרחק 100 ק"מ ממנו, קרב הגנה והתקפת נגד.15

שלישית, הצנחנים לא התאמנו על לחימה בשטחים עירוניים או בסביבתם, ואין זה חריג בצבא הרוסי. הסיבה לכך, כפי שטען גארי אנדרסון, קצין נחתים שעסק בלימוד הלחימה במרחב העירוני, היא כי "התורה הרב־חיילית הרוסית מציעה, בדרך כלל, להפוך את הערים ליעד המרכזי. האמונה [כפי שהיא מובאת בתו"ל] הייתה שאם השמדת את הכוח הצבאי של האויב בשדה המערכה אז הערים כבר ייכנעו". 16 הדרך לכבוש ערים, כפי שנלמדו מהלחימה בגרוזני ובסוריה, הייתה לכתרה ולהכניעה באש.17

בחינת האימונים של המסגרות המתמרנות מראות שבהגנה הבריגדה אחראית על שטח של 10 קמ"ר. בתחום האחריות של הבריגדה הגדודים והפלוגות משלבים בין לחימה מעמדות סטאטיות להגנה ניידת. זאת כאשר הם מסתמכים על האש מנגד של הארטילריה האורגנית שלהם. השילוב של אש מגוונת (מרגמות ותותחנים), הכנת מכשולים ומעכבי תמרון על־ידי כוחות ההנדסה הקרבית וקרבות השהייה של הרכיבים השונים של הבריגדה והצק"ג אמורים לשחוק את האויב המתקדם ולמנוע את ההישג הטקטי שלו.18

אפשר לראות שהאימונים הגדולים מורכבים מאימוני הצק"גים המתמרנים, שמתוכננים על פי רוב למתאר מלחמה עם כוחות נאט"ו. במצב זה הצבא הרוסי נמצא במגננה ולכן הכוחות אמורים להשיג הישגים מבצעיים של צורת קרב הגנה. הכוח שאמור להתקיף בשלב הראשוני של המלחמה הוא כוח צנחנים שאמור לפשוט על עורף מערך האויב ולנצל את הניידות שלו לשם כך. ברמת הפיקודים עיקר האימון עוסק בשינוע האסטרטגי ובתיאום בין שטחי האש השונים.

מגדל הפיקוח ההרוס בדונייצק. צילום: טוויטר

ניסיון המלחמות אחרונות

ב־2013 מנה רמטכ"ל צבא רוסיה בנאומו את מלחמות המפרץ, פעולת נאט"ו נגד סרביה והמלחמה בין רוסיה לגיאורגיה (2008) כמקרי הבוחן להבנת השינוי באופי המלחמה ובעיקר בדרכים לניהולה.19 מאז אותו נאום, השתתף הצבא הרוסי בשלושה מבצעים צבאיים שונים: כיבוש קרים (2014), המלחמה במזרח אוקראינה (2014–2022) ומלחמת האזרחים בסוריה (2015–). להלן יידונו אופן הפעולה של צבא רוסיה במזרח אוקראינה ובסוריה והלקחים שהצבא למד ויישם משם. הלקחים העיקריים משתי המערכות הללו קשורים בעיקר להפעלת אש, שהייתה עיקר הסיוע הרוסי.

הלחימה במזרח אוקראינה

ב־12 באפריל 2014 ערכו קבוצות בדלנים במחוזות לוגנסק ודונייצק הפיכה והקימו את הרפובליקות העממיות של לוגנסק ודונייצק. הקמת הרפובליקות הייתה השלב הראשון במלחמת האזרחים במזרח אוקראינה שפרצה ימים ספורים לאחר מכן. במהלך המלחמה סייע הצבא הרוסי לכוחות הבדלנים במגוון דרכים, כולל שליחת כוחות והפעלת אש מנגד. הצבא הרוסי פעל במהלך המלחמה כדי לעצור את ההתקדמות של הצבא האוקראיני ולסייע לצבא של הרפובליקות העממיות להתקדם ולשפר את ההישגים הקרקעיים שלהם. שתי דוגמאות לסיוע הרוסי במהלך המלחמה היו הקרב על שדה התעופה בדונייצק וקרבות שנוהלו באזור זלנופיליה.

הקרב על שדה התעופה בדונייצק

המערכה בשדה התעופה בדונייצק נפרסה על פני 242 ימי לחימה וכללה סדרה של קרבות. שלושה קרבות עיקריים מתוכם הכריעו את הלחימה במרחב. לשדה התעופה בדונייצק נודעה חשיבות טקטית ואסטרטגית בשל גודלו. לכן שני הצדדים – ממשלת אוקראינה והרפובליקה העממית של דונייצק – ראו בו שטח מפתח של העיר כולה והתעקשו על השליטה בו. ב־25–26 במאי 2015 התרחשה המערכה הראשונה על שדה התעופה. הכוח של הרפובליקה של דונייצק ניסה להשתמש בתחבולה, סוכן כפול, כדי לכבוש את השדה, אך הצבא האוקראיני בסיוע מסוקי תקיפה וכוח סער אוויר הצליחו להדוף את ההתקפה.

בחודשים יוני–ספטמבר 2014 נערכה המערכה השנייה על שדה התעופה. ההתקפה כללה לראשונה כוחות סדירים רוסיים שהשתתפו בלחימה עצמה. ב־29 בספטמבר 2014 יצאו הבדלנים להתקפת ארטילריה מסיבית על שדה התעופה. הירי סייע למאמץ היבשתי של הגדודים הטקטיים הרוסיים אשר התקדמו בשלושה ראשי חץ עיקריים אל עבר השדה.

במהלך אוקטובר 2014 התנהלו בין הצדדים ימי קרב שכללו חילופי אש ישירים וגם עקיפים, באמצעות ארטילריה וטילי נ"ט. הכוחות האוקראיניים המגנים על השדה אומנם נדחקו מערבה, אך הם עדיין שלטו בשדה. בשל כך, כוחות הבדלנים החליטו להטיל מצור על הכוח האוקראיני שנמשך עד התחלת המערכה השלישית על שדה התעופה. ב־10 בינואר 2015 התחילה ההתקפה השלישית על שדה התעופה בהפגזה מסיבית על הכוח המגן האוקראיני. ההפגזה הרוסית־בדלנית אפשרה לכוח המתקיף לכבוש חלקים שונים משדה התעופה, אך לא את מגדל הפיקוח , שהיה חיוני עבור שני הצדדים. ב־17 בינואר החלה מתקפת נגד אוקראינית שהצליחה להסיג את הכוחות הרוסיים מזרחה ולבסס חזרה את השליטה האוקראינית על השדה. ב־19 בינואר הייתה הפגזה שאפשרה לכוחות הבדלניים והרוסיים לפרוץ לתוך מגדל הפיקוח ולהשתלט על הקומה הראשונה והשלישית. הקומה השנייה נשארה בידי הכוח האוקראיני שסירב להיכנע. ב־22 בינואר הוכרע הקרב על שדה התעופה אחרי שכוחות מיוחדים רוסיים הקריסו את הקומה השנייה על יושביה.20 רון פביאן, שחקר את הקרב במסגרת לימודיו במכללה לפיקוד טקטי, מצא שהצק"ג הרוסי היה מרכיב חיוני בהצלחת הכיבוש של שדה התעופה. לדידו "הגדודים הטקטיים הרוסיים הם אלה שהכריעו את המערכה בשדה התעופה בדונייצק. עולה השאלה, כיצד הצליחו הגדודים להכריע את הצבא האוקראיני הסדיר על כלל מרכיביו? התשובה טמונה בשילוב כלל הממדים בפלטפורמה אחת. המבנה הייחודי של הגדוד הטקטי שמאגד את כלל אמצעי הציוד ואת שלל הממדים, למעט הממד הימי, אפשר לו לתת מענה רחב יותר לכלל האיומים שעטפו אותו, מהאוויר, מהיבשה וברחבי הרשת, ומנגד אפשר לו לפעול ולהעסיק את האויב בכלל הממדים הללו".21

הקרבות באזור זלנופיליה

בתחילת חודש יולי 2015 החלו כוחות הביטחון והצבא האוקראיני22 בשורה של התקפות שהדפו את הבדלנים המורדים מזרחה. ב־11 ביולי השתנה המצב, כאשר הפגזה מסיבית של הכוחות הרוסיים על היחידות האוקראיניות במחוז זלנופיליה הרגה 30 חיילים ופצעה 100 חיילים נוספים.23 ההפגזות הרוסיות עצרו את התקדמות האוקראינית. ההפגזות הראשונות שימשו לאמנעה, והמטרות שנתקפו היו כוחות בשטחי הכינוס שלהם בזלנופיליה. במקביל לאמנעה הרוסית באזור זה החלה הארטילריה הרוסית לפגוע בכוחות אוקראיניים במזרח המדינה. הארטילריה הרוסית וכוחות המורדים כיתרו חלקים גדולים מכוחות הצבא האוקראיני למשך 22 ימים. התקפות המורדים הובילו לכיבוש שטחים שהם איבדו, ולפגיעה ביותר מאלף חיילים אוקראינים והשמדת מערך התותחים 122 מ"מ מדגם D-30.

שני מקרי הבוחן שהוצגו מייצגים שניים מהלקחים שנלמדו על־ידי צבא רוסיה במזרח אוקראינה: ראשית, הצק"ג היא מסגרת מספיק איתנה ומגוונת להפעלת הכוח הצבאי היבשתי. היתרון שלה הוא ביכולת של צוות הקרב להתארגן ולפעול בצורה עצמאית אל מול המשימה והאויב. היתרון הגדול של ארגון הצק"ג הוא היכולת לפעול במעגלים קטנים בכל רמות הלחימה. פעולה במעגלים קטנים במגוון נכסי אש יבשתיים אפשרה עליונות בתצפית ובאש על פני כוח בעל סדר גודל דומה או גדול יותר (חטיבה). שנית, אפשר להשמיד כוח אויב על־ידי ירי מנגד, זאת אם מכתרים אותו ואם יש יכולת תקשורת בין כל רכיבי הצק"ג והדרגים מעליו.

ההתערבות הצבאית בסוריה (2015–)

ב־30 בספטמבר 2015 החלה ההתערבות הצבאית הרוסית במלחמת האזרחים הסורית. באותו יום החלו מטוסי חיל האוויר הרוסי להפציץ את מעוזי המורדים הסורים ו"המדינה האסלאמית" (דאעש).24 ההתערבות הצבאית הרוסית החלה בעקבות הזמנה רשמית של נשיא סוריה בשאר אל־אסד, בתיווך איראני, לאחר שנראה שמלחמת האזרחים תפיל את משטר אסד. האמתלה שהציגו הרוסים לעולם הייתה הצורך לעצור את ההצלחה הגדולה של דאעש ולמגר את הסכנה הכרוכה בהמשך פעילותו. רוסיה הצטרפה כביכול למהלך שהובילה ארצות־הברית נגד דאעש. ואולם בפועל, הרוסים כמעט לא התערבו בלחימה נגד דאעש, שרוב פעילותו הייתה מרוחקת מאזורי הליבה של סוריה, והתמקדו בלחימה נגד ארגוני המורדים האחרים במחוזות החשובים לקיום המשטר ולעניין הרוסי האמיתי בסוריה – דמשק, חומס (ח­ֻמץ), חמה, אזור לטקיה (לאד'קיה) וחַלַבּ. קופמן מראה במאמרו על ההתערבות הצבאית הרוסית, כיצד ההתערבות הרוסית נועדה למנוע התערבות מערבית צבאית של נאט"ו, בדומה להתערבות הצבאית בלוב בשנת 2011. כמו כן, ההתערבות הצבאית בסוריה אפשרה לרוסיה להחכיר את נמל טרטוס ל־49 שנים ולקבע נוכחות צבאית ארוכת טווח במזרח התיכון.25

היעד האסטרטגי הרוסי שעמד בבסיס ההתערבות הצבאית בסוריה היה השגת המטרות תמורת תשלום מזערי ככל האפשר בממון, במשאבים ובחיי אדם. שיקולים אלה קבעו את היקף הכוחות ששלחה רוסיה לסוריה, את הרכבם ואת אופן פעולתם, כפי שאדמסקי כינה זאת "הגישה ההוליסטית או המערכתית לאסטרטגיה".26 נוסף על כך הצבא הרוסי שנלחם באזור ניצל את הנסיבות בסוריה כדי לבחון תפיסות, תורות ואמצעים חדשים ולהפיק לקחים בתחום האסטרטגיה, המערכה והטקטיקה. זאת במטרה ליישמם במלחמות דומות נגד יריבים מובהקים כצבאות המערב והברית הצפון־אטלנטית (נאט"ו).27

התרומה העיקרית של הצבא הרוסי למערכה בסוריה הייתה שינוי תפיסת המערכה מכיתור, כיבוש וטיהור לכיתור, כתישה וכניעה (בהסכם או ללא הסכם). דוגמה לשינוי ניתן למצוא בין ניסיונות הצבא הסורי לכבוש מחדש את מזרח ע'וּטה, פרבר של דמשק. מ־2012 תושבי הפרבר נמצאים תחת מצור של כוחות אסד, זאת לאחר שכוחות המשטר לא הצליחו לכבוש את הפרבר ולטהרו. בפברואר 2018 החלה ההתקפה של צבא סוריה על הפרבר על פי הגיון המערכה החדש. הצבא הסורי, בסיוע הצבא הרוסי, יצרו תחילה את התנאים לכתישה ושחיקה של המורדים ותושבי הפרבר. ההתקפה העיקרית, על החלק המערבי המיושב בצפיפות, החלה באמצע פברואר 2018 ונמשכה בהפוגות קצרות עד סוף אפריל 2018. בתקופה זו נורו על הרובע מדי יום בין 300 ל־500 פצצות ופגזים, לעיתים הגיע מספרם ל־900 ביום, ובשיא ההפגזה נורו באותו יום 1,250 פצצות וכ־1,660 פגזים. במהלך ההפגזות תקפו הכוחות הסוריים וכבשו נתחים מהרובע. הם צמצמו בהדרגה את השטח שהחזיקו המורדים ופיצלו אותו לכמה "איים" נפרדים, ואלה נכבשו אחד־אחד עד לכניעה הסופית.28

לשאלה מה הצבא הרוסי למד מההתערבות הצבאית בסוריה יש כמה תשובות, והן נחלקות לשני סוגי לקחים: לקחים הנוגעים למבצע או למלחמה מוגבלת ולקחים הנוגעים למערכה בעצימות גבוהה. המשותף לשניהם הוא יצירת העליונות באש, השליטה הריכוזית, הסיור המתמיד והיכולת לפעול לאורך זמן. קופמן בחן את ההתערבות הרוסית הצבאית וטען במאמר מ־2020 שהמלחמה אפשרה לחיילים והקצינים הרוסים של צבא רוסיה לצבור ניסיון מבצעי. זאת משום שהצבא הרוסי ערך סבבי פריסה בתוך סוריה של כל המסגרות מהמחוזות הצבאיים השונים. כמו כן, הצבא הפעיל בפעם הראשונה בצורה מרושתת ורב־זרועית את מכלולי הסיור והתקיפה בסוריה. כך הרוסים יכלו לבחון את התהליך בתנאי שדה אמיתיים ככל האפשר.29 לדידו הפעלת הכוח הצבאי יכולה להוביל לחיזוק מעמדה של רוסיה בזירה הבין־לאומית.30 החוקרים גארו וברטלאס התמקדו בבעיות שחשפה ההתערבות הצבאית הרוסית בסוריה, ולטענתם הצבא הרוסי יכול היה ללמוד מעט מאוד על המלחמה בהקשר של מלחמה כוללת, שכן "מלחמת האזרחים הסורית יצרה סט חדש של בעיות".31

אפשר לראות שהצבא הרוסי נתקל במלחמה מסוג שונה ממה שהוא דמיין. בסוריה ובאוקראינה היה חיכוך רב עם האויב, בעיקר על־ידי כוחות שאינם רוסיים. הסיוע הרוסי כלל הרבה אש מנגד, אך הוא לא היה אפקטיבי ללא ההתקדמות והחיכוך של הכוחות המתמרנים. כך נוצר דיסוננס בין הדיון הפנים רוסי או המערבי על "לוחמה מהדור החדש" ובין המציאות, זאת משום שדבר מהאופן שבו הצבא הרוסי דמיין את המלחמה לא היה באוקראינה ובסוריה.

כוחות רוסיים בסוריה. מקור: טוויטר

מהלך הפתיחה של המלחמה

ב־24 בפברואר 2022 פלשו כוחות צבא רוסיה לאוקראינה. המטרה המשוערת של המבצע הייתה לשחרר את אוקראינה ולהחליף בה את השלטון, והנחת היסוד הייתה, כנראה, שהצבא האוקראיני ייכנע לאחר הקרבות הראשונים, או לא יילחם כלל. ארבעה חלקים למבצע היבשתי הרוסי: 24 בפברואר עד 3 במרס, 3 במרס עד 30 במרס, 30 במרס עד יוני ומיוני עד כתיבת שורות אלה (מתקפת הנגד האוקראינית).32 להערכתי, בתחילת המלחמה קבעה התוכנית המבצעית הרוסית ארבע גזרות שונות על פי הפיקודים הצבאיים השונים של הצבא.

הרעיון המבצעי המערכתי היה להבקיע בארבע גזרות ולחברן, להתקדם במהירות בכמה צירים כדי לאיים על הבירה קייב ולכתר את עיקר הכוח הצבאי האוקראיני במזרח המדינה. הכוחות המתמרנים הרוסיים נדרשו לכתר את קייב מכמה כיוונים על־ידי הכוחות שבגזרתה, בגזרה המזרחית ואולי בגזרה הדרומית. במקביל, הם נדרשו לכתר את הצבא האוקראיני ממערב לנהר הדנפייר על־ידי כוחות הגזרה הצפון־מזרחית, הגזרה המזרחית והגזרה הדרומית. בפתיחת המלחמה, המקום היחידי שבו הצליח הצבא הרוסי להתקדם במהירות היה בגזרה הדרומית. הכוחות שיצאו מחצי האי קרים נעו 385 ק"מ והחלו להבקיע את מערכי ההגנה של העיר מריופול בתיאום עם כוחות המיליציות של דונייצק. התקדמותם הייתה חריגה ביחס להתקדמות בצפון. הגם שבצפון נעו 100 ק"מ בלבד, לא הייתה לכוחות יכולת לאבטח את צירי התנועה, דבר ששחק את הכוח הרוסי ומנע ממנו להשיג את מטרותיו המערכתיות.33

ד"ר עדו הכט, חוקר במרכז בגין־סאדאת, תיאר את סיפור המלחמה בחודשיה הראשונים: "באופן מעשי, מרגע שנבלמו ההתקפות לכיתור קייב, לכיתור חרקוב ולכיבוש החוף הצפוני של הים השחור בשלהי השבוע השני של המלחמה [...] במשך השבועיים הבאים בעיקר הפגיזו מטרות שונות בקייב ובחרקוב, ביצעו התקפות קטנות 'לשיפור־עמדות' (כיבוש כפר כזה או אחר וטיהור השטח שדרכו התקדמו הן לרוחב, כדי לחבר בין הכוחות בצירי ההתקפה הנפרדים, והן לאורך, כדי לעבות את הצירים הללו ולהגן עליהם מפני התקפות־נגד אוקראיניות על צירי האספקה. בנוסף החלו להתבצר להגנה כדי להדוף התקפות־נגד אוקראיניות [...] המשיכו הרוסים לתקוף במזרח אוקראינה כדי להשלים ולבסס את החיבור היבשתי בין קרים לבין דוניצק ו־'לשחרר' את הדונבס הצפוני".34

אולם ההתקדמות הייתה איטית מאוד ושחקה את כוח אדם והמשאבים החומריים של צבא רוסיה. נוסף לקרבות ההגנה, האוקראינים הגיבו בהתקפות נגד והיו יעדים שעברו מיד ליד כמה פעמים. בסוף השבוע הרביעי של המלחמה הצבא הרוסי שינה את היציבה שלו ועבר להתמקד באזור הדונבס. ב־24 בפברואר פעל הצבא הרוסי באופן שונה מהאימונים שלו ומהכנת הכוחות: הוא תקף ראשון על־ידי שימוש בכוחות ללא סיוע צמוד אלא בצורת קרב "נסיעה". החריגה מהתו"ל ומהאימונים הובילה לשחיקת הכוח המקצועי של הצבא. לאחר שבוע עד עשרה ימים נשאב הצבא הרוסי למלחמה ארוכה, יקרה והמנוהלת בחיכוך גבוה עם הצבא האוקראיני. אלה שלושה מאפיינים הנוגדים את הדרך שבה מפקדי הצבא דמיינו את המלחמה הבאה ואת בניין הכוח הרוסי.

סיכום

לפני המלחמה עם אוקראינה התאמן הצבא הרוסי למלחמה נגד אויב מוסכמי, ובה בעת ניסה ליישם לקחים שנלמדו במלחמות מקומיות. שני התהליכים הללו התבססו על ההבנה שהצק"ג, הרווי ביכולת אש והגנה על הכוח, הוא הארגון המתאים ביותר ללחימה בהגנה במלחמה בעצימות גבוהה ולהתקפה במלחמות מקומיות.

בתחילת המלחמה עם אוקראינה נאלץ הצבא הרוסי להפעיל את הצק"גים בצורת קרב התקפה מול יריב בעל יכולות זהות, ולפעמים עדיפות, ועם הגבלות מדיניות על הפעלת הכוח במהלך הצבאי הראשון. תהליך בניין הכוח הרוסי יצר כוח שיודע לפעול רק בשני תרחישים בינריים. חוסר הגמישות בבניין הכוח המוכוון לתרחיש ייחוס צבאי בלבד, ללא התייחסות להכוונת דרג מדיני, הוביל יחד עם סיבות נוספות הקשורות בהפעלת הכוח לתוצאות לא טובות בתחילת המלחמה.

הכותב רוצה להודות לפרופ' דימה אדמסקי, סא"ל ענבל הלינגר שושן, רס"ן (מיל') א', רס"ן פבל פרדקין, רס"ן שחר הלר ומר שמואל שמואל על הערותיהם ותובנותיהם.