פרק חמישי: מיתוג ערכים בפיקוד ולחימה בתנאי לחץ מלקחי מלחמת יום הכיפורים

אל"ם (מיל') ד"ר גיורא סגל , מפקד המעבדה התפיסתית באמ"ץ־תוה"ד 11.03.2013

אחרי מלחמת ששת הימים נוצר שילוב נסיבות, בהסתמך על כוח ההרתעה של צה"ל, שהביא לחשיבה כי לא צפויה מתקפה מצרית בחצי האי סיני. ההנחה הייתה שכוח מצרי משמעותי לא יוכל לעבור בבת אחת את תעלת סואץ העמוקה והרחבה. זאת, מאחר שלצה"ל יש כוח צבאי של כמה מאות טנקים המוצב בצד הישראלי של התעלה ויכול לבלום מתקפה בקנה מידה בינוני, ובנוסף לכך לישראל יש עליונות אווירית. הנחה זו התמוטטה בשתיים בצהריים ביום הכיפורים,באוקטובר 1973 ,כאשר מטוסי קרב חלפו מעל קיבוצו של סגן יצחק בריק בדרכם דרומה לסיני. באותה השעה פתחו צבאותמצרים וסוריה במלחמה מתואמת כנגד מדינת ישראל. מציאות הלחימה של כוחות צה"ל ב־6 וב־7 באוקטובר הייתה של קרבות עקובים מדם, של הפתעה, כאוס ומהלומה על תודעת המפקדים בכל רמות הפעולה. יוזמת התקפה, שנבלמה ונשחקה בגופם של לוחמים ומפקדים ברמת הגולן ובסיני, הובילה בסופו של 8 באוקטובר לתחילתו של שינוי. באותו היום, בעשר בבוקר, הסתער גדוד 113 לעבר גשר הפירדאן בסיני. "לפחות אנחנו לא ראשונים בפעם הזו", אמר לעצמו סגן יצחק בריק, ואז הוא מתאר: "אש תופת, היום הפך ללילה, ליקוי חמה ברגע, אש ותמרות עשן" — מצב לחץ קיצוני, המאפיין את עולמם של מפקדים בקרב.

לקריאת הפרק המלא לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן