השפעת התאוריה הצבאית הרוסית על בניין הכוח

הרס באזור קייב לאחר תקיפה רוסית. מקור: טוויטר

עד תחילת המלחמה עם אוקראינה, היה ארגון כוח האדם בצבא הרוסי בנוי לשני תרחישים בינריים: גיוס מילואים עבור מלחמה עם נאט"ו או שימוש בכוח מקצועי עבור מבצע ייצוב ספציפי. עם זאת בתחילת המלחמה באוקראינה הוא נתקל בתרחיש אחר, מלחמה גדולה, שמצריכה גיוס מלא, אבל לא נגד נאט"ו, אלא נגד יריב בעל יכולות דומות (ותמיכה מעצמתית). הפער נוצר בשל שלושה גורמים: ראשית, תהליך בניין כוח שכוון למבצע צבאי מוגבל נגד מדינות פחותות או מלחמה כוללת נגד נאט"ו. תרחיש זה הוביל לשינויים בארגון כוח האדם ובמבנה היחידות הלוחמות.

המאמר יבחן את התאוריה הצבאית שהתפתחה ברוסיה בסוף המאה ה־20, יסקור את הרפורמות השונות בכוח האדם בצבא רוסיה ויציג את הרפורמה בארגון הכוח לקרב של צבא רוסיה.

מלחמה בעצימות גבוהה ומלחמות מקומיות

בשנת 2005 ציטט הגנרל הרוסי (דימ') מחמוט גארב גנרל אמריקני שטען, בהרצאה באקדמיה הצבאית הגרמנית בהמבורג, ש"בית הספר של קלאוזביץ, מולטקה, ז'וקוב ופוש מת עכשיו. יש רק בית ספר אחד, בית הספר האמריקני, שאותו כולם צריכים ללמוד, וכך תנצחו".1 הרצאתו של גארב עסקה בניתוח המערכות הצבאיות של הצבא האדום ורוסיה במאה ה־20, והמשפט שאותו הוא ציטט קבע את הטון המרכזי בהגות הצבאית הרוסית באותה תקופה: ניסיון להסביר כיצד השתנתה המלחמה בעשור האחרון של המאה ה־20 ובתחילת המאה ה־21. 2

קולונל (דימ') ולדימיר סליפצ'נקו טען בהרצאה ב־2004 שמלחמת המפרץ הראשונה (1990–1991) הייתה המודל למלחמה המודרנית והיא המלחמה הראשונה שנוהלה מרחוק וללא מגע.3 סליפצ'נקו טען שמלחמת המפרץ והמלחמות השונות ביוגוסלביה לשעבר הוכיחו שעתיד המלחמה הוא השליטה בממד המידע ובניהול אש מדויקת מנגד משום ש"אף אחד לא יבוא אלינו דרך היבשה. בימים אלה זה בלתי אפשרי לדמיין ראשי חץ משוריינים שנוסעים בגבול המערבי, הדרומי והמזרחי שלנו. אם המלחמה תגיע אלינו היא תגיע דרך האוויר והתקיפה תגיע מנשק מדויק".4 לפי סליפצ'נקו למלחמה מודרנית יש שלושה נדבכים: השמדת האויב בשטחו, השמדת הפוטנציאל הכלכלי שלו והפיכה שלטונית. כאשר שלושת הנדבכים האלה מושגים, הניצחון הרוסי ייקבע. נוסף על מלחמת המפרץ, סליפצ'נקו הציג את המערכה מנגד של נאט"ו, שבוצעה על־ידי הציים וחילות האוויר, נגד סרביה כמודל לאופן שבו מלחמה מודרנית אמורה להתנהל: השמדת מערך ההגנה האווירית הסרבית וכפיית הרצון הפוליטי של מדינות המערב על סרביה. השמדת מערך ההגנה האווירית, בעיקר המכ"מים ויכולות הגילוי של צבא סרביה, יחד עם מערכת מידע והטעיות אסטרטגיות ומערכתיות, בממד המידע ומהאוויר, הובילו את סליפצ'נקו לקרוא לאופן ניהול המלחמה "מלחמת העתיד".5 לדידו בניין הכוח הרוסי התמקד במערכות הגנה אווירית משוכללות יותר שיקטינו את השפעת התקיפה מנגד האמריקנית בתחילת המלחמה, בפיתוח מטוסים חדישים שיוכלו להתחרות עם היכולות שהוצגו על־ידי ארצות־הברית, במערכת תקשורת שונה לחלוטין שתוכל להשתוות ליכולות האמריקניות, בארגון מחדש של שדות התעופה הרוסיים כדי שיוכלו לשרוד טוב יותר את התקיפה, בשינוי שיטת ההכשרה המדעית של אנשי הצבא הרוסי ולבסוף בארגון מחדש של הצבא וחלוקתו לשני צבאות שונים: תקיפה אסטרטגית והגנה אסטרטגית. צבאות אלה יכללו כוחות ניידים ומערכת פו"ש אחידה ומילואים, אבל לא למלחמות שהיו בעבר.6

קולונל (דימ') סרגיי צ'קינוב והגנרל סרגיי בוגדנוב טוענים שהחוקרים והתאורטיקנים הצבאיים הרוסיים החלו לבחון אם החידושים הטכנולוגיים השונים, כפי שהוצגו על־ידי צבא ארצות־הברית במלחמת המפרץ הראשונה, משנים את פני המלחמה. לדידם של צ'קינוב ובוגדנוב, בברית המועצות הבינו שלאופציות הלא צבאיות יהיה במלחמות העתידיות, במתארים מסוימים, תפקיד מכריע יותר בעימותים בין מדינות. בהיבט הצבאי הם טענו שתקיפה מנגד הפכה לטקטיקה העיקרית להשגת היעדים הצבאיים במהלך קרב או מבצע. תקיפת המטרות הצבאיות ייעשו בשטחו של האויב על־ידי חימושים מדויקים.7 הם טענו שהשימוש באש אינטנסיבית נגד יעדים אסטרטגיים מדיניים וצבאיים ונגד התעשיות הביטחוניות על־ידי כל הזרועות והשירותים שמתפעלים מערכות מבוססות חלל, כוחות לוחמה אלקטרונית ואמל"ח אלקטרומגנטי, מידע, אינפרה סאונד, תוצאים פסיכולוגיים ונוסחאות ביולוגיות במלחמת הדור החדש ישחקו, בצורה המיטבית, את היכולת של האויב להתנגד.8 בשל כך "ההבדלים בין [רמות המלחמה] האסטרטגית, המערכתית והטקטית ובין ההתקפה להגנה נמוגים".9

החשיבות של השגת העליונות בממד המידע להשגת הניצחון במלחמות הדור החדש שזורה בכל הטיעונים של השניים. לדידים, "קרבות ההכרעה יתרחשו בסביבת המידע".10 בבואם לתאר כיצד תראה המלחמה הבאה מציגים צ'קינוב ובוגדנוב מערכה שמתחילה בסיור, שהיום היו מכנים אותו רב־ממדי, שמטרתו היא למצוא את היעדים שתקיפתם תשתק את מוסדות המדינה. לאחר שלב הסיור יבוא שלב תקיפת המטרות על־ידי כוחות האוויר, ארטילריה ארוכת טווח, אש תמ"ס, אמל"ח אחר המבוסס על פיתוחים טכנולוגיים ועל־ידי מערכות בלתי מאוישות. התקיפות המסיביות אמורות להשיג את המטרות האסטרטגיות של התוקף ללא פריסה והפעלה של כוחות מתמרנים. הפעלת הכוחות המתמרנים תיעשה רק לאחר שהתוקף וידא כי מרבית כוחות המגן הושמדו וכך גם מרכזי השלטון, התעשייה והכלכלה של האויב.11 אך עם זאת הם מדגישים שלא ניתן להשיג את מטרות המלחמה ללא כוחות מתמרנים ושצריך לשדרג את יכולותיהם, בייחוד בתחום הלוחמה האלקטרונית, ולתת להם אמל"ח מדויק. התפקיד של הכוחות המתמרנים הוא לשהות בשטח, לבסס את ההישג, למצוא את כיסי ההתנגדות שיישארו לאחר התקיפות ולטהרם.12

בשנת 2013 טען רמטכ"ל צבא רוסיה גנרל ולרי גרסימוב, בנאום שזוהה בטעות כ"דוקטרינת גרסימוב",13 שאכן "כל מלחמה היא מקרה מיוחד שדורש הבנה של ההיגיון המיוחד שלה, הייחודיות שלה, ולכן קשה מאוד לחזות את אופי המלחמה אליה רוסיה, או בעלות בריתנו, עלולות להיגרר כיום."14 גרסימוב, כמו קודמיו, טען שהשיפורים במידע, דיוק ותקשורת, בשילוב פעולות לא צבאיות כמו הפגנות, יוצרים סוג חדש של כלים שאותם המדינה יכולה לנצל כדי לעמוד במטרותיה.15 לדידו "טכנולוגיות מידע חדשות מאפשרות לצמצם משמעותית את הפער בהיבטי מרחב, זמן ושליטה במידע באמצעות מערכות פיקוד ושליטה; עימותים חזיתיים של קבוצות צבאיות גדולות וסדורות הופכים בהדרגה לנחלת העבר; השפעה מרחוק, ללא חיכוך עם האויב, הופכת להיות הצורה העיקרית למימוש היעדים; הפגיעה ביעדי [האויב] אינה ממוקדת [ב]תא שטח ספציפי, אלא היא רלוונטית לכל רוחב ועומק גזרת הפעולה; ההבדלים בין הרמות האסטרטגיות, המבצעיות והטקטיות, הפעולות ההתקפיות וההגנתיות – מטשטשים".16 גרסימוב הציג את רעיונותיו בהתבסס על ניתוח מערכות מוגבלות כגון מלחמת המפרץ הראשונה (1990–1991), יוגוסלביה במהלך שנות ה־90 של המאה ה־20 וגאורגיה (2008) שבהן הכוח שהופעל היה מוגבל וההישג האסטרטגי שהושג היה מלא.17

היישום המעשי של התאוריות שצוינו בא לידי ביטוי במסמכים האסטרטגיים הצבאיים הרוסיים. לפי מסמך של החטיבה למחקר רוסיה במכון לחקר להערכה ימית של הצי האמריקני,18 התפיסה האסטרטגית הרוסית למלחמה כוללת מול נאט"ו היא "הגנה פעילה". משמעותה היא שצבא רוסיה נערך להגנה על שטח המדינה בעודו משתק את יכולות התקיפה של האויב על־ידי תקיפה מנגד בקו המגע ובעומק המערך שלו. תפקיד כוחות היבשה אינו לכבוש שטח אלא להגן על השטחים של המדינה ולבצע התקפות נגד כדי להכריע את האויב. כוחות האוויר וההגנה האווירית אחראים להקטנת הנזק שנוצר בעקבות התקיפות מנגד של האויב, וגם לשיבוש יכולות ההתקפה שלו, כדי לאפשר לגייס מילואים ומשאבים אחרים. כותבי המסמך מדגישים שהמטרה של כוחות צבא רוסיה אינה להעביר את המלחמה לשטח האויב אלא לשבש ולהקטין את יכולות הצד התוקף להשיג את מטרותיו. זאת משום שצבא רוסיה צריך לשמור על הכוחות והמשאבים של הצבא המקצועי מפני שחיקה עד הגעת המילואים והעתודות השונות.19 רוג'ר מקדרמוט ממכון המחקר האמריקני ג'יימסטאון טען שלמרות המיקוד במלחמות מקומיות ובממד המידע, הצבא הרוסי מעולם לא זנח את המוכנות למלחמה בעצימות גבוהה. לדידו אפשר לפרש את המחשבה הצבאית הרוסית כמתאימה הן למלחמות מקומיות והן למלחמה בעצימות גבוהה.20

ערב המלחמה היו בצבא רוסיה שתי אסכולות תאורטיות מתחרות: אלה הגורסים שהמלחמה העתידית תהיה נגד מדינות נאט"ו ואלה הגורסים שהמלחמה הבאה תהיה מלחמה מקומית שבה צבא רוסיה יפעיל כוחות שלוחים ואחרים.21 שתי האסכולות ראו במידע ובחימוש מדויק הכלים להשגת היעדים האסטרטגיים והמערכתיים. כמו כן הכוונה להפוך את צבא רוסיה לכוח שאינו אמור לתמרן לתוך שטח האויב, חייבה שינוי בכוח האדם שהצבא מפעיל, במבנה ובארגון של הכוחות הלוחמים שלו. זהו שינוי בעייתי, כפי שהראה ד"ר דימה אדמסקי, שכן "המחשבה הצבאית הסובייטית הייתה, לעיתים קרובות, פרי רעיונות מופשטים, שהתרוצצו בהם דוקטרינות מתוחכמות, אשר לא עלו בקנה אחד עם כושרה הביצועי של המדינה ויכולתה להגשים אותם".22

רמטכ"ל צבא רוסיה, גנרל ולרי גרסימוב

הרפורמות השונות בכוח האדם של צבא רוסיה23

ב־2008 הותנעה בצבא רוסיה רפורמה מקיפה שנועדה להקנות לצבא הרוסי "פנים חדשות". המחדלים שהתגלו בתפקודו של הצבא הרוסי במלחמה עם גאורגיה (2008) היו לאחד הזרזים של תהליך הרפורמה. תחום כוח האדם היה לאחד המוקדים המרכזיים בה, לצד:

1. קיצוץ הסד"כ הכולל של צבא רוסיה – ובמיוחד של כוחות היבשה;

2. מעבר מצבא המושתת על גיוס חובה לצבא "היברידי" שרובו מתבסס על משרתי קבע (תוך שימור מרכיב מצומצם של גיוס חובה);

3. ניסיון לעיצוב מחדש של דמות המש"ק המקצועי (מבחינת מאפייני התפקיד, הסמכויות ותוכנית ההכשרה);

4. שיפור מעמדם החברתי של אנשי הצבא באמצעות שיפור תנאי השכר והזכויות הסוציאליות שלהם;

5. הקמת מאגר מילואים כשיר.

במסגרת הרפורמה של שר ההגנה סרדיוקוב תוכנן לקצץ את הסד"כ הכולל של צבא רוסיה מ־1.35 מיליון איש (ב־2007) למיליון איש (עד 2012), עיקר הקיצוץ הוא בתקני הקצונה: מ־335,000 ל־150,000 תקנים. לטענת פרשנים, גוף הקצונה דמה במבנהו יותר ל"ביצה" מאשר ל"פירדמיה", לדוגמה מספר הסא"לים היה כמספר הסרנים ומספר הרס"נים היה גדול מהסרנים.

הרפורמה בכוח האדם של צבא רוסיה יצרה שלושה סוגים של משרתים: משרתי חובה, חיילים בשירות קבע וכוחות מילואים.

שירות חובה

לפי חוק הפדרציה הרוסית "על החובה הצבאית והשירות הצבאי" (25 במרס 1998) מתקיימים מדי שנה שני מחזורי גיוס לשירות החובה בצבא רוסיה: גיוס אביב וגיוס סתיו. חובת השירות הצבאי חלה על גברים בני 18–27 מקרב אזרחי רוסיה. שיטת הגיוס היא אזורית, המכסה של כל מחוז או יחידה מנהלתית נקבעת על־ידי משרד ההגנה ופקידים מקומיים אחראים לעמוד בה. משך שירות החובה עומד על 12 חודשים (בחודש הראשון עובר המגויס טירונות ובשלושת החודשים שלאחר מכן את ההכשרה המקצועית).

במרס 2020 הודיע שר ההגנה הרוסי סרגיי שויגו כי מספר מגויסי החובה ירד מ־250,000 ל־225,000 (בגיוס סתיו 2020 גויסו לצבא כ־128,000 איש). במרס 2021 טען יו"ר הוועדה לענייני ביטחון של הפרלמנט הרוסי ולדימיר שמאנוב שמספר מגויסי החובה עמד, נכון לאותה שנה, על כשליש מסך המשרתים בצבא רוסיה. מגויסי החובה לרוב מאבטחים מתקנים צבאיים או עוסקים במשימות שגרה אחרות והם אינם מורשים להשתתף במלחמה בהיעדר הכרזה רשמית.

כוחות המילואים

על אנשי המילואים בצבא רוסיה להגיע מדי חודש להדרכות ייעודיות בנות יומיים או שלושה ולהתייצב מדי שנה לשירות מילואים ממושך של 20–30 יום. איש המילואים יכול להיקרא לשירות פעיל בכל רגע נתון – על רקע מצב חירום (מלחמה, איום צבאי, אסון טבע), תרגיל צבאי גדול או פערי איוש חמורים ביחידות.24 המשך הכולל של שירות המילואים הפעיל בתקופת החוזה אינו יכול לעלות על 24 חודשים (או על 54 יום בשנה).

אנשי המילואים משובצים ליחידות צבאיות מסוימות, או לחילופין ל"מרכזי פריסת הכוח המגויס",25 מרכזי לוגיסטיקה וימ"חים אשר קמים על יסוד בסיסי אחסנת אמל"ח וציוד צבאי שלא נסגרו. בבסיסים אלה יכולים אנשי המילואים לעבור הדרכות ואימונים על האמל"ח ולדאוג לתחזוקתו השוטפת. במקרה הצורך בסיס כזה יכול להפוך ליחידה צבאית פעילה. נראה כי שיטת גיוס והכשרה על יסוד מרכזי פריסת הכוח המגויס תורמת גם לגיבוש בין אנשי המילואים. במילים אחרות, הרפורמה מנסה לייצר סד"כ מילואים כשיר מתוך סד"כ מילואים כללי לטנטי שלא תוחזק כראוי ונועד לגיוס בשעת חירום של ממש בלבד )כמו המלחמה הפטריוטית הגדולה).

אל כוחות המילואים, המשמשים כעתודה מבצעית, יכולים להגיע אנשי צבא בדימוס ואזרחים שהוכשרו להיות קציני מילואים בקתדרות צבאיות של מוסדות להשכלה גבוהה. ככלל, על האזרח המועמד לשירות מילואים בעתודה לעמוד בדרישות הזהות לדרישות לאזרח המבקש להתגייס לשירות קבע בצבא רוסיה (למעט העובדה שעל איש המילואים להחזיק באזרחות רוסית בלבד, ללא אזרחות זרה).

האימונים והכשירות של אנשי המילואים מקובעת בחוק. באוקטובר 2013 הוציאה ממשלת רוסיה מסמך לפיו אנשי מילואים המשרתים לפי חוזה ייקראו לאימונים פעם בחודש לטובת אימון פרטני או מקצועי שנועד לשמר את כשירותם. עם זאת, אי אפשר היה מבחינה משפטית לזמן את אנשי המילואים לשירות פעיל לפי תוכניות אימונים של היחידות שהם מוצבים בהן לטובת הכשרתם לפעילות מעשית במסגרת התפקיד שהם מיועדים לו. לאחר כמה שנים הוסרה מגבלת זימון זו בהחלטת ממשלה, הנושא הוסדר מבחינה חוקתית ומשפטית והרצותיו הניסיוניות הוכרו כמוצלחות.

לפי המתכונת המעודכנת, עם הצטרפות האזרח לעתודת כוח האדם במילואים (לאחר תהליך מיון קפדני) הוא מקבל דרגה צבאית, עובר הערכת תפקוד ומבחן הסמכה ומחויב להשתתף בפעילות מבצעית ובפעילות הקשורה בגיוס והכשרה קרבית בתקופת שירות המילואים הפעיל בהתאם לתוכניות האימונים וההכשרות של היחידה שבה הוא מוצב. זאת, כאמור, מכוח החוזה שעליו חתם איש המילואים.

החוזה הראשוני לשירות מילואים נחתם לתקופה של שלוש שנים בכפוף למגבלת גיל המועמד.26 חידוש חוזה יכול להיחתם לעוד שלוש או חמש שנים או לתקופה אחרת, גם כן כתלות בהגעת איש המילואים לגיל המרבי המותר לשירות מילואים. נכון ל־2022 בחתימה על החוזה הראשוני מקבל איש המילואים מענק חד־פעמי של עד 39 אלף רובל (טוראי-סמל) או עד 66 אלף רובל (קצין). בחתימה על חידוש החוזה מקבל איש המילואים מענק חד־פעמי בגובה משכורתו (בחתימה על שלוש שנים) או בגובה משכורת וחצי (בחתימה על חמש שנים ויותר).

צבא הקבע

שני שלישים מצבא היבשה הרוסי הם חיילים בשירות קבע שחתמו על חוזה. המטרה של משרד ההגנה היא למשוך כוח אדם איכותי לשירות קבע במגוון רחב של תפקידים ולאו דווקא בתפקידי לחימה. כוח אדם משכיל יכול לממש את עצמו בתחום המקצועי, הוא זוכה לתנאים סוציאליים משופרים, למשכנתא בתנאים נוחים ולשכר מכובד במסגרת שבוע של 40 שעות עבודה. כך למשל משרד ההגנה מציע לסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה לחתום על חוזה לשירות קבע בן שנתיים ולקבל תנאים משופרים והטבות, במקום להתגייס לשנת שירות חובה אחת.

שירות צבאי בחוזה קבע מיועד לגילי 18–40 מאוכלוסיות אלה:

1. משרתים בשירות חובה שלפני הגיוס למדו בהשכלה גבוהה או השכלה תיכונית מקצועית כלשהי;

2. משרתים בשירות חובה ששירתו לא פחות משלושה חודשי שירות;

3. אזרחים הנמנים עם מאגר המילואים;

4. גברים אזרחי רוסיה שאינם נמנים עם מאגר המילואים, אך בעלי השכלה גבוהה או השכלה תיכונית מקצועית;

5. נשים אזרחיות רוסיה שאינן נמנות עם מאגר המילואים;

6. אזרחים זרים בני 18–30 השוהים באופן חוקי בשטח הפדרציה הרוסית.

חוזה הקבע הראשוני נחתם לרוב לתקופה של שנתיים עד שלוש או חמש שנים, כתלות בתקן התפקיד, בסוג התפקיד וברקע האישי שממנו המועמד גויס לשירות הקבע.27 בתום הקבע הראשוני המשרת יכול להאריכו, בכפוף לתנאים המוגדרים בחוק, לתקופה הקצרה משנה ועד תקופה בלתי מוגבלת (עד הפרישה).28 עיקר הכוח הלוחם של צבא רוסיה מורכב מחיילים הנמצאים תחת חוזה. אותם הצבא מאמן בתרגילים השונים, ואותם הוא פרס במבצעי הייצוב במזרח אוקראינה ובסוריה.

כאשר בוחנים את השפעת ארגון כוח האדם הרוסי על המלחמה באוקראינה אפשר לראות שמבנה הרפורמות בכוח האדם ואי־הכרזת המלחמה באופן רשמי הובילו לפריסה בגבול עם אוקראינה של חיילים תחת חוזה בלבד (צבא מקצועי). החוקרים מייקל קופמן ורוב לי29 בחנו את סוגיית איוש היחידות הרוסיות לפני המלחמה ומצאו כי "הרפורמה נועדה להפוך את צבא רוסיה מצבא גדול, מיושן ובעל ניידות מוגבלת לצבא מודרני, קטן יותר ובעל ניידות משופרת. זאת כדי להופכו לכשיר ומוכן יותר להתמודדות עם איומי הייחוס העיקריים על רוסיה כשזו נתונה, בין היתר, במשבר דמוגרפי. בשנת 2008 לאיומים אלה נחשבו עימותים צבאיים מוגבלים סמוך לגבולות רוסיה ולא עוד מלחמה גלובלית (כבתקופת ברית המועצות).

נראה, כי על רקע המשבר בין רוסיה למערב בעקבות סיפוח חצי האי קרים (2014) והמלחמה באוקראינה תפיסה זו השתנתה במידת מה והוכנסו תיקונים מסוימים גם בתוכנית הרפורמה. גישת האיוש לחטיבות ואוגדות הייתה זהה. רוסיה נסוגה לכוח גיוס חלקי, בתקווה לקבל את הטוב משני העולמות: יותר כוחות וציוד, צמצום כוח האדם ועלותו, נוסף על היכולת לייצר כוח לחימה משמעותי בהתראה קצרה. הצבא ביקש לקבל כוח במוכנות גבוה במסגרת הגישה הסובייטית לשעבר של מערכים גדולים הדורשים מידה של גיוס [במידת הצורך לארגון כוח משמעותי במסגרות גדולות]. כמו כן, הצבא נאבק להסדיר השארת גיוסם של 250,000 מתגייסים לצבא, עם ביצוע התאמות נדרשות לכוח זה כגון: כשירות נמוכה יותר של הכוח לביצוע פעולות לחימה צבאיות, הגבלות פוליטיות על אופן העסקתם בעת סכסוכים ועוד".30

במחקרם הם מצאו שהצבא הרוסי קבע לעצמו יעד להגיע ל־425,000 מפקדים וחיילים תחת חוזים מקצועיים עד 2017 ול־499,200 עד תום 2019. במקום זאת, על פי גורמים רשמיים ברוסיה, הצבא הגיע ל־384,000 מפקדים וחיילים ב־2016, 394,000 ב־2019 ו־405,000 ב־2020, שהיה הנתון הפומבי האחרון מאז.31

כוח רוסי במריופול. מקור: טוויטר

הרפורמה בארגון הכוח

לנוכח הלקחים של הצבא הרוסי מהמערכה מול גיאורגיה (2008) ואוקראינה (2014) צוות הקרב הגדודי (BTG – Battalion Tactical Group)32 המשולב נתפס כמסגרת הפעלת הכוח הטקטית היעילה ביותר. מבחינת ארגון, הצק"ג המשולב מתבסס על גדוד חי"ר ממונע או גדוד טנקים שנוסף לו סיוע ארטילרי. זאת משום שהמבנה של הצק"ג נקבע לפי משימתו.33 על פי רוב, ובעקבות הלקחים מהלחימה במזרח אוקראינה, הבריגדה מיועדת לפעול כמספר צק"גים שבבסיסם גדוד חי"ר ממונע שאליו מסופחות יחידות שונות של הבריגדה. כיום כל בריגדה בצבא הרוסי יכולה להפוך לצק"ג אחד או שניים, כאשר המטרה היא שבכל בריגדה יהיו שלושה צוותי קרב.34 חוסר האחידות במבנה הצק"ג, בכמותו ובאיכותו משתנה בין מחוז צבאי למשנהו ובין בריגדות. זאת משום שלמחוזות הצבאיים יש אוטונומיה גדולה בבניין הכוח של הכוחות תחת פיקודם.35 הצק"ג מאויש על־ידי חיילים מקצועיים המשרתים בחוזה קבע, ואין הוא מסגרת קבועה בבניין הכוח, אלא מוקם אד הוק לצורכי משימה מוגדרת. כדי לפצות על חוסר האורגניות של הכוח, תצורת הצק"ג מתורגלת באופן קבוע באימונים.36

כל בריגדה מורכבת מאמצעי האש האלה: 36 תותחים מתניעים מסוגים שונים בקוטר 152 מ"מ; 18 מערכות רקטות רבות־קנים מסוגים שונים; תשעה תותחי נ"ט בקוטר 100 מ"מ; שמונה מערכות טילי נ"ט מדגם קורנט המיועדות לפגוע בכלי ארטילריה יריבים;37 32 מרגמות (82 או 120 מ"מ).38 הארגון של הבריגדה מאפשר הפעלתה ככוח עצמאי במבצע מוגבל או כחלק מארמייה רב־חיילית במבצע בעצימות גבוהה. הכוח המתמרן העיקרי של הבריגדה הוא גדוד החי"ר הממונע.

לפי התו"ל, הגדוד צריך מבחינה לוגיסטית אספקה (תחמושת, מזון ודלק) לעשרה ימי לחימה וציוד שיאפשר לו לתפקד באופן עצמאי, במנותק מהכוח העיקרי, לשישה ימי לחימה.39 אולם חישובים אלה, לפי לסטר גארו וצ'רלס ברטלאס, חוקרי המשרד לחקר צבאות זרים (FMSO) בצבא היבשה של ארצות־הברית, הם תאורטיים ולא כוללים לחימה בעצימות גבוהה. לדעתם לגדוד יש ציוד המספיק רק ליום–שלושה ימים של לחימה.40

הצק"ג משמש כמתכונת של הפעלת כוח שנוצרה, בין היתר, מתוך הבנה כי אופי האויב הסביר השתנה. זהו לא עוד אויב מדינתי בעל עוצמה צבאית הדומה לעוצמתו של צבא רוסיה, אלא מדובר בכוחות בלתי סדורים (מיליציות, ארגוני טרור) או בצבא נחות ביכולותיו (ובעיקר בכוח שריון ובכוח אש) כמו צבאות מדינות ברית המועצות לשעבר, ובהם צבא אוקראינה (כפי שהיה ב־2014).

בשונה מצבאות מערביים, הכוחות המתמרנים הרוסיים ייטו להפעיל כוח בקבוצות קטנות או בצורה מבוזרת. המבנה הקטן, הנייד ועתיר האש של צוות הקרב הגדודי יכול לספק מענה מהיר ואיכותי נגד אויב מעין זה במשימות הגנה ובמשימות התקפה כאחד. מלבד יתרונות אלה, להפעלת כוח במתכונת צוות הקרב הגדודי יש עוד שיקולים מבצעיים: ראשית, זהו מבנה אופטימלי (המסוגל להגן על עצמו ולשחוק את האויב בהיותו רווי באש ובאמצעי סיוע) כאשר אין משאבים להרכבת מסגרות כוח גדולות יותר ולהפעלתן. שנית, הצק"ג מאפשר להפעיל כוח בסביבה שאינה מחייבת או מאפשרת הפעלה אפקטיבית של מסגרת כוח גדולה יותר, למשל לנוכח אופי תנאי השטח (מפוצל, הררי, שטח בנוי).

שלישית, המבנה מאפשר לצוות הקרב לנהל לחימה עצמאית במנותק מהכוח העיקרי למשך זמן קצר. רביעית, ניידותו וחתימתו הנמוכה של הצק"ג (בהשוואה לזו של בריגדה) מאפשרות להפעילו בהפתעה ובמהירות למשימה מוגבלת תוך שמירה על חשאיות ועל יכולת הכחשה של מעורבות (כפי שפעלה רוסיה באוקראינה). חמישית, הפעלה מהירה ומפתיעה של הצק"ג עולה בקנה אחד עם התפיסה הרוסית לפיה הניצחון בעימות מזוין מודרני תלוי במידה רבה במהירות הפעולה שמאפשרת נטילת יוזמה מהיריב וקביעת עובדות בשטח. שישית, שליש מהבריגדה מורכב מחיילי חובה שאי אפשר להפעילם ללא הכרזת מלחמה, ואילו הצק"ג מאפשר לבריגדה להפעיל את כל העוצמה הזמינה שלה בלי להפעיל את המסגרת החטיבתית כולה, ולכן היא טובה מאוד להתמודדות עם מלחמות מקומיות.41

אם כן הצק"ג הרוסי הוא צורת ארגון המגשרת בין שתי האסכולות התאורטיות השונות: הוא אידיאלי לשימוש במלחמות מקומית ומאפשר עליונות באש וביכולות שונות כגון לוחמה אלקטרונית. במקביל הוא אופטימלי למלחמה בעצימות גבוהה בשל היכולת לשחוק את האויב ולמנוע ממנו שטח. בשני המקרים הוא מאפשר פריסה מהירה של הכוח משום שהוא מתבסס על חיילים מקצועיים שאמורים להימצא במוכנות גבוהה.

צנחנים רוסים במהלך תרגיל, 2021

סיכום

ערב המלחמה עסק הצבא הרוסי בבניין כוח לשני תרחישים אפשריים: מלחמה בעצימות גבוהה נגד נאט"ו ומלחמות מקומיות שבהם הצבא יצטרך להתערב באופן צבאי. בשני התרחישים הללו הדרך להכריע את האויב ולהשיג את ההישגים האסטרטגיים והמערכתיים היא עליונות במידע ותקיפות מדויקות של מרכזי קבלת ההחלטות ויעדים אסטרטגיים שונים. צבא היבשה יועד, בעיקר, לבסס את ההישג שאותו השיגה האש. לשם כך השתנה מבנה כוח האדם של הצבא והוגדל מספר החיילים המקצועיים הנמצאים בכשירות יותר מבעבר. נוסף על כך נוצרו הצק"גים, שאמורים היו להתאים לשני התרחישים בשל הארגון שלהם, ואוישו בתקנים שחלקם לא מתאימים לפריסה במלחמה.42 תהליך זה יצר כוח שיודע להתמודד עם שני תרחישים בלבד, ואינו גמיש דיו. את ההשלכות הצבאיות למדיניות זו אנו רואים באוקראינה.

הכותב רוצה להודות לפרופ' דימה אדמסקי, סא"ל ענבל הלינגר שושן, רס"ן (מיל') א', רס"ן פבל פרדקין, רס"ן שחר הלר ומר שמואל שמואל על הערותיהם ותובנותיהם.