מגזין סוף השבוע של מערכות – תוכן צבאי מקצועי למפקדים
"המלחמה באוקראינה היא הזדמנות לחקור בדיעבד מקרה בוחן עדכני ומודרני של כישלון הרתעה קונוונציונלית. מאמר זה מעלה תהיות על אופי ההרתעה שהפעיל המערב באירועים שקדמו לפלישה הרוסית לאוקראינה, ובעיקר מדוע לא אותת באופן יעיל וחזק את נכונות כוונותיו. עקב כך יש להשתמש במלחמה הנוכחית כדי לבחון את יעילות ההרתעה שמפעיל המערב בימים אלה כלפי איראן".
מתוך מאמרם של סא"ל מ' וסא"ל אורן חזן על הפלישה הרוסית לאוקראינה כמקרה בוחן לכישלון ההרתעה בראי התיאוריה הרציונלית.
לקריאת המאמר המלא לחצו כאן
"אסון טבע רב־נפגעים כרעידת אדמה הוא אירוע חריג העלול להיות מאופיין בכאוס ובחוסר מידע. מועד הפגיעה והיקף הנזק קשים להערכה מראש, אולם הפגיעה באדם ובתשתיות עלולה להיות כרוכה בפגיעה בזמינות וביכולת הניידות של כוחות הצלה והסיוע הרפואי להתמודד עם כמות הנפגעים".
רעידת האדמה הקטלנית שהתרחשה הלילה בטורקיה ובסוריה (והדיה הגיעו גם לישראל), הציפה את סוגיית המוכנות לאירוע מסוג זה.
מאמרם של סא"ל (מיל') סימונה כהן קדוש וסרן טוהר אמויאל שהתפרסם במערכות עורף נגע בהיערכות ל־72 השעות הראשונות לאחר רעידת אדמה.
לקריאת המאמר המלא לחצו כאן
"האתגר המרכזי ברעידת אדמה יהיה לייצר תמונת מצב לאומית לפגיעה במערכות המים והביוב, לקבוע סדרי עדיפויות לטיפול ולזהות היכן נדרש סיוע ומאמץ משותף".
בעקבות רעידת האדמה הקשה בטורקיה הודיע משרד הבריאות לתושבי הצפון כי יש להרתיח מים לפני שתייה ובישול בשל עכירות חריגה במים.
במערכות עורף האחרון כתבו אל"ם (מיל') פרופ' יצחק אשכנזי ודניאל לקר על השפעת רעידת אדמה על משק המים והביוב, וטענו כי למרות ההיערכות המקדימה, אין ספק כי מדובר במצב חירום ייחודי, ועל כן יש עדיין פערים.
לקריאת המאמר המלא לחצו כאן
בגיל 18 הוא עלה על כס המלוכה, וישב עליו 46 שנים. הוא התגלה כנחוש ביותר, יעיל מאוד בגיוס תמיכה מבחוץ ובדיכוי התנגדות מבית, ומיומן ובר־מזל להפתיע בסיכול ניסיונות קשר ובהתחמקות מהתנקשויות. השבוע לפני 24 שנים הלך לעולמו מלך ירדן חוסיין בן טלאל.
מדינתו הייתה המדינה הערבית היחידה שהעניקה אזרחות לפלסטינים, ולאחר שהצטרף למצרים ולסוריה במלחמת ששת הימים איבד את הגדה המערבית ואת ירושלים. שש שנים מאוחר יותר החליט שלא להצטרף לקואליציה נגד ישראל באוקטובר 1973, ו־21 שנים לאחר מכן, באוקטובר 1994, חתם על הסכם שלום עם אותה ישראל.
ב־7 בפברואר 1999 מת ממחלת הסרטן, ועל ערש דווי הדיח את אחיו חסן (שחיכה לתפקיד כ־30 שנים) לאחר שהאשימו בהתערבות בענייני הצבא ובהפצת שמועות על המלכה נור. במקומו הכתיר את בנו עבדאללה ליורש.
עוד על מארג מערכות היחסים של ישראל עם ירדן, מצרים, איראן, תורכיה ועוד – בפנים
השבוע לפני 18 שנים הגיעה לסיומה האנתפאדה השנייה (אנתפאדת אל־אקצא בפי הפלסטינים). אולם מי בעצם יזם אותה? למחלוקת המודיעינית בשאלה האם הייתה פרי יוזמה של יאסר ערפאת והרשות הפלסטינית או שמא התפרצות ספונטנית שהפתיעה את שני הצדדים, השלכות רחבות שעד היום לא קיבלו התייחסות ראויה.
על־פי הערכת מודיעין אחת, שהייתה מקובלת על רוב מקבלי ההחלטות, ערפאת יזם את המהומות. על־פי הערכה אחרת, לה היו שותפים רבים מגורמי המקצוע באמ"ן ובשב"כ, ערפאת לא יזם את המהומות ובשלב הראשון אף ניסה לעצור אותן ולהרגיע את המצב. בהמשך, בעקבות תגובה קשה של צה"ל, הצטרף ורכב על הגל.
חזרה למאמרו של ד"ר אבנר ברנע בגיליון השלישי של חברה, צבא וביטחון לאומי, ובו טען כי הערכת המודיעין לפיה ערפאת יזם את המהומות שגויה, ובהצגתה כהערכה דומיננטית בפני מקבלי ההחלטות היו כרוכים לא רק כשלים מקצועיים, אלא גם כשלים אתיים.
לקריאת המאמר המלא לחצו כאן
סיפורו של גיבור צה"ל, ממקימי חטיבת הצנחנים ומפקדיה, בעל עיטור העוז אהרון דוידי (שנפטר השבוע לפני 11 שנים) בפעולת הפשיטה לעזה - מבצע חץ שחור.
"בהגיע הכוח העיקרי אל שטח ההיערכות, בתוך פרדס ענף וצפוף, יצא סופאפו לסייר את הדרך אל היעדים ולאכן את גדרות התיל ואת כיוון הפריצה המתוכנן אל המחנה המצרי. כשחזר ניתנה ההוראה להיכון לתנועה, ותוך מספר דקות יצאו הכוחות לדרך. דוידי, סגן מפקד הפעולה, פקד על שני הכוחות המסתערים.
הוא התכוון לעכב במקצת את פלוגה ד, המיועדת 'לטפל' בתחנת הרכבת, כדי להבטיח שההתקפה על המחנה המצרי מתנהלת בהצלחה. ואמנם, מנקודת הפיצול החל הכוח של סופאפו בלבד להתקדם לעבר יעדו. תוך מספר דקות נשמעו מכיוון המחנה רעמי היריות והפיצוצים, אש המקלעים, התת מקלעים והכלים הנ״ט.
עד מהרה נשמע גם רעש הפיצוץ של הגדר, והיה ברור שההסתערות עלתה על דרך המלך. אז פקד דוידי על פלוגה ד לנוע לעבר יעדה. תחנת הרכבת והמאהל השומר עליה טוהרו במהירות, כשהאויב סובל אבדות ואוהליו מתמוטטים. תוך כדי הסתערות על היעד הסתבר פתאום לסופאפו, שהוא פרץ מזרחה מהמקום המתוכנן. מרבית אש החיפוי שלו, וכן אש המסתערים, כוונו אל המבנה החדש של מכון המים שממנו, אמנם, ירד מקלע אויב – ולא על המחנה עצמו.
בשלב זה הוא כבר נמצא עם חוליה בראש הכוח הפורץ, בחצר הבאר. במהירות, ובלי להיעצר, החליט סופאפו לשנות מיד את כיוון ההתקפה על המחנה ואת מקום הפריצה. במקום התוכנית המקורית לפרוץ ממזרחה למערב החליט להיכנס דרך השער הראשי, ישר מהכביש, העובר על־יד המחנה. סופאפו וחולייתו עלו על הכביש ונעו במהירות הבזק לעבר השער. תוך ריצתם נפתחה עליהם אש משני מקלעים. סופאפו, שרץ על הכביש בראש הכוח, נהרג מצרור מקלע ונפל במקום.
משנהרג סופאפו נטל דוידי אישית את הפיקוד על הכוח. כשהסתבר לו שהתנועה על הכביש, שהיה מכוסה באש מקלעים, מסוכנת מדי – העביר את הכוח לשטח הפנוי מאש אויב, ומשם פרצו הכוחות אל המחנה דרך הגדר. התמצאותו בשטח ומיקומו בראש הכוחות אפשרו לדוידי לקחת ברגע הנכון חלק פעיל בשינויים המהירים שחלו. כסגן מפקד הפעולה וכאחראי על שני הכוחות יכול היה להישאר במקום ממנו ניתן היה לנהל את הקרב באמצעות האלחוט. דוידי ביכר לפעול ולא לנהל".