הומור
הומור הוא אמצעי פיקודי הנכון ברגיעה ובעיתות לחץ, בשגרה ובחירום. לא פעם, בטעות, הוא נתפס, במיוחד אצל מפקדים מנוסים פחות, כדבר הנוגד פיקודיות. כמו בכל נושא, גם בהומור נדרש שימוש במידה הנכונה מבלי להיסחף לקלות דעת ולשטחיות. להומור כמה יתרונות: ראשון, ואולי החשוב ביותר, הומור וצחוק חושפים את אנושיותו של המפקד, מקרב אותו לפקודיו, מהדק את הקשר בין המנהיג לאנשיו, ומטפח את היסוד האנושי ביניהם.
יתרון שני, יש בהומור דבר רציני. הומור בכלל, והומור עצמי בפרט, יוצר יכולת להתבונן על דברים מבחוץ. הוא מאפשר להסתכל על נושא נתון מזווית אחרת ולשפוך עליו אור חדש. הומור מספק דרך להיות ביקורתי כלפי עצמך, כלפי הקבוצה, ולשקף את הביקורת ברוח טובה ומחויכת.
להומור היבט נוסף וחשוב גם בקרב – הוא מפוגג מתחים, מתפקד כשסתום לשחרור לחצים, ומעורר אנושיות שיש לה חיוניות עצומה בלחימה. כדאי לו למפקד רציני לעודד ולהקשיב להומור ביחידה, ולנהוג בהומור בעצמו ואפילו כלפי עצמו מעת לעת.
עם זאת, אין לבלבל בין הומור לציניות קבועה. לעומת ההומור, הציניות המתפשטת לעיתים היא דרך התמודדות המכסה על קושי אשר מסתיר כעס, עלבון או מצוקה. ציניות קבועה עלולה להרעיל את השורות, ויש בה מרירות המכרסמת ברוח היחידה. התגובה הפיקודית הנדרשת מחייבת לברר את היסוד שמאחורי הציניות, לרדת לעומקו של עניין ולטפל בו. לעומת זאת, רוח טובה, הומור והומור עצמי ראויים לטיפוח ולעידוד, והם כאמור בעלי ערך במצבי שגרה וחירום כאחד.