אנושיות מעוררת חיבור והזדהות, ולכן היא תכונה הכרחית לכל מפקד. לצד הצורך בגישה תובענית, הישגית וקפדנית, מנהיג נדרש לסדרה של תכונות שהוזכרו במהלך החיבור, ומבטאות אנושיות: הקשבה, הבנה, עידוד, חניכה, סבלנות, דיבור בגובה עיניים ועוד. מפקד שלא מתנהג כך מחליש את החיבור לאנשיו. מפקד מופנם, קר או מנוכר, אינו מקרין אנושיות, ויוצר חיץ בינו ובין פְּקודיו. מפקד מריר, נרגן או נוטה לכעוס, יוצר מרחק מפְּקודיו. להבדיל, מפקד משימתי ואנושי, תובעני ומחזֵק, כזה שיודע לשלב בין השניים, יוצר חיבור טבעי בינו ובין אנשיו, מחזק את ההזדהות איתם, ושומר על רמה מקצועית גבוהה בזכות שילוב מושכל בין דרישות גבוהות לאנושיות. מנהיג היודע לשלב אינו מתפשר – מצד אחד הוא מציב רף דרישות גבוה, ומצד אחר יודע לתמוך ולחזק. הוא קפדן והוא יודע לחייך, הוא קשוח בביצוע המשימות אבל קשוב לאנשיו, והוא יוצר אווירה רצינית ונעימה גם יחד.
אנושיות היא פועל יוצא של תכונות רבות, אבל תכונה אחת במיוחד ראויה להעמקה: אמיתיות. כנות, אותנטיות ואמירת אמת, הן הבסיס לאמון בין אנשים בכלל ובין מפקד לפְקודיו בפרט. מפקד שאינו גלוי עם אנשיו, מטשטש עובדות, מעגל פינות ולא מדווח להם את כל מה שהוא יכול – יוצר ריחוק וחשדנות. מפקד שאינו גלוי לב מערער את תחושת הביטחון הן בקרב פְּקודיו, הן בקרב מפקדיו ועמיתיו. מנגד, מפקד הנוהג בכנות, מציג את האמת לאשורה, מסביר, חושף התלבטות, אפילו אם כבר הכריע, ויודע לומר "ייתכן שטעיתי" – מעורר הזדהות.
מפקד ישר ואמיתי מרבה לשתף ולהסביר, מרבה בשיחות לא רשמיות, מקיים מפגשים אישיים ונותן משוב גלוי למפקדי המשנה שלו. לשוחח עם פְּקודיך באופן גלוי זהו אחד המבחנים העליונים ליושר ולאומץ לב. זוהי המחויבות שלך כלפי פְּקודיך וכלפי המערכת שבה אתה משרת. יתרה מזאת, יש דרכים מגוונות לנהל שיחה, אבל כל אדם יודע להגיד האם זה עתה הוא סיים שיחה גלויה ואותנטית, או שמא הייתה זו שיחה "בעירבון מוגבל" ו"מעגלת". מפקד חייב ליצור כנות ביחסיו עם פקודיו. לא רק שהיא מועילה ומקרבת בין אנשים, היא אף יוצרת הבנות עומק, מרחיבה את בסיס הידע ויוצרת תיאום ציפיות. מפקד "אנושי, אישי ואמיתי" נוגע באנשים ומחזק אצלם את רגש האמון וההזדהות. הוא מסַפֵּק מידע ומשתף, אבל יותר מתוכן הדברים, התנהגותו הכנה היא שתשפיע על אנשיו ותרתום אותם.
אמיתיות באה לידי ביטוי בראש ובראשונה במעשים, בהתנהגות ובדוגמה האישית. כל פער בין הדרישות שמציג מפקד למעשיו שלו פוגעות באמיתיות, וכל התלכדות בין דרישות למעשים מחזקת אותה. להיות אמיתי – בדיבור, בהתנהגות, ומעל לכול במעשים בשטח ובפעילות המבצעית – פירושו לחזק את החיבור לאנשים.
מפקדים רבים מחמיצים את היכולת להעצים את מנהיגותם ולהגיע ללב החיילים, מפני שהם מאמצים גישה מרוחקת, שמירת "דיסטנס" וקשיחות כדרך פיקוד. אין מקום להסתתר מאחורי אלה. עת לקשיחות ועת לאנושיות, עת ל"דיסטנס" ועת לקרבה. כל מסרון או הודעת ווטסאפ שמפקד שולח לחייליו במקום לדבר איתם ישירות, מוסיף לבנה לקיר שחוסם בינו ובין פְּקודיו. דבר איתם פנים אל פנים, היכנס לאוהל, צא למסדר או למסדרון, לדת"ק או לסיפון. אל תשלח הודעות מהמשרד ואל תעדיף שיחות טלפון. לא תראה שם את פניו של החייל, לא תקרא את תחושותיו, לא תוכל לתפוס הזדמנות להקשיב, ללמד, להתרשם, להסביר או לעזור.
יתרה מזאת, גם שיטת פיקוד או שלבים בהכשרה המחייבים "דיסטנס" אינם צריכים לעמוד בסתירה לאנושיות ולאמיתיות. אפשר לקיים את שניהם בו בזמן. מפקד שמדבר עם חייל בשבוע הראשון של הטירונות תוך הקשבה והבנה, וחוזר אליו עוד באותו ערב עם תשובה (אפילו שלילית), הוא מפקד אמיתי ודואג. מפקד המתאר לחייליו בשבוע השני לטירונות את הקשיים שהיו לו או לחבריו בתחילת המסלול – מגלה אמיתיות. במצבים מסוג זה החיילים מגלים את האדם שבו, מוצאים במפקד את הדומה להם, ומרגישים קרבה שיוצרת הזדהות המחוללת הנעה פנימית.
מנהיגות אישית ואנושית היא שמאפיינת את מפקדי צה"ל מיום הקמתו. מנהיגות שמבוססת על היכרות קרובה ויחסי קרבה. בתקופות לחץ, כשיש עומס פעילות ובוודאי במצבי קרב ולחימה, אנושיות מרככת את הקשיים, "משחררת" את האווירה, ויוצרת חיבור ומגע המגבירים את ההנעה הפנימית של הפרט והקבוצה.
"פיקוד ברוחב לב" זו תמצית הגישה שנכון לאמץ. זו גישה שלא מוותרת על פיקוד דורש ותובעני, ובה בעת מגלה יחס אנושי. השילוב ביניהם מעורר אמון ויוצר רתימה והזדהות.
