תולדותיה של המדינה הסורית עמדו מאז קיבלה את עצמאותה באפריל 1946, ולמעשה עוד קודם לכן מאז הוקמה בידי שלטונות המנדט הצרפתי במהלך שנות ה־20 של המאה ה־20, בסימנו של מאבק מתמיד ומתמשך על השליטה בה, על דרכה וזהותה, ולמעשה אף על עצם קיומה. שורשיו של מאבק זה שזכה לכינוי ״המאבק על סוריה״ היו נעוצים אמנם במקורות החולשה של סוריה מבית, אולם מאבק זה על סוריה הושפע משורה של מאבקים אזוריים ובין־לאומיים שאליה נקלעה סוריה שלא בטובתה, ובראשם המאבק הבין־ערבי על הגמוניה אזורית ועל הנהגת העולם הערבי ולצידו המלחמה הקרה בין המזרח והמערב. מאבקים אלו הטילו באותן שנים את צילם על המזרח־התיכון ובייחוד על העולם הערבי, ובו כמובן גם על סוריה.
זו האחרונה הפכה שוב ושוב לכלי משחק בידיהן של המעצמות הגדולות, כמו גם בידי אחיותיה הערביות, ולעיתים אף מושא לשאיפותיהן להתפשטות טריטוריאלית או להגמוניה פוליטית. רבים מספרי ההיסטוריה שנכתבו אודות סוריה כללו בכותרתם את המילה ״מאבק״. הבולט מכולם הוא כמובן פטריק סיל שכתב: ״סוריה ראויה לתשומת לב מיוחדת, שכן משמשת היא אספקלריה לאינטרסים מתחרים על המפה הפוליטית הבין־לאומית.[...] אין אפוא לראות בסוריה קורבן סביל של מריבות עמים אחרים. לעיתים דווקא נהפוך הוא: סכסוך שמקורו בסוריה מיוצא אל שכנותיה ואף מעבר לגבולותיהן, עד כי בחיפוש אחר גורמיו של משבר בין־לאומי חמור מסוים מוליכות לעיתים העקבות לדמשק״.