תוכנית היערכות חברתית־רגשית חסינה לרעידת אדמה
ישראל חשופה להתרחשותן של רעידות אדמה חזקות שייצרו תנודות קרקע ברחבי המדינה, ועלולות לפגוע בבניינים ובמתקנים. אף שבשנים האחרונות חלה התקדמות בהבנת המנגנונים של רעידות אדמה, עדיין מדובר בהתרחשות שלא ניתן למנוע, התרחשות בלתי צפויה ומורכבת שמרכיבי אי הוודאות בה רבים, ושהשלכותיה עלולות להיות הרסניות. כיוון שהנזק מרעידות אדמה, הן לרכוש ותשתיות והן לחיי אדם, עלול להיות הרסני ועצום בהיקפו, מדינות רבות משקיעות משאבים רבים כדי להיערך ולמזער את היקפי הנזק.
במקרים רבים מתמקדת ההיערכות לרעידות אדמה בחיזוק מבנים ובהיבטים תפעוליים של חילוץ, הצלה ומתן סיוע רפואי, ללא התייחסות להיבטים חברתיים-רגשיים, על אף שהיערכות זו קריטית ביכולת ההתאוששות והחזרה לתפקוד של האוכלוסייה. במאמר זה נציג מתודולוגיה מולטי־דיסציפלינרית חדשנית וייחודית המבוססת על תורת פער-ידע, וכוללת היבטים תיאורטיים ומעשיים. המתודולוגיה מאפשרת לבחון כמה חלופות במטרה למקסם את החוסן מול אי הוודאות באירוע שתוצאותיו קיצוניות וברמת אי ודאות גבוהה. כמו כן, נדגים את יישום השיטה לבניית תוכנית היערכות חברתית־רגשית, ולבחינת רמת החוסן שלה מול אי הוודאות בשני תרחישים של רעידת אדמה בעצימות גבוהה.