היחסים הביטחוניים בין הודו לישראל – פוטנציאל לא ממומש
בינואר 1992, כמעט ארבעה עשורים לאחר הכרזת עצמאותן, כוננו ישראל והודו יחסים באופן רשמי. היחסים בין המדינות מאופיינים באמביוולנטיות רבה. שתיהן חולקות לא מעט מאפיינים משותפים כמו שחרור משלטון קולוניאלי בריטי, שתיהן מדינות דמוקרטיות באזור לא דמוקרטי ושתיהן מתמודדות עם אתגרים די דומים – עוינות אסלאמית מבחוץ ושסע אתני מבפנים. היחסים בין שתי המדינות באו לידי ביטוי בהסכמים בנושאים שונים כמו חקלאות, מים, טכנולוגיה וביטחון.
ב־2014 עלה נרנדרה מודי לשלטון בהודו. בבחירות אלה זכתה מפלגתו BJP ב־282 מושבים בפרלמנט, ויחד עם שותפותיה הקואליציוניות הגיעה לרוב נרחב של 336 מתוך 544 מושבים בפרלמנט – הישג חסר תקדים בפוליטיקה ההודית. מודי שואף למקם את הודו כמעצמה עולמית חשובה, וכדי לעשות זאת הוא הגיע עם תוכנית של קידום כלכלה וביטחון של הודו בשם Make in India. מודי זיהה כי היחסים עם ישראל מעניקים יתרון ברור לקידום האינטרסים ההודיים, ובניגוד לקודמיו אינו מתנצל על היחסים ושם אותם בקדמת הבמה. מאמר זה מבקש לבחון את השינויים ביחסים הביטחוניים בין הודו לישראל בעקבות מדיניותו של מודי וכן את השפעת תוכנית Make in India על היחסים הביטחוניים בין הודו לישראל.