מה ישראל וצה"ל יכולים ללמוד מהמדיניות האמריקנית באפגניסטאן ובעיראק
האמריקנים לא הפסידו באפגניסטאן או בעיראק – הם ניצחו. השגיאה שלהם הייתה טמונה במחשבה כי יצליחו למגר את האיומים העתידיים באמצעות שינוי תרבותי עמוק של מדינות אלה. מניסיונן של ארצות־הברית ושל ישראל אפשר ללמוד כי על אף שיש להימנע מהן ככל האפשר, מלחמות הן חלק מן ההכרח האנושי והגאופוליטי
אירועי 11 בספטמבר 2001 הובילו את ארצות־הברית ובעלות בריתה לפעול ביד קשה נגד הטרור העולמי. המלחמות בטרור שהתנהלו באפגניסטאן (2001–2021) ובעיראק (2003–2011) ביטאו את תפיסת ארצות־הברית כי רק הבאת החירות והדמוקרטיה לכל העמים תאפשר לחולל לשינוי. בתקופת כהונתו של הנשיא ג'ורג' בוש הבן בבית הלבן הולידה תפיסה זו שתי גישות – של ריצ'רד ברוס (דיק) צ'ייני ושל דונלד הנרי רמספלד – בעניין פעולותיה של ארצות־הברית למיגור הטרור ונותני חסותו. במאמר זה נדון בשאלת ההשלכות של שתי גישות אלה על פעולת ארצות־הברית בציר הזמן. במאמר נציג גם את תפיסתנו בדבר הלקחים שישראל בכלל וצה"ל בפרט יכולים להפיק מתוצאות נוכחותם של כוחות ארצות־הברית באפגניסטאן ובעיראק, ומיציאתם ממדינות אלה.