קאמבק לניצחון בחסות הקורונה

המלחמה בקורונה אינה בוחלת בשום גישה לשם השגת המטרה - ניצחון מוחלט על המגפה. בכך היא מהדהדת את טענתו של הפילוסוף האמריקני מייקל וולצר, שלפיה השאלה אם לצבא יש מטרה צודקת למלחמה, אינה מהותית לשאלה איך על הצבא לנהל את מלחמתו?

מגפת הקורונה הפוקדת את העולם בימים אלו פוגעת פגיעה ממשית בחוסן הלאומי של מדינות, וביכולתן התפקודית של מערכות אזרחיות וביטחוניות רבות. בבואנו לבחון את הדרכים לנצח את המגפה, חזרו בבת־אחת מילים שכבר הלכו ונעלמו מהשיח השגור בפיהם של מנהיגים קובעי מדיניות - הבסה, השמדה, הכנעה, התגברות, ומעל כל אלו - ניצחון. מילים אלה התבססו מחדש בשיח היום־ יומי כנחוצות, הכרחיות ולגיטימיות. חזרתם לאופנה מדגיש ביתר שאת את היעדרם מהשיח בעשורים האחרונים.

כבר בשנות ה־50 של המאה ה־20 ניכרו בצבא ארצות־הברית סימני הסתייגות ראשונים מהדוקטרינה הצבאית האמריקנית המסורתית, שגרסה כי "תבוסה מוחלטת בַּ קרָ ב שוברת את רצון האויב במלחמה וכופה עליו לבקש שלום - שהוא המטרה הלאומית" 1

הטענה הייתה שאי אפשר להצדיק את הניצחון כמטרה הבלעדית למלחמה, שכן הניצחון כשלעצמו אינו מבטיח בהכרח את קיום המטרות הלאומיות. בהדרגה דעך השימוש במילה "ניצחון" בשיח העולמי, בין היתר בהשראת טענתו של הפילוסוף האמריקני מייקל וולצר, שלפיה מאז מלחמת וייטנאם הפך שיח המלחמה הצודקת ללינְגְוָוה פרַּ אנְקָ ה (שפה המשמשת לתקשורת בין אנשים שאינם דוברים אותה שפת אם) של בעלי הכוח בעשורים האחרונים התבססו מקבלי החלטות רבים על תיאוריית המלחמה הצודקת, והטמיעו אותה לא רק למטרות רטוריות, אלא גם בתכנונים מדינאיים, לאומיים וצבאיים. בהקשר זה תבע נשיא ארצות־הברית ברק אובמה להוציא מן הלקסיקון הרשמי את המונח "ניצחון", בטענה שאינו מועיל. לכך הצטרפה סדרת קביעות שהמחישו כי תפיסת המלחמה הצודקת הפכה לגישה המרכזית בחברה הבין־לאומית, המשמשת לבחינת המותר והאסור בשימוש בכוח 3. תפיסה זו חלחלה לתודעה הציבורית, וביססה טרמינולוגיה חדשה כחלק מעיצוב המציאות. תמורות אלו אינן עניין של מה בכך; חשוב לבחון את הביקורות המושמעות נגד המציאּות שהובילה להיעלמות המונח "ניצחון" מהשיח, ואת השלכותיה על עיצוב התודעה האזרחית. כך למשל, התרעתו של חוקר הניצחון, צ'יאן אודריסקול, כי הפגיעה במורל האזרחים החשים כיום שניצחון במלחמה הוא דבר שיש להתבייש בו, והפגיעה במורל החיילים המנצחים הנתפסים בעיני אחרים ובעיני עצמם כבריונים העובדים בשירות "כוחות רעים" 4, משקפת רק חלק מן המחיר שגובה ירידת קרנו של הניצחון בשיח המדיני. מעניין לראות כי בשעה שההגדרה הקלסית של "ניצחון", שצומצמה על־ידי האסטרטג הפרוסי בן המאה ה־18 קרל פון קלאוזוביץ למהות הקונספט "סכום אפס", זוכה לתחייה מחודשת בגזרת הלחימה בקורונה. השימוש הבלתי מסויג בביטויים כמו "לנצח את הקורונה" ו"מיגור מוחלט של המגפה", קוראים לבחון שוב את כוחם של הטיעונים שעליהם מבוססת תיאוריית המלחמה הצודקת. נדמה כי שאלת הצדק הנלוות לניצחון נעדרת ממערך השיקולים, ואינה ממלאת כל תפקיד בדיון בשמירה על ביטחונו הרפואי של הציבור. לדוגמה, אין היא מובאת בחשבון בדרישה להגבלת התנועה והניידות הציבורית, בהכתבת הבידוד ומִ שכו, בהכתרת יישובים ושכונות, בהצבת סגרים ובהכרזה על אזורים מוגבלים. תפיסת הביטחון הרפואי חותרת לניצחון מוחלט באמצעות יוזמות התקפיות, ולא רק באמצעות טקטיקה של מגננה. במילים אחרות, בגזרת הלחימה בקורונה, בניגוד להקשרים הצבאיים, "הניצחון הבריאותי" נתפס מקודש ולא נלווית אליו כלל שאלת הצדק. לפי השיטה הסכולסטית (המועלית בכתבי אקווינס, ויטוריה וסוארז), הניצחון מושג באמצעות הצדק, המונח ביסוד המטרה שהניצחון מייצג. כלומר, אינו קשור לתוצאה הצבאית אלא לצִ דקת המטרה שהיא הגורם למלחמה. גישה זו אינה מכירה בקיומו של ניצחון לא צודק. אם אינו צודק - לא מדובר בניצחון; אם מדובר בניצחון - אין היתכנות שאינו צודק. מבקרי הגישה טוענים כי היא מתעלמת מהעובדה שמלחמות צודקות מבטאות לא רק מרכיב מוסרי, אלא גם ממד צבאי. לפי הגישה ההומניסטית, שהתפתחה בתגובה לביקורות על השיטה הסכולסטית, ההשפעות החוקיות נוצרות מעצם הניצחון עצמו. כלומר, לא צִ דקת המטרה עומדת בבסיס המלחמה, אלא העובדה הפשוטה של הניצחון היא שמייצרת את ההשפעות החוקיות. המשפטן האיטלקי אלבריקו ג'נטילי סבור כי בעוד ניצחון במלחמה אינו נותן תוקף למטרת המנצח, הוא מספק לגיטימציה הן לניצחון עצמו והן לשלל שהושג ממנו. במילים אחרות - ניצחון מהווה זכות 5. גישה זו יתרונה בכך שהיא מאפשרת למלחמה לפעול כאמצעי יעיל ליישוב סכסוכים. כל עוד הצדדים בעימות מקבלים את העיקרון שלפיו לא משנה מי ינצח התוצאה היא בעלת תוקף - הניצחון מספק דרך מוחלטת לסיים עימותים. החיסרון בה הוא שככל שנקבל את העובדה היבשה של הניצחון כבסיס לשיפוט בסכסוכים, כך נעגן את רעיון המלחמה הצודקת בדוקטרינה שלפיה כוח הוא זכות 6.

זאת ועוד, משום שגישה זו מניחה כי עובדת הניצחון כשלעצמה מספיקה ליִיצור השפעות חוקיות, אזי שטענות שגובשו באמצעות ניצחונות לא צודקים נתפסות כבעלות תוקף זהה לטענות שגובשו בניצחונות צודקים. הדבר סותר את הנורמה החוקית שזכויות אינן יכולות לנבוע מפעולות לא חוקיות. כמו כן גישה זו עלולה להוביל למשטר המתגמל פעולות אלימות. נראה כי המלחמה בקורונה אינה בוחלת בשום גישה לשם השגת המטרה - ניצחון מוחלט על המגפה. בכך היא מהדהדת את טענתו של וולצר, שלפיה השאלה אם לצבא יש מטרה צודקת למלחמה, אינה מהותית לשאלה איך על הצבא לנהל את מלחמתו?

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן

הערות

Lewis, J. D. (2010). Nothing Less than Victory: Decisive Wars and the Lessons of History. Princeton University.
Walzer, M. (2000). Just and Unjust Wars, 3rd edition. New York: Basic Books; Walzer, M. (2006). Arguing About War. New Haven, CT: Yale University Press.
Patterson, E. (2017). "Victory and the end of Conflicts", in: Moral Victories: The Ethics of Winning Wars. Oxford University.
O'Driscoll, C. (2019). "No Substitute for Victory? Why Just War Theorists Can't Win?" European Journal of International Relations: 1–22.
Gentili, A. (1933). De Lure Belli Libri Tres. Trans. by Rolfe J. C. Oxford: Clarendon Press.
Patterson, E. Victory and the end of Conflicts, in: Moral Victories: The Ethics of
Winning Wars. Oxford University, 2017.