לאחר מלחמת וייטנאם היה צבא היבשה האמריקני שרוי במשבר (”הצבא החלול”), ונפגעו רוח הלחימה ויכולתם של אנשיו לפעול בהצלחה בשדה הקרב. כדי לפתור את המשבר יזמו מפקדיו תהליך בניין כוח המבוסס על דוקטרינה מתאימה, ”קרב אוויר–יבשה”, המבוססת בין היתר על לקחי צה”ל, במלחמת יום הכיפורים. הוגה הדוקטרינה, גרנל דון סטארי, קצין שריון שלחם בווייטנאם, הדגיש בה את תפיסת ”הקרב העמוק”, או ”שדה הקרב המורחב”, תפיסה שלפיה הקרב לא יתנהל רק ב”חזית”, אלא גם עמוק בעורף האויב ובאופן סימולטני. כחלק מהתאמת הצבא לאתגרי העתיד הוחלט על הקמת רגימנט הריינג׳רס ה־75 ,חטיבת חי"ר מובחרת למשימות מורכבות, בעומק ובחזית, שתשמש מודל לחיקוי לצבא כולו. הסטנדרטים שנקבעו ברגימנט הריינג׳רס בכל האמור במשמעת, רמת אימונים, כושר קרבי, יוזמה והתקפיות הפכו למופת ולקטר מושך לצבא היבשה כולו. יתרה מכך, כחלק ממסלול השירות של קציני החי”ר בצבא היבשה, רבים מהם מבקשים ”לעלות על הרכבת” המושכת את הצבא ולשרת בתפקדי פיקוד ומטה ברגימנט, או לפחות להשלים את קורס הריינג'רס המקוצר. הריינג'רס בלטו מאז הקמתם במערכות שבהם לחמה ארצות־הברית, ובכלל זה במערכה באפגניסטן ובעיראק.
גם בישראל מתקיים בשנים האחרונות תהליך דומה. עוד בימי הרמטכ”ל רא”ל דני חלוץ, דובר על הקמת אגד כוחות מיוחדים, ובתקופת הרמטכ”ל רא”ל בני גנץ הוקמה מפקדת העומק, שייעודה הפעלת הכוח והובלת מבצעים מיוחדים בעומק האויב. בעקבות לקחי המערכות שצה"ל לחם בהן בשני העשורים האחרונים, ב־2015 החל הצבא בגיבוש תפיסת הפעלה שתאפשר לו להכריע במערכה הבאה.
כחלק מתפיסה זו, באותה שנה הורה הרמטכ”ל רא”ל גדי איזנקוט על הקמת חטיבת עוז, עוצבת הקומנדו החדשה, שלדבריו ”תשמש כמשמר קדמי וסמן ימני ליכולת ולרוח של צבא ההגנה לישראל בעתיד". עוצבת הקומנדו כפופה לעוצבת האש ולמפקדת העומק, והיא מאגדת בתוכה את היחידות המובחרות מגלן, דובדבן ואגוז, כמו גם יחידות מובחרות במילואים. המטרה הייתה ליצור שלם הגדול מסכום חלקיו שיפעיל את היחידות באופן יעיל יותר בזמן מלחמה נגד ארגוני הטרור ההיברידיים שבהם צה"ל לחים בעשור האחרון, שהפכו לצבאות טרור.
מאמר זה יבקש לתאר את השינויים שחלו בעוצבת הקומנדו מאז הקמתה, להסביר את חשיבותם של כוחות מובחרים במבנה עוצבתי במערכה ולהמחיש מדוע עוצבת הקומנדו היא כלי מבצעי ייחודי בארגז הכלים הצה”לי.