תכנית הלימודים במכללה לביטחון לאומי – מה צריך ללמוד?

בלימוד טיסה, כמו בלימוד הנדסת מכונות, ישנו קשר סיבתי ישיר, בין מה שנלמד ונרכש על ידי התלמיד, ובין תפקודו של אותו תלמיד, כבוגר תוכנית ההכשרה. בבית ספר לביטחון לאומי, לעומת זה, הקשר בין תשומות כתכני לימוד, לבין תפוקות הבאות לביטוי בתפקוד הבוגרים, מתקיים אחרת והוא ממש לא קשר סיבתי. בבית הספר לטיסה עם מתן הדיפלומה התלמידים נעשים לטייסים. בבית הספר לביטחון לאומי עם מתן הדיפלומה – התלמידים הולכים איש איש לדרכו כל אחד ומבחנו המיוחד. אחד לפיקוד קרבי ביבשה, אחר למערך המודיעין, מישהו למשטרה ואחר למשרד החוץ, כולם שונים זה מזה במיומנויותיהם המקצועיות ובאופן בו הם מיישמים את מטען הידע אותו רכשו בלימודים במכללה לביטחון לאומי, צה"ל (להלן, מב"ל). מה אפוא בכל זאת משותף להם כבוגרי המב"ל, אם בכלל ישנו גוף ידע המשותף לכלל בוגרי המב"ל?

צריך להבהיר: אכן ישנו ידע מסוים המשותף לבוגרי המב"ל. זהו לא ידע מקצועי מהסדר הראשון, לא ידע הנתון ליישום על פי תהליך מובנה וקבוע מראש, זהו ידע כללי יותר, והוא מיועד להיות משותף לכולם. אכן בהוויית עבודתו של כל אחד מהחניכים הבוגרים, הידע הזה יכול להיראות כחסר כל אמת מידה מקצועית משותפת, ובכל זאת, משהו כזה קיים וצריך להתקיים – מהו?

אותו גוף ידע משותף, חלקו גלוי וחלקו סמוי, הוא ההבנה הכללית והעקרונית על התכלית המכוננת את כלל פעילות הבוגרים, בכל אחד מתחומי הפעילות בהם ישולבו בשרות המדינה. זו הבנה כוללת על תכלית שימוהעל של המדינה שאותה בוגרי מב"ל מחויבים לשרת בנאמנות ובאופן יעיל.

השותפות הזו כרוכה במצפן משותף, המכוון את דרכם, כשהוא מבטא כיוון לקראת חזון לאומי שעוצב, גובש והוטמע בהם במהלך שנת הלימודים. למצפן הזה קיים תפקיד מסדר בהתוויית שיקול הדעת הקובע כיצד בשעות מבחן הרות גורל, אדם בכיר יממש אחריותו, מתוך הכרת חובתו האישית בנאמנות לאותו מצפן על.

אם כן, מה צריך ללמד? מלמדים לחשוב באופן מודע על המכלול הרחב של תחומי העשייה בצבא ובמדינה באופן בו המצרף הזה מתהווה לסוג ידע בעל תו ההיכר המזהה אותו כסוגיית ביטחון לאומי. תכלית הלימוד הזו היא לכוון את פעולותיו של בוגר שנת הלימודים אל היעדים המרכיבים את חזון העל הלאומי. בהנחת היסוד לגיבוש תכני הלימוד, מובן היטב כי המבחנים המשמעותיים בהם יעמוד כל אחד מבוגרי התוכנית – יהיו בדרך כלל מבחנים חדשים שעליהם לא נכתב עדיין מערך שיעור ולא גובש סדר פעולות להדרכת תהליך התכנון והעיצוב של רעיון הפעולה.

יסוד הקושי טמון בכך שהפעולה ברמה האסטרטגית נבחנת במהותה כאירוע חד פעמי. ייחודיות זו מונעת קיומה של מתודה, בעלת תוקף אוניברסלי. מה שבכל זאת ניתן ללמד, וצריך ללמד, הוא מקרים שיש בהם כדי להדגים כיצד ראוי לחשוב ולפעול בארוע בעל ממדים אסטרטגיים. לא לומדים אירועים אלו אלא כמשל, כמו ציוני דרך לפרויקטים שזכו להכרה בבית ספר לארכיטקטים. כל מקרה כזה נלמד כאירוע דגם, יחיד ומיוחד שאין דרך לחזור עליו שנית.

לקריאת העבודה במלואה לחצו כאן או על "הורדת PDF"