מה בין טרור לאומני לדתי?

אספה המונית של תומכי חזבאללה בבירות, 10 בדצמבר 2006

ארגוני טרור אינם תופעה חדשה. החל בסיקריים בשלהי בית המקדש השני וכלה ביעקובינים בתקופת המהפכה הצרפתית בראשית העת החדשה. כאשר אנו מנסים לבחון את ארגוני הטרור במאה השנים האחרונות, אפשר למצוא ארגונים בעלי אידיאולוגיה דתית כמו אל־קאעדה וארגוני טרור בעלי אידיאולוגיה פוליטית כזו או אחרת אך שאינה דתית, לדוגמה IRA. פועל יוצא מההבחנה הזו הוא ההבדלים בין שני הסוגים: המוטיב או הצידוק שמניע את הארגונים; האזור והתקופה שבהם הם פועלים; תמיכת הציבור בארגון ואופן הגיוס של חבריו; ההבדל בסוג האלימות של הטרור ובעוצמתו.

כדי להתאים את הדרך הנכונה להתמודדות עם טרור, עלינו להבין עם איזה סוג אנחנו מתמודדים. לשם כך אנו זקוקים להגדרות ברורות של הסוגים השונים. לאחר מכן נוכל להבין מהו סוג הטרור שעומד מולנו, בהתאם לבחון האם יש הבדל בשיטת פעולה נגד סוגי טרור (במקרה שלנו – דתי ושאינו דתי) ולבחור את דרך הפעולה הנכונה מול אותו ארגון.

יש ויכוח בין החוקרים כיצד ניתן, אם בכלל, לסווג את ארגוני הטרור לדתיים ושאינם דתיים.1 יש הטוענים שההבחנה בין טרור דתי לטרור שאינו דתי קשה ולכאורה בלתי אפשרית.2 לטובת מאמר זה, הרצון להכריע או להשפיע במישור הלאומי, הפוליטי או האתני, מניע את ארגון הטרור הלא דתי: ארגוני טרור מהימין הפוליטי שמתאפיינים בפשיזם ובלאומנות קיצונית; ארגונים מהשמאל הפוליטי שמתאפיינים בסוציאליזם, באנרכיזם ובמרקסיזם כמו הבריגדות האדומות באיטליה, באדר מיינהוף בגרמניה והצבא האדום ביפן; וארגונים אתניים כמו פתח, IRA באירלנד, PKK בטורקיה ו־ETA בספרד. לעומתם, סכסוכים על רקע דתי הם שמניעים את ארגוני הטרור הדתיים. בין שמדובר בהתנגשות אידיאולוגיות דתיות, ובין שברצון להחיל דת מסוימת באזור שבו הן פועלות.3 לעניין זה ניתן להחשיב את הזרוע הצבאית של חמאס, הג'האד האסלאמי והטאלבאן.

החוקר דיוויד רפפורט אפיין ארבעה גלים של טרור בעת החדשה: הגל הראשון היה האנרכיסטי (סוף המאה ה־19 ועד תחילת המאה ה־21); הגל השני היה האנטי קולוניאליסטי (1920–1960); הגל השלישי נמשך עד סוף המאה ה־20 והתאפיין באידיאולוגיית שמאל קיצונית; הגל הרביעי החל בסוף המאה ה־21, נמשך עד ימינו ומתאפיין בטרור בעל מוטיב דתי, מאחר שהרוב הכמעט מוחלט של ארגוני הטרור בו דתי: אל־קאעדה שהתבסס אומנם באפגניסטאן אבל פעל גם בארצות־הברית ובאירופה; דאעש בעיראק ובסוריה; בוקו חראם באפריקה ועוד.4

־נשיא צ'ילה משתתף בטקס חתימת השלום בין ממשלת קולומביה ל־FARC, 26 בספטמבר 2016

ההבדל העקרוני בין תנועות טרור דתיות ושאינן דתיות הוא שכיום הראשונות הולכות ונעלמות, ואילו האחרונות הולכות וגדלות:5 FARC הקולומביאני נעשה מפלגה לגיטימית; IRA התפרקו ב־2005 ובאדר מיינהוף שהתפרקו רשמית ב־1998. יוצא דופן הוא ארגון הפתח, ובו ניתן לראות ניסיון להעביר את המאבק לפסים דתיים כדי לשמור על הרלוונטיות שלו.

ניתן לייחס זאת למאפיין נוסף המבחין בין שני סוגי הארגונים. בשעה ש"תקופת החיים" של ארגון טרור לא דתי תהיה לרוב קצרה יחסית, ארגון טרור דתי יתקיים זמן רב יותר.6 הסיבה – ארגון טרור לא דתי אינו תלוי רק ברעיון, אלא גם בחשיבות שתומכיו מקנים לו. לעיתים נראה שדור ההמשך מסרב לראות ברעיון האידיאולוגי שהניע את הארגון או התנועה דבר חשוב ברמה שמצריכה פעילות טרור.7 לעומת זאת, בארגון טרור דתי המניע גדול יותר מרעיון פוליטי או חברתי. המחתרת האלג'ירית איבדה רלוונטיות לאחר נסיגת הצרפתים ממדינתם. חזבאללה, לעומת זאת, נותר רלוונטי ודומיננטי בלבנון לאחר שישראל נסוגה מרצועת הביטחון, שכן מטרתו העיקרית היא הפצת האסלאם השיעי. המלחמה בכובש הישראלי שימשה הצדקה לקיומו מול ההתנגדות מבית. לכן גם כיום, למרות מטרתו הדתית, חזבאללה מציג עצמו כמגן לבנון.

הבדל נוסף הוא ההבחנה בין ארגוני טרור אסלאמיים ואחרים – רוב ארגוני הטרור הדתיים כיום, בגל הרביעי שבו אנו נמצאים, הם אסלאמיים.8 אין המדובר בקו מבדיל ברור ומדויק, אולם אם נחלק את ארגוני הטרור לארגונים אסאלמיים וכאלה שאינם – נמצא התאמה גבוהה בחלוקה בין ארגוני טרור דתיים ולא דתיים. אף שבטרור על רקע דתי אפשר לראות התאבדויות רבות יותר מהתקפות דומות של ארגוני טרור שאינם דתיים. גם כאשר אנו מנטרלים את המניע הסוציולוגי כמו נסיבות כלכליות וכדומה,9 עדיין רואים שיש טרור התאבדותי חילוני אך במספרים נמוכים יותר.10 אם בוחנים את המניעים לביצוע פעולת ההתאבדות, רואים כי הפרט מקבל הבטחה להטבות שיקבל בעתיד או משפחתו, בעולם הזה או בעולם הבא –11 הבטחות שמזוהות בנקל בטרור הדתי. בארגוני הטרור האסלאמיים (שכוללים כיום כאמור כמעט את כל ארגוני הטרור הדתיים) אפשר למצוא את גישת האסתשהאד, שגורסת כי פעולה ההתאבדות היא נעלה בהקרבה העצמית למען אללה.12 כמו כן, כאשר ארגון טרור נמצא בעימות ממושך עם יריב חזק, הוא יטה לפנות לפעולות התאבדות.13 נטייה זו מתכתבת עם "אורך החיים" של ארגוני טרור דתיים לעומת אלה שאינם דתיים. ככל שארגון טרור קיים זמן רב יותר, הוא יהיה חשוף לקונפליקט זמן רב יותר ובהתאם יפנה להתקפות התאבדות – דבר שיקרה פחות עבור ארגוני טרור שאינם דתיים.14

מחקרים הראו שארגוני טרור דתיים יתקפו פחות מארגוני טרור שאינם דתיים, אולם כל תקיפה תגרום לנפגעים רבים יותר מכיוון שהם בוחרים את יעדיהם בקפידה. בשל המחויבות הרבה והסיכוי הקטן לעריקה של המפגע, הם יכולים להרחיב את פעילותם לפיגועים שהצלחתם תלויה בדבקות של המתאבד או המפגע. בארגוני טרור שאינם דתיים רמת מחויבות נמוכה יותר, ולכן הסיכוי לעריקה גדול יותר.15 באנתפאדה השנייה (2000–2005), לדוגמה, פחות מאחוז אחד מהפיגועים היה התאבדותי, אולם הביא לכ־50% מסך מהנפגעים.16

כרוז של חמאס המשבח את פיגועי ההתאבדות 2 בפברואר 2006

בניגוד לארגוני טרור שאינם דתיים, הגיוס בארגוני הטרור הדתיים לא מחייב את המגויס להזדהות עם האידיאולוגיה הדתית של התנועה. שיטות הגיוס של הטרור הפלסטיני, למשל, שבו גויסו לפעולות התאבדות אנשים בעלי בעיות אישיות במשפחה כמו אישה שנחשדה בבגידה, אנשים שנחשדו בשת"פ עם ישראל או שחטאו בחטא דתי אחר כמו הומוסקסואליות, חילול כבוד המשפחה או עבירה פלילית חמורה אחרת.17 יש מי שרואה בפעולות ההתאבדות הפלסטיניות, לצורך העניין, כלי נוסף לגיוס אנשים לתנועה.18

כאשר אנו בוחנים את צורת ההתמודדות של המדינות עם הארגונים האלה, ההבחנה בין הסוגים תעזור למצוא את הדרך היעילה יותר לפעול נגדם. לא ניתן לייחס תוכנית אחת או דרך התמודדות אחת גורפת עם ארגון טרור (בין אם דתי ובין אם לאו), אך עצם בחינה של האידיאולוגיה והרעיון שמניע קבוצת טרור זו או אחרת יכול לספק לנו מידע על פעולות שיש לנקוט. שתי קבוצות הארגונים, לדוגמה, יכולות לפעול להגברת הכאוס ולשיבוש הסדר העולמי. בעוד הקבוצה של הארגונים האנרכיסטיים מוּנעת מאידיאולוגיה שמבקשת לברוא סדר עולמי חדש מהריסות הסדר הנוכחי, ארגוני הטרור הדתיים יבקשו על־פי רוב להביא לסוף העולם ולקץ כל הזמנים – מהלך שכביכול יביא את הגאולה.

מול הארגונים האנרכיסטיים ניתן יהיה לפעול במשנה כוח, אולם הפעלת כוח שכזה תהיה "מתנה" עבור התנועה הדתית שתראה בהסלמה התחלה של מימוש החזון האפוקליפטי. מול הטרור הדתי ניתן יהיה להתמודד בדרך של מניעת הפצת הרעיון העומד ביסוד התנועה, שבאמצעותו הוא מנסה לגייס תמיכה וחברים. מהלך שכזה יכול להתגלות בעל יעילות נמוכה יותר מול ארגון טרור המבקש לדוגמה להפוך חבל ארץ מסוים לעצמאי, שכן חברי הארגון "חיים" את הרעיון ביום יום אל מול השלטון הזר מבחינתם שאינם חפצים בו. מאפיין נוסף בכל הנוגע לשיטת הפעולה נגד ארגוני הטרור הדתיים הוא ההבנה שהם תלויים במנהיג,19 שנותן את הלגיטימיות לפעילות ומכשיר אותה מבחינה דתית. התמקדות בפעילות נגד המנהיג באמצעות הצבת מנהיגים דתיים לגיטימיים אחרים שיאתגרו אותו מבחינה אידיאולוגית, יכולה להציב בפני התומכים של הארגון אפשרויות אחרות בדבר לגיטימיות או חוסר לגיטימיות וצידוק דתי.

ברמה הטכנולוגית אנו רואים כי ארגוני הטרור במאה ה־21 מיהרו לאמץ את הטכנולוגיות החדשות עוד בראשית דרכן. טלפונים לווייניים, אינטרנט וטכנולוגיות תקשורת אחרות משמשים את ארגוני הטרור הן לפעולות טרור קיברנטי (תקיפה של אתרי ממשל והפלתם; שיבוש אתרים באמצעות שתילת ססמאות ומסרים של הארגון) והן לפעולות של יחסי ציבור (אתרי תעמולה, ציוצים בטוויטר וכדומה), שנועדו בין היתר לגייס אנשים לארגון בפרט או לרעיון בכלל. המפורסם שבהם הוא אסאמה בן לאדן שהשתמש בטלפון לווייני מתקדם כדי להנהיג את אל־קאעדה בשעה שהסתתר בהרים בגבול בין אפגניסטאן ופקיסטאן. גם בניסיונות לפעול במרחב הקיברנטי נראה שונוּת בין ארגוני טרור לא דתיים ודתיים. בעוד הראשונים יפיצו מסרים לאומניים אידיאולוגים ורעיונות מדיניים קיצוניים, האחרים יפיצו דברי חיזוק ואמונה דתיים כמו הבטחות לעתיד לבוא ולעולם הבא לכל מי שיצטרף אליהם.20

על אף הוויכוח הקיים בנושא, אפשר להבדיל בצורה די ברורה בין ארגוני טרור על רקע דתי ובין ארגוני טרור שאינם דתיים. ההבדלים נעים בין בסיס התמיכה של הארגון, ההנהגה שלו, מרחב הזמן והמקום שבו הוא פועל וכדומה. חלק מהמאפיינים משפיעים על אופי הפעולה של הארגון כמו ההצדקה הדתית לפעולות התאבדות או אורך החיים של הארגון המושפע מרעיון או סיטואציה זמניים.

על אף שכיום אנו מכירים בעיקר ארגוני טרור דתיים, הרי שהחלוקה בין ארגונים דתיים ושאינם דתיים עוזרת לנו להבין את אופן פעולת תנועת הטרור מכל סוג שהוא. גם אם לארגונים, לאומנים ודתיים יחדיו, מטרה זהה, הרי שבירור מניעיהם (כאוס מתוך מטרה אנרכיסטית קיצונית או רעיון של קץ העולם) יעזרו לחברה לפעול נגד כל אחד מהם ביעילות גדולה יותר.

עוד על שינוי תפיסה: טרור דתי ולא לאומני – בפנים