מזרחה השמש - האם ישראל צריכה להשקיע יותר בברית עם "הטיגריס ההודי"?

ב־16 במאי 2024 מנע שר החוץ של ספרד, חוסה מנואל אלברס, מהספינה "מריאן דניקה", שעליה התנוסס דגל דנמרק, לעגון בנמל קרטחנה שבדרום־מזרח המדינה, בטענה שהיא נושאת אמל"ח המיועד לישראל. תשומת הלב הרבה שניתנה לנושא בעולם הבליטה את המשבר ביחסים עם ספרד ועם מדינות אירופיות נוספות, שהגיע לשיאו בהכרתן במדינה פלסטינית, בסוף מאי. המשלוח לא יצא מבריטניה, גרמניה או ארצות הברית – אלא מנמל צ'נאיי שבדרום־מזרח הודו.1 פרסומים ברשתות זרות ובהם סרטונים של פצצות שנמצאו בעזה,2 ושעליהן נכתב Made in India, חשפו את התהליך שבעקבותיו חברות הודיות קיבלו אישור מממשלתן למכור לישראל אמל"ח "יד שנייה".3 התפנית הזאת, לצד העמדה הפרו־ישראלית של ממשלת הודו, מצביעה על תוצאות טובות במבחן הגדול ביותר ביחסי ירושלים וניו דלהי מימי מלחמת קרגיל, שלאחרונה ציינו 25 שנה לסיומה.

מטרת מאמר זה לנתח את מפת האינטרסים ההודית במזרח התיכון ובעולם, כמעצמה אזורית ועולמית בבנייה, ולהתבונן בה כדוגמה לעליית החשיבות של הדרום הגלובלי,4 ולאופן שבו המערכת הישראלית צריכה להתכונן לעולם רב־קוטבי.5

למרות הדעה הציבורית אשר רובה תומכת במלחמת ישראל בטרור, קידום ה־IMEEC ככל הנראה גורם לאינטרס הודי לסיום המלחמה בעזה אך מאינטרסים שבליבתם משותפים למדינת ישראל – אינטגרציה של המזרח התיכון. אם "דרך הבשמים החדשה" אכן תקום, הדבר יסמן דריסת רגל לאינטרס ההודי במזרח התיכון, פגיעה ביחסים האסטרטגיים בין ערב הסעודית ובין פקיסטאן ויצירת יריבה לדרך המשי החדשה – שלמרות גודלה סובלת מחוסר אינטרס של מדינות קטנות ליפול ל"מלכודת ההלוואות" הסינית.

הקוואד המערבי

ב־2023 גדלה כלכלת הודו ב־8.3% - העלייה הגדולה ביותר בין המדינות הגדולות בעולם. הכלכלה, שעוברת תהליך תיעוש ועיור בשנים האחרונות, זקוקה באופן חיוני למאגרי גז ונפט שמהם תוכל לייבא.16 הראשונות בתור כמועמדות ליצוא הן מדינות המפרץ – ובראש ובראשונה איחוד האמירויות – שבהן קהילה המונה מיליוני מהגרי עבודה הודיים. ב־2019 התחיל חיל הים ההודי במבצע, שבמהלכו 23 משחתות הודיות ליוו במשימות הגנת שיט ספינות שעברו במפרץ הפרסי ובים הערבי – בעקבות חוסר המוכנות של ארצות הברית להגיב למתקפות איראניות נגד מדינות המפרץ וספינות במרחב, בפרט המתקפה17 על ערב הסעודית באוקטובר 2019.

המהלך חיזק את מערכת היחסים הצבאית אל מול ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, שבתמורה נסוגו משיתוף הפעולה ההיסטורי שלהן עם פקיסטאן. הכלכלה ההודית צריכה לא רק דלקים, כיוון שהשאיפה של מנהיגיה – בראש ובראשונה של שר החוץ ג'אישנקר ושל ראש הממשלה מודי – היא להקים "כלכלה חכמה", שמנצלת את גודל האוכלוסייה באמצעות רפורמות מקיפות בחינוך כדי להפוך למעצמת חדשנות והייטק, במיוחד בעולמות הבינה המלאכותית.18 לאלה מצטרפת פריחתה בעולמות מוקדי השירות, בהיותה המדינה עם דוברי האנגלית הרבים ביותר מלבד ארצות הברית.

ואולם כלכלת הייטק לא בונים מהאוויר, ולישראל יתרון חשוב ביכולתה לייצר את "אומת הסטארט־אפ ההודית", בדומה ליצירת קשרי ההייטק של ישראל עם איחוד האמירויות לאחר חתימת הסכמי אברהם. הרצון המשותף של שלוש המדינות, בהובלת ארצות הברית, הביא להקמת קבוצת I2U2, שכונתה בתקשורת ההודית "הקוואד המערבי" –19 לעומת הקוואד המזרחי אשר הוקם מחדש ב־2017 וכולל את הודו, יפן, אוסטרליה וארצות הברית כשותפות באינדו־פסיפי אל מול סין. ואולם בניגוד לקוואד ה"מקורי", שבו את כולן איחד האינטרס המשותף לבלום את ההתעצמות הסינית במרחב – כאן הנסיבות שונות. איחוד האמירויות וישראל (לפחות באופן רשמי) לא שואפות לדחוק את ההשפעה הסינית במזרח התיכון; ההודים לא שואפים להפוך לאויבים של טהראן או של מוסקווה, והמצב מצריך הליכה על חבל דק אל מול הצורך לשמר ולחזק את הקשר האסטרטגי עם ארצות הברית מול סין, שמתבטא גם ברמה הממשלתית וגם ברמה הפרלמנטרית.20

מימין לשמאל: נשיא איחוד האמירויות מוחמד בן־זאיד, ראש ממשלת ישראל לשעבר יאיר לפיד, נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן וראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בכינוס הדיגיטלי של מדינות ה"קוואד המערבי", יולי 2022. מתוך ערוץ היוטיוב של משרד ראש הממשלה

הודו אינה מעוניינת לקנות מאיראן גז או נפט, בעיקר בגלל החשש מסנקציות אמריקניות ומפגיעה בקשרים האסטרטגיים עם ישראל, ארצות הברית ומדינות המפרץ.22 איראן היא ציר חיוני, שדרכו הודו יכולה "לעקוף" את השטח היבשתי והימי של פקיסטאן ולעבור למדינות מרכז אסיה, ובמיוחד לרוסיה, דרך המסדרון הצפוני־דרומי.23 ניכר כי ישראל אינה רואה ביחסי הודו-איראן איום על מערכת היחסים עם ניו דלהי. הקשר כלכלי בעיקרו, ובנוי על האינטרסים של הממשלה –24 בעוד המנהיג העליון חמינאי, הצבא ומשמרות המהפכה נוקטים קו קיצוני יותר נגד הודו ובעד פקיסטאן (חמינאי מנע מלחמה בין השתיים לאחר התקרית ב־1997),25 כולל התבטאויות של חמינאי בדבר היות חבל קשמיר "שטח מוסלמי כבוש".26 לכן, במיוחד במדינה שבה מערכות היחסים מבוססות על "זיכרון לטובה" בעימותים בינה ובין פקיסטאן על נושא קשמיר, הקשר בין איראן להודו נשאר מחוץ לפן הצבאי־אסטרטגי.

טנקים רוסיים והודיים מתאמנים במדבר ת'אר שבגבול עם פקיסטאן, 2023

בהתחשב בעובדה שרוב הדיפלומטים הבכירים בהודו שירתו ברוסיה וחלקם אף דוברים רוסית, הממשל ההודי וההנהגה הצבאית רוחשים כבוד ומייחסים משמעות גדולה לרוסיה. זה מתבטא גם בנשק; רוסיה מספקת 45% מכל ייבוא האמל"ח ההודי – לעומת 18% מצרפת, 14% מישראל ו־9% מארצות הברית.31

הקשר הזה הוא סיכון מחושב שצריך לבחון בהינתן הקשר הביטחוני הענף והעמוק של ישראל עם הודו – מתוך חשש לנאיביות הודית שתאפשר לנשק ישראלי להגיע לידיים רוסיות, ומשם – לאויבותיה של ישראל במזרח התיכון. ואולם צריך להביא בחשבון אינטרס הודי עמוק יותר; אם טכנולוגיה רגישה תזלוג לרוסיה, היא יכולה להגיע לא רק לחזבאללה או לחמאס – אלא גם לסין.

בית המלון "טאג' מהאל" – זירת הפיגוע במומביי, 26 בנובמבר 2008

המלחמה בטרור

ואולם במקום להסתמך על האינטרס ההודי מול סין אפשר להציע פתרון אחר – הסכמים צבאיים ואזרחיים שמשמעם הפקדת ייצור הנשק הישראלי בידיים מקומיות. הסכמים בלעדיים כאלה נחתמו בין מודי לשר הביטחון דאז בני גנץ, בביקורו בהודו, 34 ביוני 2022. מהלך זה אפשר לישראל להיות בין הראשונות שהשקיעו בהקמה של תעשייה צבאית הודית עצמאית, שיכולה להכפיל את הפיכתה של הודו למעצמה בעלת אפשרות להפעלת כוח אזורית ככל שהשנים יעברו. האינטרסים – המוסריים והאסטרטגיים – כבר נוכחים; עכשיו בונים את היכולת.

האינטרס המוסרי הגדול ביותר הוא המלחמה בטרור, וזה כולל גינוי ציבורי להכללתה של חמאס במפגש הפלגים בסין.35 הרי הודו מתמודדת עם גלים של פיגועי טרור אסלאמיסטיים במדינה, לעיתים קרובות במימון ותמיכה לא רשמיים של הצבא או הממשלה הפקיסטאנית, שאותה רבים מהציבור ההודי מגדירים כמדינה מייצאת טרור. לכן הם חשים אמפתיה כלפי ישראל, שגם היא קורבן של פיגועי טרור מצד האסלאם הקיצוני, ומבינים את הצורך של ישראל להילחם בטרור.

לאחר מתקפת 7 באוקטובר, רבים בתקשורת ההודית השוו את האירועים לפיגוע הענק שהתרחש במומביי ב־26 בנובמבר 2008, ואשר עד היום הוא צלקת פתוחה אצל רבים.36 לפי סקר שנערך בפברואר, 62% מהציבור בהודו מאשים את חמאס בפרוץ המלחמה, ו־66% אומרים שלא ייתכן שלום במזרח התיכון כל עוד חמאס שולטת ברצועה.37 עמדה זו מתכתבת עם סקר מ־2016 שלפיו 26% מההודים חושבים ש"כוח צבאי הוא הדרך היחידה להביס את הטרור", לעומת 21% שחשבו ששימוש בכוח צבאי מעודד את הטרור.38

עמדה זו משתקפת גם ב"חמש הנקודות לסוף המלחמה" שהעלה שר החוץ ג'אישנקר, בריאיון משותף שנערך בפורום מינכן האחרון עם מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן ושרת החוץ הגרמנייה אנאלנה ברבוק.39

· הכרה אוניברסלית במתקפת 7 באוקטובר כפעולת טרור ("בלי אבל, בלי קונטקסט, בלי הסתייגות"), ווידוא שעתיד הרצועה ו"פלסטין" בכללותה יהיו ללא חמאס

· מאמץ ישראלי להימנעות מפגיעה באזרחים חפים מפשע

· שחרור ללא תנאים של כל החטופים המוחזקים ברצועה

· הקמת מעברים הומניטריים קבועים לזרימת סיוע

· מאמץ בין־לאומי לקידום קבוע של פתרון לשתי המדינות

המפלגה ששלטה בהודו מעצמאותה עד 1996 ברציפות היא מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי (INC, מכונה לרוב "הקונגרס"), שמזוהה כמפלגת שמאל חילונית־סוציאליסטית. מבחינה היסטורית, INC מזוהה כמפלגה שמזדהה עם המאבקים של הדרום הגלובלי, ובפרט עם המאבק לזכויות הפלסטינים,40 הקואליציות שלה כוללות לרוב מפלגות המייצגות את המיעוט המוסלמי במדינה, והיא חותרת למו"מ שיוביל להסכם קבע עם פקיסטאן. הנהגת המפלגה מורכבת בעיקר מ"שושלת גנדי" – צאצאיו של ראש הממשלה הראשון ג'ווהרלל נהרו.

ב־1980 הוקמה מפלגת העם ההודי (BJP), שמונהגת היום על ידי ראש הממשלה הנוכחי. המפלגה מייצגת את רעיון ה"הינדוטבה" (צביון הינדי, בסנסקריט) – אידאולוגיה פוליטית של הימין ההודי, אשר רואה את המדינה כמדינת הלאום של בני הדת ההינדית, ושואפת להפוך את המדינה למזוהה יותר עם ערכים הינדיים אל מול הדתות האחרות במדינה. רבים מהמאמינים בהינדוטבה רואים בישראל מודל לחיקוי כמדינת לאום תרבותית־דתית, ומזהים את המאבק לשמירת צביונה כדומה למאבק הפוליטי שלהם. נוסף על כך, רבים משווים את המצב בין ישראל לפלסטינים למצב בין הודו לפקיסטאן.