מאמר חדש על לקחים ממלחמת לבנון הראשונה ו"חרבות ברזל" / 13 שנים להפעלה המבצעית הראשונה של "כיפת ברזל" – הקשרה המבצעי, מעמדה הייחודי, התפתחות יכולותיה והמבט לעתיד / מאמר על ההכרח בשינוי עמוק בתחום היוזמה בדרג הטקטי / החסם התפיסתי המערבי בהבנת העולם המוסלמי / פודקסט בנושא מה הופך אוגדה למצליחה / 28 שנים למבצע "ענבי זעם": שיטת "שדה הקרב הריק", הסתננות ושהייה ממושכת בשטח כאשר הנשק הוא מכשיר קשר ומשקפת

"עד לאחרונה תמרנו כוחות צה"ל ברצועת עזה. בה בעת צריך להתכונן למלחמה בצפון, אם תבוא. הספר אתי מלבנון יצא לאור לפני למעלה משלושה עשורים, אך את עיקר הלקחים ממנו – קרקע, עצמאות הכוחות, בקיאות בספרות המקצועית, פיקוד משימה (ופיקוד מלפנים) ותחבולה – אפשר לקחת למלחמה ברצועת עזה כדי להצליח במלחמה בלבנון".

מאמר חדש מאת סרן (מיל') גל פרל על לקחים ממלחמת לבנון השנייה ו"חרבות ברזל".

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

למה חשוב לנו להכיר את ההיסטוריה של האוגדה הראשונה בצה"ל שהוקמה בשנות ה־50 של המאה ה־20 כדי להבין את המציאות של היום? אל"ם (מיל') ד"ר בני מיכלסון, לשעבר ראש המחלקה להיסטוריה של צה"ל, בריאיון ל"קול המערכות" לרגל הוצאת ספרו החדש האוגדה הראשונה בהוצאת "מערכות". 

כיצד ריכז צה"ל מאמץ להשיג מטרות אסטרטגיות ומערכתיות בגזרה אחת, ומה הופך אוגדה למצליחה? התשובות בפנים

"מימוש היוזמה – החל מזיהוי ההזדמנות, עבור דרך התכנון וכלה בביצוע – מחייב תכונות אופי מיוחדות מאוד שבעיתות שגרה יש רבים שרואים בהן תכונות חריגות שמאיימות על הארגון. חדשנות, תעוזה, העזה, חוצפה ו"ממזרות" מאתגרות מאוד את המערכת הצבאית ואת הרמות הממונות. קשה להן לפתח מפקדים "בעייתיים", שמסרבים ליישר קו, ולפקד עליהם.

כדי לפתח את המפקדים האלה ולפקד עליהם – בלי לוותר על האיזון ועל הצבת הגבולות – נדרש שיעור קומה פיקודי גבוה ביותר. אנחנו לא צריכים "ילדים טובים", אלא מפקדים מבצעיים אפקטיביים, שיש בידם להוביל את אנשיהם לקרב, להגיד למפקדם "אתה טועה!" ובעת הצורך ליטול אחריות אישית ולקבל החלטה".

מתוך מאמרו של תא"ל רומן גופמן, שקיבל היום מינוי למזכיר הצבאי לראש הממשלה, על ההכרח בשינוי עמוק בתחום היוזמה בדרג הטקטי.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

"כיפת ברזל היא מערכת ייחודית בעולם הפיתוח הביטחוני. תיאום עם זרועות האוויר והים וסיוע אמריקני, יחד עם הטמעה מהירה ויעילה של יכולות היירוט המתפתחות, יאפשרו לכיפת ברזל להמשיך לתרום לביטחון ישראל מהרובד הטקטי ועד הרובד האסטרטגי, כאמצעי המשפר את עמידות התשתיות החיוניות ועמידות האוכלוסייה בעורף הישראלי, וכאמצעי המצמצם את היכולת של האויב לכפות עימות בתזמון נוח עבורו".

13 שנים להפעלה המבצעית הראשונה של "כיפת ברזל". חזרה למאמר שכתב סא"ל רותם, בזמנו ראש תוכנית "כיפת ברזל" במנהלת חומה, במלאת עשור למערכת, על הקשרה המבצעי, מעמדה הייחודי, התפתחות יכולותיה והמבט לעתיד.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

"לבן תרבות המערב, המבט על האסלאם מציב פער תרבותי עמוק. מדובר בקושי תבוני בסיסי בהבנת מכלול השלכותיה הפוליטיות והתרבותיות של דת השזורה במהותה בכל תחומי החיים [...] באי הבנה מערבית זאת טמון, בין היתר, פער בסיסי בתפיסת מושג האמת: בהבדל העקרוני שבין תפיסת האמת הקלסית בתרבות המערב מימי אפלטון ואריסטו, ובין מושג אמת אחר, דינמי ומורכב".

השבוע הסתיים חודש רמצ'אן בחג עיד אל־פיטר. זמן לחזור למאמרו של אלוף (מיל') גרשון הכהן, שהתפרסם בגיליון האחרון של "מערכות" על החסם התפיסתי המערבי בהבנת העולם המוסלמי.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

"מה רואים בשטח במלחמה מהסוג של שדה קרב ריק? הוא באמת נראה ריק. אתה יכול לראות את הסבך הדרום לבנוני, את הפסטורליה, את הכפרים. מדי פעם אתה רואה שיגור של איזו רקטה, עמוד עשן מסתלסל באופק. מי בדיוק ירה מה? קשה לדעת.

מתחת לפני השטח משחקים משחק קטלני של חתול ועכבר יחידות מובחרות של צה״ל, בעמדות הסוואה [...] מצבים שבהם לוחמי חזבאללה עברו מטרים ספורים מעמדות של לוחמי צה״ל, או שכבשים נפלו לתוך עמדה של צה״ל והיו צריכים להמשיך להתנהל. מהצד השני אנשי חזבאללה נטמעים מטבעם בשטח, מנסים לשגר לשטח ישראל ולהוציא פעילות, ואלה מנסים לצוד אותם בלי שהצד השני יבחין".

28 שנים למבצע "ענבי זעם". על שיטת "שדה הקרב הריק", ועל הסתננות ושהייה ממושכת ומוסווית בשטח בחתימה נמוכה כאשר הנשק הוא מכשיר קשר ומשקפת. האם זו שיטת לחימה שיכולה להחליף את הלוחמה הרגילה, והאם הקומנדו הוא המענה המדינתי לגרילה?

לשמיעת הפודקסט לחצו כאן

לשמיעת כל הפודקסטים שעלו עד כה על מלחמת "חרבות ברזל" וחומרים נוספים לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן