מגזין סוף השבוע - תוכן מקצועי למפקדים
ספר חדש יצא לאור!
האוגדה הראשונה מאת אל"ם (מיל') ד"ר בני מיכלסון.
אוגדה 38 הייתה הראשונה בתולדות צה"ל שהשתתפה במלחמה כלשהי – מלחמת סיני. היא הראשונה שהפעילה שריון והראשונה שפיקדה על עוצבות מילואים. ספר זה מנתח את קרבות מלחמת סיני הן ברמה הטקטית והן ברמה המערכתית, וכן את נושא עבודת המטה והפיקוד והשליטה בשתי אוגדות תוך השוואה ביניהן. כמו כן הספר שופך אור על תהליך הפיכת האוגדה למפקדה על־חטיבתית קבועה, כלקח ממלחמת סיני ולקראת מלחמת ששת הימים.
עכשיו בחנויות הספרים
"הפתעה אסטרטגית בעתיד היא דבר כמעט בלתי נמנע עם כל הטכנולוגיה והבינה המלאכותית, אך אין זה פותר מאחריות את אנשי המודיעין".
יורם שוויצר, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי בריאיון ל"קול המערכות". מה בין המתקפה של חמאס ב־7 באוקטובר לפיגוע הטרור ב־11 בספטמבר ולמלחמת יום הכיפורים? מה ידעו, מה לא ידעו ואיך אפשר היה למנוע אותן?
לשמיעת הפודקסט לחצו כאן
"על הצורך המבצעי במשפחת רק"ם מתקדם, חדשני, במשקל בינוני, המופעל על ידי שני לוחמים מוגנים היטב, דובר רבות והיתכנותו הוכחה לפני מספר שנים. צק"ג המורכב ממשפחת כלים כזו, שפלטפורמות אוטונומיות הן חלק אורגני ממנו, הוא צוות הקרב המתאים, לצד צוותי הקרב הכבדים, להתמודדות מול האתגרים המבצעיים בצפון".
תא"ל (מיל') דידי בן יואש, ראש צוות כרמל – פיתוח טכנולוגיות לרק"ם מתקדם במפא"ת, במאמר תגובה למאמרו של שמואל שמואל "הטנק (לא) מת. עכשיו הבה נדבר על מחלקת השריון".
לקריאת המאמר המלא לחצו כאן
"מדינת ישראל מתמודדת עם ירי תלול מסלול לעבר יישובים בעורפה מראשית ימיה. מאז אמצע שנות ה־80 נבנה בישראל, בהשקעה של מיליארדי שקלים ובשיתוף פעולה הדוק עם ארצות־הברית, מערך הגנה אקטיבית רב־שכבתי מתקדם [...] לאור היחסים המיוחדים ברמה האסטרטגית בין ארצות־הברית וישראל ושיתוף הפעולה ההדוק, בפיתוח ובהפעלת מערכות ההגנה האקטיבית, מרביתו המוחלט של הידע הקיים בארץ בנושא זה מקורו בארצות־הברית. הידע הקיים בישראל בנושא ההגנה נגד טילים בברית־המועצות מצומצם ביותר".
חזרה למאמרו של תא"ל גלעד בירן, שהתפרסם בספר "דב הצפון" על הלמידה הישראלית מהניסיון הסובייטי בבנייתו ובהפעלתו של מערך אסטרטגי להגנה נגד טילים
"תנועות איגוף גדולות ידועות מקדמת דנא, אף כי רק מצביאים שניחנו בגאוניות צבאית מסוגלים לבצען בהצלחה. זו הייתה דרכו של מק־ארתור לעשות מעשים [...] לא היה בכוחות המזוינים של ארצות־הברית מי שישווה למקארתור בוותק, בווירטואוזיות מקצועית, בנטייה לשלטון יחיד, ביהירות ובסגנון אישי. עד עצם היום הזה לא קם לו מתחרה".