"האדמה מצמיחה לוחמי התנגדות כפי שהיא מצמיחה זיתים": ניצחון ותבוסה בעיני ההתנגדות

"הניצחון הוא אורך רוח של שעה". אמירה בהשראת החדית' הנבואי. מקור: https://www.youtube.com/watch?v=kvH8Dhj5mWQ

בשנות ה־80 של המאה ה־20 קמו ארגוני ההתנגדות (מֻקַאוַמַה) האסלאמיים העיקריים שעמם מתמודדת ישראל, הן ארגונים סונים, דוגמת חמאס והגִ'הַאד האסלאמי (גא"פ) בפלסטין, הן שיעים דוגמת חזבאללה ארגונים אלה קמו כחלק מההתעוררות האסלאמית.1 יש ארגונים נוספים, הן סונים והן שיעים, דוגמת דאעש ואל־קאעדה בסנה, וג'מאעת אנצאר אללה (החות'ים) אך מאמר זה אינו מתמקד בהם. מיכאל מילשטיין במחקרו על המקאומה כתב כי ההתנגדות היא הרבה מעבר לשיטת לחימה או משנה צבאית – היא תפיסת עולם כוללת. על אף שרעיון ההתנגדות אינו משקף משנה סדורה, אפשר לאתר קווי דמיון בסיסיים בעקרונות המנחים של כלל הגורמים המייצגים אותו. מאבקם של ארגוני ההתנגדות האסלאמיים מוּנע מכוח ציווי אלוהי מחייב, המבוסס על הבטחה (וַעְד) אלוהית לניצחון ודאי בעתיד ועל שלילה מוחלטת של האויב ועצם קיומו.2

לפי משנתם של ארגונים אלה, במציאות הקיימת יש לאויבי האסלאם, ובראשם אמריקה וישראל, יתרון צבאי־טכנולוגי מובהק שאינו מאפשר את הכנעתם המהירה. לפיכך, ארגוני ההתנגדות דבקים בתפיסת המערכה כמופע רב ימים ורב דמים. לוחם ההתנגדות מצויד באורך רוח (צַבְּר) ובעמידה איתנה (צֻמוּד, תַ'בַּאת) הנובעים מתוך אמונה. הדבר מעוגן, למשל, בפסוק הקראא'ני (3:200): "הוי המאמינים, עִמדו והתנגדו בעוז רוח, ועִמדו על המשמר (רִבַּאט), והיו יראים את אללה, למען תעשו חיל".3

מאז 1967, ובעיקר משנות ה־80 שעה שקמו חמאס וחזבאללה, שינה המונח ניצחון (נַצְר) את משמעו ואת הגדרתו. המוטו של תנועות ההתנגדות בתפיסת הניצחון שלהן הוא התפיסה הקראא'נית ולפיה "אין ניצחון ניתן בלתי אם מאללה האדיר והחכם" (וַמַא אלנַּצְר אִללַּא מִן עִנְד אַללַּה). הפועל נצר פירושו עזר, סייע ל, כלומר סיועו של אללה למאמינים לנצח את אויבם. תפיסה זו מפקיעה את הניצחון מידי האויב, ומפקידה אותו בידי אללה. הדבר משתקף בסמל של גדודי עז אל־דין אל־קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, בו מצוטט הרישא של הפסוק (8:17): "לא אתם הרגתם אותם, כי אם אללה הרגם".

במאמרם של איתי ברון וכרמית ולנסי כתבו השניים כי לרעיונות האסטרטגיים והאופרטיביים שהתפתחו "בצד השני של הגבעה" יש מקורות מגוונים מאוד. לדבריהם זוהי שיטה אקלקטית ששאבה את יסודותיה ממגוון רחב של מקורות – דתיים וחילוניים, מזרחיים ומערביים, עיוניים ומעשיים. האסלאם, ציינו, ממלא שלושה תפקידים בארגוני הג'האד: הסברה - כדי לגייס את הלוחמים וליצור אהדה ציבורית רחבה לעניינם של הארגונים ושל המדינות הנלחמים נגד המערב; הדרכה צבאית – בעיקר בתחום הטקטיקה; גיבוש רעיונות אסטרטגיים ואופרטיביים. למשל המושגים האסלאמיים "צבר", סבלנות, ריסון עצמי, הבלגה ו"צמוד", עמידה איתנה ונחושה, הם שווי ערך לרעיונות ההתשה והספיגה.4 בהרצאה שנתן ברון, סקר את ההתפתחויות באסטרטגיה הצבאית של ארגוני ההתנגדות מניצחון שהוא אי הפסד, עבור דרך שאיפה לאיזון כוח מול ישראל והשלב של האמונה ביכולת להכריע את ישראל וסוף עידן ההכרה בנחיתות צבאית של הארגונים האסלאמיים.  בהרצאה זו נעדר לחלוטין הרכיב האמוני בתפיסתם של ארגוני הג'האד.5 מאמר זה מתרכז ברכיב זה, ובמקומו בתפיסת הניצחון שלהם.

אי הפסד = ניצחון

בעימות הצבאי־קוננווציונלי הכרעה, ניצחון או תבוסה, הם מונחים שמישים וברורים יחסית לשני הצדדים. ב־1967 הכירו הערבים כי הפסידו במלחמה (ששת הימים), וכינו תבוסה זו בשם נַכְּסה – הישנות המחלה – כהמשך לנַכְּבַּה (אסון) ב־1948 – הקמת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות. לאחר 1967 נכתבה ספרות לקח שניסתה להתחקות אחר שורשיה.6 במלחמת 73' (מלחמת יום הכיפורים) המונח ניצחון נשא מטען תרבותי רגשי, ולא עוד מונח צבאי גרידא. המלחמה נקראת בפי הערבים "מלחמת אוקטובר" או "מלחמת רַמַצַ'אן" (המלחמה נפתחה ב־10 ברמצ'אן, 6 באוקטובר), ונתפסת כניצחון מזהיר, שכן לדבריהם הצבא הבלתי מובס – צה"ל – הובס. הניצחון אף מוסבר בחזרת המוסלמים לאסלאם וההתעוררות האסלאמית (אל־צַחְוַה אל־אסלאמיה). צליחת תעלת סואץ שזכתה לשם "פעולת בדר", הפכה לתמונת הניצחון ומעין תחילת המסע של מחיקת הבושה של 67'.

לעומת מלחמות עם צבאות של מדינות, בהתמודדות עם אתגר ההתנגדות יש קושי מהותי להשתמש במונחים ניצחון, הכרעה ותבוסה, שכן, בעיני האויב, ההתמודדות אינה מוגבלת בזמן ונשענת על יסודות של אורך רוח ושל נכונות להקרבה (תַצְ'חִיַה). לכן קשה עד בלתי אפשרי לסמן הכרעה נקודתית ברורה וחדה. גורמי ההתנגדות רואים את מטרתם הבסיסית למנוע מישראל את ההכרעה הצבאית הקלסית. הם רואים יכולת לממש ניצחון במערכה הצבאית באמצעות אי הפסד או מניעת הכרעה מישראל. על כן הם משתמשים באמצעי הלחימה הא־סימטרית, דוגמת ריכוז מאמץ לפגיעה בעורף האזרחי של האויב, בעיקר באמצעות ירי רקטות ופיגועים. ארגוני ההתנגדות שואפים לריבוי נפגעים בקרב האויב, נוכח ההבנה שלהם בנוגע לרגישות הגבוהה במערב לאבדות בנפש. הם יוצרים מיזוג מכוון בין האוכלוסייה האזרחית לכוחותיו הלוחמים, ופועלים מתוך ריכוזי האוכלוסייה כדי להעמיד דילמות מוסריות תוך שהוא משתמש בג'האד התקשורתי (גִ'הַאד אִעְלַאמִיּ).7

תמונה שהפכה לסמל: הילד פארס עודה ממחנה אל־זיתון בעזה. נורה בידי צה"ל במהלך האנתפאדה השנייה בנובמבר 2000, כשהוא זורק אבנים לעבר הטנק. מקור: ויקיפדיה

תפיסת הניצחון האסלאמית של ארגוני ההתנגדות

בעיני ארגוני ההתנגדות, מטרת לוחמי הג'האד שלהם היא לממש את ההבטחה האלוהית לניצחון המאמינים על פני הכופרים. למעשה, פעילי הג'האד עושים את המאמץ האנושי למימוש רצון האל.  בעיני ארגוני ההתנגדות, אללה כבר הכריע את המערכה לטובת האמת המוסלמית, אך בני האדם טרם רואים זאת. ניצחון הצד המוסלמי במערכה הוא פרי דרכיו של אללה ביקום, ולפיהם המעטים המאמינים יכריעו את הרבים והכופרים. לכן אין תמה כי כל אימת שישראל הכריזה על ניצחון הצד השני קיים אף הוא עצרת ניצחון ונשא תפילות הודיה לאללה על ניצחונו.

תפיסת הניצחון של ארגוני ההתנגדות ניזונה ומושתתת על התפיסה הדתית של דרכי אללה להבאת הניצחון ולחיזוק (תַמְכִּין) הצד המוסלמי. לחיזוק כמה סיבות, ואחת מהן היא לאמץ את דרכו של אללה לניצחון שהיא מיזוג בין הסתמכות על אללה ועל חסדיו לצד השתדלות (אַלְ־אַחְ'ד' בִּאלְ־אַסְבַּאבּ) והכנה (אִעְדַאד) מנטלית וצבאית. רעיון זה מובע בין היתר בפסוק (47:7) שארגוני הג'האד מצטטים רבות: "הוי המאמינים, אם תושיטו עזרה לאללה, יושיט גם הוא עזרה לכם ויעמידכם איתן על רגליכם". לפי פסוק זה, המאמינים יסייעו להפצת דתו של אללה על ידי השתתפות בלחימה, ואללה יסייע להם לנצח את אויביהם. את השילוב בין ההיסמכות על אללה להכנה ולמעשה מזהים המוסלמים בכלל וארגוני הג'האד בפרט בדרכו של הנביא מחמד. הלה סמך על אללה, אך עשה גם הכנה ותכנון, למשל, בהגירתו לאל־מדינה ובמסעות המלחמה שלו.9

בספרון כיס שיצא מטעם "מחלקת הגיוס וההכוונה" (דַאאִ'רַת אל־תַעְבִּאַה ואַל־תַוְגִ'יה) בגדודי אל־קסאם, מפורטים סיבות הניצחון על האויבים. אף לא אחת מהן צבאית: אמונה, נאמנות לאללה (אִחְ'לַאץ) ומעשים טובים. מתן עזרה לדתו של אללה כלומר לאסלאם. היסמכות על אללה (תוכל) ועשיית השתדלות. התייעצות בין האחראים לשם גיוס הצבאות. עמידה איתנה (ת'באת) בעת שפוגשים את האויב בשדה הקרב. אומץ לב, גבורה והקרבה (תצ'חיה). אמירת תפילות בקשה ונוסחים שבהם מזכירים את אללה. ציות לאללה ולשליחו. שמירה על אחדות דעים ולא להתווכח ולחלוק זה על זה. אחד מסודות הניצחון הוא גילוי אורך רוח (צַבְּר) ולגבור על האויבים בגילוי אורך רוח (מֻצַאבַּרַה)..10

בחינת רכיבי הניצחון בעיני ארגוני ההתנגדות

שילוב בין הסתמכות על אללה ועשיית השתדלות. ביטוי לשילוב זה ניתן למצוא בהסבר של מזכ"ל חזבאללה, חסן נצראללה (סוכל ב־27 בספטמבר 2023), למה שהגדיר ניצחון חזבאללה ותבוסת (הזימה) ישראל במלחמת לבנון השנייה11. בנאום הניצחון שלו הדגיש את היתרון הגדול של ישראל על פני חזבאללה. "כיצד יכול שכל של בן אנוש להעלות על הדעת שמספר אלפים מבניכם לוחמי התנגדות לבנונים, עמדו 33 יום באדמה שחשופה לשמיים ומול חיל האוויר החזק ביותר במזרח התיכון, שלו גשר שמעביר אליו פצצות חכמות מאמריקה דרך בריטניה ועד לישראל?".12 ההסבר של נצראללה למה שהגדיר ניצחון, שבעיניו הוא אלוהי, היסטורי ואסטרטגי, למרות נחיתותה הצבאית, הוא סיוע מאללה (נַצְר מן אללה) ותמיכתו. הניסיון הזה, לדבריו, נשען על "אמונה, ודאות (יַקִין), הסתמכות על אללה (תוכל) ונכונות להקרבה בפן המורלי רוחני, אך גם על שכל, תכנון, ארגון, אימון וחימוש, או כפי שאומרים השתדלות".

אורך הרוח. גם מבחינת חמאס, המאבק נגד ישראל אינו נמדד במונחים של חיי שעה אלא של חיי עולם. תקתוקו של שעון האסלאם שונה בתכלית מן השעון הביולוגי של חיי האדם.13 לפיכך נכתב באמנת חמאס מאוגוסט 1988: "אף אם חוליות [הג'האד] רחוקות זו מזו [בתולדות תנועות הג'האד], ולמרות המכשולים אשר מניחים בפני לוחמי הג'האד מי שנוהים אחר הציונים, הרי שתנועת חמאס מצפה למימוש הבטחת אללה, יארך הזמן ככל שיארך. תפיסת הזמן של חמאס מתבטאת באמירה השגורה: 'הניצחון בא עם אורך הרוח, הרווחה באה עם המצוקה, ועם הדוחק באה ההקלה'".14 אין תמה כי חמאס מציגה בפני לוחמיה את אורך הרוח כאחד מגורמי הניצחון על ישראל.15 גילוי קוצר רוח של ישראל בניהול המערכה, והחיפזון לבקשת הפסקות אש בזמן הלחימה, נתפסים כביטוי לתבוסה ישראלית.

תנועות הג'האד מדגישות בפני לוחמיהן כי כל מבחן בדרך למימוש ההבטחה האלוהית של ניצחון האסלאם על אויביו הוא תנאי להשגת הניצחון והביסוס. כמאמרו של האמאם מחמד בן אדריס אל־שאפעי שנשאל מה עדיף למאמין: לעמוד בפני מבחן או לזכות לביסוס ולניצחון, השיב תשובה ששגורה בקרב הג'האדיסטים: הביסוס הוא רק בעקבות עמידה של המאמין במבחן.16 ג'האד – ניצחון או מות קדושים. ארגוניההתנגדות, חמאס וחזבאללה, מציגות בפני פעיליהן תמונה ולפיה לג'האד שני פירות: מות קדושים (למות כשהיד, שַהַאדַה) וניצחון (נצר). השהיד זוכה בגמולים רבים בעקבות מעשה ההקרבה שלו, ולוחמי הג'האד והאומה המוסלמית זוכים לניצחון בעקבות הקרבתו. את היחס בין אסתשהאד , מות קדושים, לניצחון היטיב לבטא נעים קאסם, מזכ"ל חזבאללה שנבחר לאחר סיכולו של חסן נצראללה: "חינוך לניצחון אינו מבטיח את השגת הניצחון, והוא מכשיל את קלפי הכוח הטמונים באומה. לעומת זאת, חינוך לאסתשהאד מפיק את פירות כל היכולות ומממש את הניצחון, את האסתשהאד או את שניהם יחד. [חינוך זה לאסתשהאד] פותח את האופקים לכל האפשרויות ונושא את תקוות הניצחון".17

בספרו החשוב על אודות חזבאללה התייחס קאסם לשאלה האם הרצון להיות שהיד משמעו הכשלת הרצון לנצח? על כך השיב בשלילה – מי שמקריב את עצמו זוכה באסתשהאד, ואילו לוחמי הג'האד והאומה המוסלמית זוכים בניצחון. הרעיון מעוגן בקראא'ן (9:52) ומובע בביטוי "אחת משתי הטובות" (אחדא אל־חסנין), כלומר ניצחון בקרב או אסתשהאד.18 אמירה זו מיוחסת גם לשיח' עז אל־דין אל־קסאם שנהרג בידי הבריטים (1935). קאסם בספרו העדיף שפעילי ההתנגדות של חזבאללה יתחנכו על אסתשהאד ולא על ניצחון. זאת כיוון שאם יתחנכו על ניצחון והוא יהיה מטרתם – אם ייראו סימני הניצחון רחוקים או מעורפלים הם לא יחתרו עוד להתעמת עם האויב. אולם אם יתחנכו על אסתשהאד – ישקיעו את המקסימום. אם יהפכו לשהידים – השיגו את שייחלו לו; אם ינצחו – זהו חסד של העולם הזה עבורם שהוא פרי הג'האד שלהם. החינוך לניצחון מחייב להסתמך על אפשרויות ועל יכולות חומריות, ואילו החינוך לאסתשהאד מטפח את ההיבטים הרוחניים בלוחמים ומקשר את הלוחם לאללה אף אם האפשרויות החומריות מעטות מאוד.19 לדבריו, הדגם לחיקוי בחינוך לאסתשהאד הוא אל־חסין בן עלי, נכדו של הנביא מחמד, בקרב כרבלאא' (680), שהוא "אדון השהידים" ודגם לחיקוי עבור לוחמי הג'האד השיעים.

סיכולים ממוקדים המקדשים את המוות. לנוכח מקומה של השהאדה בארגוני ההתנגדות, יש מקום לדון בהשפעת הסיכולים הממוקדים עליהם. על אף שיש להם השפעה רבה על הארגונים, אין לשגות באשליה כי הדבר יביא להיעלמות הרעיון העומד בבסיס הלחימה שלהם. בהודעת חזבאללה בעקבות סיכול נצראללה בספטמבר 2024 נאמר בין היתר: "כבוד הסיד חסן נצראללה הצטרף לחבריו השהידים העצומים הנצחיים אשר הוא הנהיג את תהלוכתם שלושים שנה. הוא הנהיגם בתהלוכה זו מניצחון לניצחון עד שהגיעו למערכת 'התמיכה' (אסנאד, בחמאס במערכת מבול אל־אקצא) והגבורה לשם תמיכה בפלסטין, בעזה ובעם הפלסטיני העשוק. אנו מנחמים על אסתשהדותו, ומברכים אותו על שזכה באותו האלוהי הגבוה ביותר, שהיד בדרך לירושלים ולפלסטין".20 אותם מנהיגי ארגוני הג'האד שישראל סיכלה קיימו הלכה למעשה את הנאמר בקראא'ן (33:23): הם קיימו את נדרם להיות שהידים. למרות חלוף הזמן, מאז התחייבותם למות למען אללה, ועד רגע ההקרבה הם לא המירו את התחייבותם.

ההודעה כללה הבטחה והתחייבות של הנהגת הארגון לנצראללה להמשיך בג'האד נגד ישראל, לתמוך בעזה ובפלסטין ולהגן על העם הלבנוני. כחלק מהבטחה זו ציינו כי לוחמי הג'האד של חזבאללה הם הפיקדון (אמאנה) והערבון של נצראללה. כלומר הם אלה שימשיכו את דרכו וילכו לאורו. אמנם גופו מת אך מחשבתו, רוחו, הקו שבו דגל ודרכו נמצאים בליבם של לוחמי הג'האד. במותו ובהפיכתו לשהיד ציווה נצראללה ללוחמי חזבאללה למות כשהידים למען מימוש המטרה. 

רוח דומה משתקפת בהודעת חמאס לאחר הסיכול של יחיא אל־סנואר באוקטובר 2024. "אנו ממשיכים בדרכה של חמאס, וגחלת הרוח של מבול אל־אקצא תמשיך לבעור ולהפיח חיים בנפשות בני עמנו. אנו [נאמנים] להתחייבותך, אבו אבראהים, והנס שלך לא ייפול אלא יישאר נישא ומונף אל על". בחמאס ביקשו להעביר את המסר כי למרות הסיכולים הממוקדים של ישראל בצמרת מנהיגי חמאס זו תמשיך את דרכה. במלים אחרות למרות שיירת השהידים (קַאפִלַת אל־שהדאא') הרעיון של חמאס לא מת והוא שוקק חיים.

בנאומו של דובר הזרוע הצבאית של חמאס, אבו עבידה, לרגל שנה למבול אל־אקצא, התייחס בהרחבה למדיניות ההתנקשויות (אִעְ'תִיַאלַאת; בפי ישראל: סיכולים ממוקדים) וברור שדבריו רווים לוחמה פסיכולוגית. אולם גם מרטוריקה זו אפשר ללמוד על סגור ליבו של האויב. לדבריו, "השמחה של ישראל מהחיסולים היא משכך כאבים דמיוני ומטעה, שמחה קצרה ושכרון מקרי". את המענה של חמאס לסיכולים הם משאירים, לדבריו, בידי אללה (8:30): "הכופרים חרשו מזימה נגדך, לאוסרך או להורגך או לגרשך. הם חרשו מזימה, ואף אללה חרש מזימה, ואללה הוא הטוב שבזוממים". התשובה של חמאס לסיכולים היא כי פעילי הג'האד פועלים ברצון אללה ובהשגחתו, ואללה "משאיר אחרי כל מפקד מפקדים, ומכל חייל [נולדים] עשרה חיילים ומכל שהיד אלף לוחמי התנגדות. האדמה הזאת [פלסטין] מצמיחה לוחמי התנגדות, כפי שהיא מצמיחה זיתים, והיא מורישה לדורות סירוב להיכנע (אִבַּאא'), כפי שירשו זאת אלפי נביאים, חברי הנביא, הולכים בדרך הישר ולוחמי ג'האד הרצים באדמתו [של אללה] המקודשת".21

בסיס הניצחון – אורך רוח של שעה

מקרי בוחן לתפיסת הניצחון של ארגוני ההתנגדות

ניצחון חמאס ב"צוק איתן" – היתוש גורם לדימום בגלגל העין של האריה

בתום מבצע "צוק איתן" פתח אסמאעיל הניה (סוכל באיראן ב־31 ביולי 2024) את נאום הניצחון שלו בציטוט מספר פסוקי קראא'ן שהמסר שלהם הוא כי הניצחון של חמאס הושג באמצעות אללה. למשל ציטט את סוּרַת אל־פַתְח, 48, 1-4. לפי ההקשר שבו השתמש בפסוקים והפסוקים עצמם שבחר לצטט, החשיב את ניצחון חמאס כ"פַתְח מֻבִּין" (הכרעה נחרצת). הניה ציטט גם את סוּרַת אל־רּוּם, 30, פסוקים 4-5 כדי להעביר את המסר שהמאמינים שמחים בניצחונו של אללה.22

בספר שיצא בחמאס וסיכם את ניצחון חמאס ב"צוק איתן" (בפי חמאס אל־עצף אל־מאכול – כמוץ הנאכל) כתב מרואן עבד אל־כרים עיסא אבו אל־בראא', סגן מפקד גדודי אל־קסאם, שסוכל בידי ישראל ב־10 במרס 2024) כי מערכה מעין זו "שוברת את תיאורית הביטחון הציונית על כל יסודותיה. אותה התיאוריה שהניח מייסד מדינתם הפושעת, דוד בן גוריון, בראשית שנות ה־50 של המאה הקודמת, ואשר נחשבת כמקור הסמכות והחוק המקודש של המוסדות הביטחוניים והצבאיים של מדינת הכיבוש".23

סימני המבשרים את הניצחון המצופה במערכת "אל־עצף אל־מאכול". על הכריכה תמונותיהם של שלושה מבכירי הזרוע הצבאית שהרג צה"ל: מחמד אבו שמאלה, ראא'ד אל־עטאר ומחמד ברהום. למטה: שלושת השבויים הישראלים הדר גולדין, אברה מנגיסטו ואורון שאול

בהתייחסו למחיר ששילמה חמאס במערכה, ובכלל זה מותם של מפקדים בכירים בזרוע הצבאית, כתב עיסא: "המס שיש לשלם בשדות הכבוד, הג'האד וההתנגדות נמוך בהרבה ממס השפלות והכניעה". אחד ההישגים שרשמה חמאס לעצמה במערכה זאת הוא פגיעה במה שהיא הגדירה "לב הישות" – תל אביב. ב־12 ביולי 2014 פרסמו גדודי אל־קסאם הודעה בעברית ובערבית, כי הם עתידים להפציץ את תל אביב בשעה 21:00 בדיוק. זהו הישג תודעתי ומנטלי חשוב שהגדירה חמאס: "הפצצת תל אביב, בירה פוליטית וכלכלית וסמל הישות, העיר שמרגישה הכי בטוחה ושקטה, היא התפתחות עצומה בהשפלת האויב. צבאות ערב במלחמות הרבות עם ישראל לא הצליחו לפגוע בסמל זה, להוציא הצבא העיראקי בזמן מלחמת המפרץ השנייה שהפגיז את תל אביב ב־39 רקטות. באה ההתנגדות בעזה שנתונה במצור, ופגעה בסמל זה באמצעות עשרות רקטות מייצור מקומי. 'למדו את הלקח, כל אשר עיניהם בראשם!' (59:2), 'ובזאת צפונים אותות לנשמרים לנפשם' (20:54).24

את תפיסת הניצחון של חמאס ביטא היטב ח'אלד משעל שהיה באותה תקופה ראש הלשכה הפוליטית של חמאס.25לדבריו, למרות הפער העצום ביכולות בין ישראל לחמאס ההיסטוריה מלמדת כי "הקורבן האמיץ בעל הכבוד יכול לעשות הרבה. 'היתוש גורם לדימום בגלגל העין של האריה'". הדימוי של היתוש והאריה הוא בית שיר של המשורר העבאסי הנודע אל־מֻתַנַבִי.26

ניצחון חמאס ב"שומר החומות" – ניצחון מהאזעקה הראשונה

בספר שיצא בזרוע הצבאית של חמאס לאחר מבצע "שומר החומות" (2021 – חמאס קראו לה "סיף אל־קדס", חרב ירושלים) כתב סנואר כי מערכה זו הייתה בו בזמן עם האסון שפקד את העם הפלסטיני ב־1948 (המערכה החלה ב־10 במאי). לדבריו, "סבב זה [כלומר "שומר החומות"] תקע את המסמר האחרון בארון הקבורה של המדינה הזאת [ישראל] [...] הסבב רשם כישלון חרוץ ביישום התיאוריות של דו קיום והשתלבות שהאויב ניסה להעביר משך שנים ארוכות בערים הפלסטיניות הכבושות במשולש, בגליל ובנגב".27

באותו הספר הגיעה הנהגת חמאס למסקנה כי לאחר ניצחון ההתנגדות במערכה נשברו ההילה והפחד מפני הכיבוש, ונשבר מיתוס ההרתעה של הצבא המכוּנה באופן שקרי ומזויף "הבלתי מנוצח". אחד ההישגים שראתה במערכה הוא כי היא הדגישה בפני העולם ובפני ישראל כי ירושלים היא פלסטינית, ערבית ומוסלמית, והיא קו אדום בעיני חמאס בפרט והעולם המוסלמי בכלל. מנהיגי חמאס סברו כי במערכה זו הגיעה חמאס עם ישראל למאזן הרתעה באמצעות הכנסת נשק איכותי בדמות רקטת עַיַּאש 250. "הפצצה תמורת הפצצה, הפקרת דם תמורת הפקרת דם, דם תמורת דם" באמצעות שטף רקטות על תל אביב, נמל התעופה בן גוריון, שדה התעופה רמון ושימוש בכטב"מים מתאבדים. הישג נוסף שראתה לנגד עיניה הוא שנבצר מישראל להרוס את המנהרות או להיכנס קרקעית לעזה. כמו כן "הישות הציונית נכשלה בהרג מפקדי ההתנגדות הצבאית, ובמיוחד [לא הצליחה] להתנקש ביחיא אל־סנואר  (סוכל ב־16 באוקטובר 2024) ובמחמד אל־צ'יף (סוכל ב־13 ביולי 2024)".

סנואר סיכם את הישגי חמאס: "אנו סבורים, אחרי שאנו סומכים על אללה, שהבסת האויב הזה הפכה להיות כמטחווי קשת או קרוב מזה, ברשות אללה. ההתנגדות [חמאס] והנהגתה הפוליטית והצבאית הניחו תוכנית כוללת למערכת הבטחת הפעם השנייה (ועד אל־אא'ח'רה) [בדיעבד, הכוונה ל־7 באוקטובר]. אנו בהנהגת תנועת חמאס בקשר הדוק ותיאום חסר תקדים עם הכוחות והפלגים הלאומיים והאסלאמיים כולם, כדי להתקדם בפרויקט האסטרטגי לשיבה (עַוְדַה) ולשחרור (תַחְרִיר).28

ספר ניצחון חמאס ב"חרב ירושלים". "סימנים המבשרים את הניצחון הברור במערכת חרב ירושלים האיתנה". תמונת השער היא של באסם עיסא (אבו עמאד), מפקד מחוז עזה שנהרג בידי ישראל (12 במאי 2021)

מ"שומר החומות" ל"חרבות ברזל"

בחוברת שסיכמה את ניצחון חמאס ב"שומר החומות" נפרסת אסטרטגיה המבוססת על עקרונות המעוגנים בקראא'ן, ובדיעבד הם עם הפנים למה שעתיד להיות מתקפת 7 באוקטובר:

הכנה (אִעְדַאד). בהתבסס על הנאמר בסוּרַת אל־אַנְפַאל, 8, 60: "הכינו כוח לקראתם ככל שתוכלו, וסוסים רתומים לקרב (רִבַּאט), אשר בהם תזרעו מורא בלב אויב אללה ואויבכם". איש הדת הפופולרי, מחמד ראתב אל־נאבלסי, שמדבריו ציטטו בחמאס, סיכם את הצלחתה להפוך את מאזן הכוח ב"חרב ירושלים": "אחינו בעזה אימצו חוק קראא'ני זה [8, 60 הכנת הכוח] ואת סיבות הניצחון אשר רצה אללה, יתגדל ויתעלה, והכינו לצד השני [לישראל] כוח ככל שהם יכולים".29

התקפה מפתיעה (מֻבַּאעַ'תַה). עיקרון שאותו מבססים בחמאס על פסוק 23 בסורת אל־מאא'דה, 5, שיהפוך להיות חלק מסמליל מבול אל־אקצא. "היכנסו עליהם בשער, וכאשר תיכנסו בו, תהיו הגוברים". חמאס פירשו עיקרון זה של כניסה לבתי היהודים: "כאשר תיכנסו לאנשים בתוך בתיהם יישברו ליבותיהם ויתחזקו ליבותיכם; הם יחושו תבוסה (הזימה) בנפשותיהם ונגזר לכם לגבור עליהם". היהודים פוחדים מהמאמינים המוסלמים (מחמאס) יותר משהם יראים מאללה. הדבר מבוסס על הנאמר בקראא'ן (59:13) ומנהיגי חמאס מסבירים אותו כך: היהודים יודעים כי לוחמי הג'האד בזרוע הצבאית עורגים למות למען אללה ולחיות בחסות אללה בגן העדן, וערגה זו חזקה יותר מהערגה של היהודים לחיות בעולם הזה.    

בית הקברות של היהודים הוא בפלסטין. הדבר מעוגן מבחינת חמאס בקראא'ן (17:104): "אחרי [פרעה] אמרנו לבני ישראל, שבו בארץ, וכאשר תתקיים הבטחת הפעם השנייה (ועד אל־אא'ח'רה), נביאכם מכונסים (לפיפן)". בחמאס התבססו על פירושו לקראא'ן של איש הדת המצרי הנודע, מחמד מתולי אל־שעראוי (מת ב־1998), שהיה שר ההקדשים במצרים (בשנים 1976–1978). לפי פירוש זה שאומץ על ידי חמאס הבטחת הפעם השנייה בפסוק זה (17:104) היא כהבטחה בפסוק 7. זו הפעם השנייה שבה בני ישראל יבצעו השחתה (אִפְסַאד), והכוונה היא לתקופה הנוכחית. אז "יתקבצו היהודים במולדת אחת כך שתקוים הבטחת אללה לשים להם קץ". 

רק כאשר היהודים יהיו באותו המקום ויתקבצו באותה חלקת אדמה, יוכלו המוסלמים להכחידם "ולהכות בהם מכת אדיר נאדר כוח" (54:42) והיהודים לא יוכלו לחמוק. מימוש הבטחה אלוהית זאת, כפי שפירשו מנהיגי התנועה, היא בידי הזרוע הצבאית. "אולי מערכת 'חרב ירושלים' היא התחלת הדרך לשחרור מסגד אל־אקצא וירושלים (בית אל־מקדס) ולאחר מכן ההחרבה (תַתְבִּיר; 17:7), כך שפלסטין תהיה בית קברות ליהודים, ברשות אללה יתעלה. שכן היא הארץ המבורכת לעולמים, ובכך [במערכה לשחרור פלסטין] היא תניח לעולמים מהשחיתות היהודית. 

למלחמה בין ישראל לחזבאללה העניק שיח' נעים קאסם, מחליפו של חסן נצראללה כמנהיג חזבאללה, את השם "מערכת גיבורי המלחמה" (אולי אל־באס). השם לקוח מפסוק 5 בסורת אל־אסראא', 17. גיבורי המלחמה הם עבדי אללה שנשלחו אל בני ישראל להענישם על השחתתם את האדמה. העונש בא לידי ביטוי בכניסתם למושבות היהודים ולבתיהם, וכך קוימה הבטחת הפעם הראשונה להעניש את היהודים. בנאומו ביום ה־40 לסיכולו של נצראללה ניתח קאסם את מרכיבי הכוח של חזבאללה.30 קאסם מנה את שלושת רכיבי הכוח של חזבאללה: האמונה החזקה והשורשית של לוחמי ההתנגדות שגורמת להם לעמוד לצד האמת, העמידה האיתנה, השחרור והעצמאות, העוצמה והכבוד; לוחמי ההתנגדות הם אסתשהאדיון, הם אינם יראים למות אך אינם מתאבדים (אנתחאריון). הם נלחמים למען אללה, הורגים ואינם פוחדים למות; הכנות של נשק ואימונים המכשירים אותם ללחימה.

לעומת זאת, כוחה של ישראל נובע, לשיטתו של קאסם, מהשמדה (אבאדה), הרג אזרחים, עושק וכיבוש. כמו כן כוחה של ישראל נובע מיחידות עלית שנלחמות על הגבול וכמובן כוח אווירי בעל יכולת יוצאת דופן. אך, לדבריו, חזבאללה עתידה לנצח במערכה. הניצחון מובטח מכוח נוהגיו של אללה ביקום. בדרכיו של אללה, האמת (אל־חק) מנצחת את השקר ונאמני אללה גוברים על נאמני השטן (58:19). קאסם מודע היטיב לפער ביכולות הצבאיות בין ישראל לחזבאללה, אך למרות זאת חזבאללה תנצח, לדבריו, בשל כוח האמונה. שני הצדדים סובלים במלחמה, אך היתרון של חזבאללה הוא (לפי הכתוב בקראא'ן 4:104) כי הם מאמינים ויכולים להתפלל לאללה שיעניק להם אורך רוח בשדה הקרב ועזרה לניצחון.

https://x.com/Nasr_Amer1/status/1851623396208935081

סיכום והמלצות

הנחלת תודעת הניצחון על ידי תנועות ההתנגדות מושתתת על כמה מרכיבים: הניצחון הוא אלוהי; על אף הנחיתות לעומת ישראל, אורך הרוח והעמידה האיתנה בשדה הקרב הם המפתח לתחושת הניצחון; כל פגיעה בישראל וכל פעולה שיש בה כדי להפחידה ולערער את תחושת הביטחון של האזרחים נתפסת כהישג אדיר וכניצחון והופכת למיתוס ולסמל; החייל בתנועת ההתנגדות נכון להקריב את עצמו, ואם מימש זאת – השיג את מטרתו. כאשר התכלית של פעולות תנועת ההתנגדות היא להטיל מורא (ארהאב, קַדְ'ף אל־רֻעְב) בליבות האויב והמוות אינו מפחיד את פעיליו – קל לתנועות אלה להכריז על ניצחון, אף כאשר באותו הזמן וביחס לאותם אירועים ישראל יכולה להכריז שהיא ניצחה והצד האחר הפסיד את המערכה.

לצד הלחימה הצבאית מנהלים ארגוני הג'האד מלחמת תודעה ולוחמה פסיכולוגית; אם נכיר את נשקו של האויב במלחמה אחרונה זו יקל עלינו להכין את נשקנו בה. את המלחמה הזו ניתן לכנות בשם "ג'האד המילה (כַּלִמַה)". נאומי הניצחון של הצד השני וקביעת ימי ציון בלוח השנה שלו לרגל אותם ניצחונות, צורבים בתודעת הפעילים את תחושת הניצחון.

יש מקום לשינוי גישה בהנהגה הישראלית, הן הצבאית הן הפוליטית, ביחס להגדרת מטרות המערכה מול ארגוני ההתנגדות:

לנטוש את ההנחה כי אפשר להשיג הכרעה מובהקת ומוחלטת מול האויב. מונח ההכרעה אינו תקף בעולם המושגים של ההתמודדות עם גורמי ההתנגדות. יש להדגיש, במיוחד בפני הציבור בישראל, כי אין לייחל לניצחון או הכרעה מהירים וחד משמעיים במערכה. הצלחה יכולה להיחשב יצירת הרתעה ארוכת טווח בצד האחר, בדרך שיעסוק בשיקומו במקום פעולות נגד ישראל.    

לנטוש את ההנחה כי ישראל יכולה לכרסם משמעותית בתדמית ארגוני ההתנגדות בעיני האוכלוסייה שהם פועלים בקרבה. המחשבה כי אפשר יהיה לעורר את האוכלוסייה הזאת לחולל מרי אזרחי בטענה שציבור זה סובל ממצוקה והרס הנובעים ממעשי הארגון שפועל בקרבם היא תמימה, ומשקפת הלך מחשבה מערבי. בסופו של דבר תושבי עזה ברובם יאשימו את הכיבוש הציוני ולא את חמאס במר גורלם ובאובדן ביתם. הציבור ימשיך לראות בחמאס, להפתעת ישראל, את גלגל ההצלה מפני הסכנה ששמה הכיבוש. עם זאת יש לנסות ולתקוע טריז בין הנהגת חמאס לאוכלוסייה, בהתבסס על העובדה כי לחמאס חשובה מאוד תדמיתה בעיני האוכלוסייה בעזה.

להימנע ככל שניתן ממלחמת התשה ארוכה. ההתשה משרתת את ההתנגדות, שכן זו יכולה לפגוע לאורך זמן במורל ובחוסן של החברה הישראלית. כפי שקבע מיכאל מילשטיין במחקרו על ההתנגדות, ההתשה היא מרחב קיום אידיאלי לגורמי ההתנגדות והיא מאפשרת להם לשמר לאורך זמן את רוח העימות.

לא להתבשם מהסיכול. סיכולים ממוקדים של מנהיגים בכירים ודמויות מפתח סמליות בארגוני ההתנגדות הם הישג מודיעיני וצבאי חשוב, אך אין לשגות באשליה כי עם מותם והפיכתם לשהידים ייגנז הרעיון הדתי אמוני שעומד בבסיס לחימתם נגד ישראל. במשך הזמן יהפכו מפקדים שהידים אלה לחלק משיירת השהידים ולדמויות מופת, שלאור צוואתם צריך ללכת לוחם הג'האד.                

תהום פעורה בין תפיסת הניצחון במערב בכלל ובישראל בפרט לעומת התפיסה בקרב ארגוני ההתנגדות. במערב מודדים את הניצחון במספר ההרוגים בצד האחר, כמות הסיכולים הממוקדים והבניינים שהופלו. במילים אחרות, המערב מבצע אומדן של נזק ואבדות שהוסבו לאויב. לעומת זאת, בקרב ארגוני ההתנגדות הניצחון הוא אלוהי, כלומר יש הבטחה לצבא המאמינים שיגברו על אויביהם. הניצחון מתבטא במניעת ישראל להשיג את יעדיה במלחמה, החזקת מעמד בעוז ולאורך זמן ופגיעה בעורף הישראלי על ידי הפחדתו, ערעור תחושת הביטחון שלו וגרימה לאבדן חוסנו. פגיעה מורלית והסברתית בישראל שקולה בעיני הצד האחר לפגיעה מבחינה צבאית.