זה זמן ש־UNRWA (United Nations Relief and Works Agency for Palestine Refugees in the Near East; "סוכנות הסעד והעסוקה של או"ם לפליטים פלסטינים במזרח הקרוב", להלן: "אונר"א") היא אחת הסוכנויות הגדולות ביותר של האו"ם, עם יותר מ־30 אלף אנשי צוות הפועלים בירדן, בלבנון, בסוריה, בגדה המערבית ובעיקר ברצועת עזה. היא נותרה סוכנות האו"ם היחידה שתחום פעולתה אינו גלובלי אלא אזורי, ומטפלת בקבוצה אחת בלבד של אנשים; ייחודה הוא גם שהיא מספקת ישירות שירותים ציבוריים מעין ממשלתיים למוטביה.
מהקמתה, לפני קרוב ל־75 שנים, רשמה אונר"א הישגים משמעותיים בתחום ההומניטרי,1 במתן סיוע ושירותים ציבוריים חיוניים, תוך שהיא פועלת באחת הזירות הגיאופוליטיות המורכבות ביותר, בתנאים מאתגרים של אי ודאות פוליטית וחוסר ביטחון פיזי. אף על פי כן, בעשורים האחרונים המנגנון העצום, המעין מדינתי, משך ביקורת רבה. חלק ממדיניותה ארוכת השנים הפך אותה לחשופה למניפולציות פוליטיות, במיוחד מצד קבוצות קיצוניות, באופן שמאפיל על הישגיה.