על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על גיוס חרדים לצה"ל?

מוקד שיח מתקיים מאז קום המדינה ומוזכר תדיר. לעיתים קרובות הוא עולה יחד עם מוקד השיח הבא. הוא מופיע בקביעות במחקרים אקדמיים, ומוזכר על ידי פוליטיקאים ואנשי ציבור לעיתים קרובות. כאמור, כל צד מחופר לחלוטין בעמדתו בנוגע לחוקיות ולמוסריות של המצב הנוכחי. האם ניתן לעודד חרדים להתגייס? 

מוקד שיח זה מתמקד ביכולתה של החברה הישראלית לשכנע חרדים להתגייס או להשתתף בשירות הלאומי-אזרחי. נקודת המוצא של מוקד שיח זה היא שהגיוס רצוי, וכי חרדים שאינם משרתים עוברים על החוק או למעשה מתנהגים באופן לא מוסרי מכיוון שאינם שותפים להגנה על המדינה בגופם. הדיונים העיקריים הם של כותבים שאינם חרדים (אקדמאיים, דמויות ציבוריות, אנשי תקשורת), בדגש על המלצות מדיניות. כותבים חרדים מתמקדים בניגוח הנחת היסוד של מוקד השיח, שגיוס חרדים הוא אפשרות מעשית. לטענתם, מכיוון שצה"ל אינו מסוגל לספק סביבה המתאימה באמת לאורח החיים החרדי, חרדים שמתגייסים מבינים לאחר מעשה שגיוס הוא טעות, או במקרה הגרוע הופכים לחילונים.28 כלומר פטור מגיוס ודחיית שירות הם רכיב מובנה באזרחות החרדית,29 ועל כן עידודם להתגייס פשוט אינו מעשי.  

שלוש הנקודות המרכזיות במוקד השיח הנוכחי הן: האם אפשר להגדיל את כמות המתגייסים החרדים; עד כמה גיוס תורם לאינטגרציה של חרדים בחברה לאחר השירות; והאם יהיה אפשר להמיר שירות צבאי בשירות לאומי־אזרחי בקהילה החרדית ולראותו כאופציה ראויה, שוות ערך לשירות הצבאי? 

במשך כמה עשורים עסקה החשיבה על דרכים לשכנע חרדים להתגייס מרצון בגיבוש מערכת של "גזרים" ו"מקלות": שילוב של רווחים אישיים וסנקציות עבור מתגייסים/נמנעים מגיוס, ורווחים וסנקציות עבור המגזר כולו. המכון הישראלי לדמוקרטיה (IDI), לדוגמה, הציג כמה המלצות מדיניות במהלך השנים.30 המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) פרסם אף הוא מחקרי מדיניות בנושא,31 כמו גם אחרים.32

הסנקציות כוללות הפסקת מימון ממשלתי לישיבות שאינן שולחות תלמידים לא־לומדים להתגייס, ומשפט צבאי לנמנעים מגיוס. תמריצים כוללים יצירת מסלולי שירות מותאמים לחרדים, מענקים כספיים אישיים מהמדינה למתגייסים מוקדם, פיצוי כספי לישיבות שמעודדות תלמידים להתגייס, וכן שצה"ל יגייס רק חרדים שהוא זקוק להם, בעוד אחרים ישוחררו. כל המלצת מדיניות וטיעוניה. 

ככלל, מחקרי מדיניות מדגישים שבשל מגמות דמוגרפיות, הקהילה החרדית הולכת והופכת לאחוז גבוה יותר מהחברה הישראלית ולכן גיוסה בלתי נמנע. אם נוער חרדי שאינו לומד יתגייס – הדבר ישתלם לכלל המגזר. תהיה יותר הכרה ולגיטימציה ללומדים "הרציניים"; החברה החרדית תיהנה מאיכות חיים טובה יותר בשל השתתפות בשוק העבודה; ובסופו של דבר, המדינה תמשיך לממן ישיבות. 

מכוני המחקר מדגישים ששירות צבאי תורם ל"ישראליזציה" של המגזר ולשוק העבודה.33 זו אינה בהכרח אג'נדה שהמנהיגות החרדית מבקשת לקדם, ובוודאי שלא מטרה או תמריץ עבור ההנהגה החרדית.34 מנגד, נראה שפרטים מהחברה החרדית מבינים את יתרונות השירות, ומוכנים לשקול את האפשרות של גיוס. חיילים חרדים ומשוחררים משירות מדווחים על האופן שהשירות שלהם העניק להם מיומנויות חדשות ואיכות חיים גבוהה יותר – והדברים מחלחלים.35

במהלך השנים התקיים משא ומתן בין ההנהגה החרדית למדינה בסוגיית הגיוס. במסגרת מוקד שיח זה, העוסק בעידוד שירות חרדים, אחד מתת־הנושאים לדיון הוא נושא הסנקציות – האישיות והמוסדיות. יש הטוענים בזכותן של הסנקציות, ואחרים טוענים שרק יעודדו התבצרות בקרב המגזר החרדי.36 לשם הבנת הדיון חשוב להזכיר את ועדת שקד, ואת החוק שהוצע בהשראתה. לאחר שפסק הדין של בג"ץ קבע שחוק טל אינו חוקתי, גיבשה ועדת פרי (2013) הצעת חוק שהרחיבה ועדת שקד (2014). הצעת חוק הגיוס החדשה הציעה תהליך דו־שלבי: בשלב הראשון, שהיה אמור להתקיים במהלך שלוש השנים (2014–2017), לא יהיה גיוס בכפייה, ותלמידי ישיבות יוכלו להמשיך ולדחות את שירותם. הרעיון היה שבמהלך שלב זה המגזר החרדי יתכונן לשינויים המוצעים. בה בעת, בתקופה זו היה על החרדים לעמוד במכסות של מתגייסים. כלומר המדינה ציפתה לשיתוף פעולה מהמגזר החרדי, ושההנהגה תעודד צעירים שאינם לומדים באמת – להתגייס. מצד אחר, אם לא יעמדו במכסות יהיו לכך ההשלכות (בעיקר כלכליות).  

ועדת שקד קיוותה לנצל את תקופת המעבר כדי לעודד חרדים להיכנס לשוק העבודה. במהלך התקופה, גברים מעל גיל 24 היו יכולים לקבל פטור משירות ולהצטרף למשק. גברים בגילאים 18–24 היו יכולים להאריך את הפטור עד גיל 24, ואז להצטרף לשוק העבודה. כלומר תקופה זו הייתה אמורה לסייע לחרדים להתאים את עצמם למציאות חדשה, תוך הצגת רעיון המכסות, ועידוד מחזורים שלמים של צעירים לעבוד חוקית.  

בשלב השני (החל מיולי 2017) עדיין יוכל שר הביטחון לאשר דחיית שירות עבור לומדים, אך המכסות (לגיוס צבאי או שירות לאומי-אזרחי) יהיו מחייבות. אם תהיה עמידה בהן – אלה שקיבלו דחיות יוכלו להמשיך לעשות זאת עד גיל 26 – ואז יקבלו פטור סופי. ללא עמידה במכסות – כל החרדים בני 21 יהפכו לחייבי שירות, ויהיה אפשר לעצור את מי שלא יתייצב. בהתאם להמלצותיה קיצרה ועדת שקד את משך השירות הצבאי הקבוע בחוק לגברים מ־36 ל־32 חודשים, והציבה שוב את המשוואה שגיוס חרדים פירושו הקלה בשירות לכולם. הדבר ברור גם משמה הרשמי של הוועדה: ועדת השוויון בנטל. 

מבחינה זו, ועדת שקד בחרה בהתמודדות אחרת עם נושא הגיוס. בעוד חוק טל הגיע למסקנה שלא יהיה שוויון בנטל מכיוון שאורח החיים החרדי אינו מאפשר גיוס כלל ולכן יש למצוא פתרון אחר, ועדת שקד החליטה שזהו מחיר שהחברה הישראלית אינה מוכנה לשלם. ייתכן שמכיוון שפסק הדין של בג"ץ בנוגע לחוק טל קבע למעשה שפטור לא שוויוני באופן בוטה אינו חוקי, ועדת שקד הלכה לכיוון אחר.  

הוועדה הדגימה ששוויון, במובן הצר של המילה, הוא הפריזמה שמוקד שיח זה נתפס דרכה. החברה הישראלית רואה בגיוס נטל שכל החברה חייבת לשאת בו באופן שווה, ורק שירות במדים יכול להיחשב ככניסה מתחת לאלונקה. כל ניסיון להחליף את השירות הצבאי באפשרות אחרת – אינו נתפס כשוויון. זהו מוקד השיח שהתקשורת מתמקדת בו בדרך כלל (כולל בתקופה שלאחר 7 באוקטובר).   

ב־2015 בוטל חוק הגיוס החדש, והסנקציות שרצה להטיל; ב־2017 נפסל על ידי בג"ץ, בטענה (החוזרת) שמדובר בחוק הפוגע קשות בעיקרון השוויון. מאז יולי 2023 אין חוק המאפשר פטור לתלמידי הישיבות – מה שהביא להגשת עתירות בנושא מיד לאחר פקיעתו.37 

התייחסות לגיוס כתנאי לאזרחות שווה מתנגש עם תת נושא נוסף במוקד שיח זה, המתמקד בשימוש בשירות לאומי-אזרחי כחלופה הולמת לשירות הצבאי. נושא זה נדון בהרחבה מאז חוק טל, וממשיך גם כעת. על פי הפטור הניתן להן בחוק, נשים דתיות יהודיות, כמו גם נשים לא-יהודיות וגברים ערבים בעלי אזרחות ישראלית (לא כולל דרוזים, שומרונים וצ'רקסים), יכולים להתנדב לשירות לאומי-אזרחי. השירות כולל תפקידים שונים בתחום החינוך, הבריאות, וכן במשטרה ובמשרדי ממשלה מסוימים. כמה מהתפקידים דומים מאוד לתפקידים צבאיים, ולעיתים חיילים ומתנדבי השירות הלאומי-אזרחי משרתים אלה לצד אלה באותם תפקידים. השירות הוא למשך שנה, עם אפשרות להפסקה בכל עת, אך רבים בוחרים להתנדב לשרת שנתיים.  

בתוך תת־נושא זה חוקרים וקובעי מדיניות שואלים שאלות, כאשר המרכזית שבהן מתמקדת בדילמת השוויון: האם שירות לאומי-אזרחי באמת שווה־ערך לשירות הצבאי במובן של תרומה לחברה ושותפות בקולקטיב?38 שאלה נוספת היא האם אפשר לחייב אדם לשרת שירות לאומי-אזרחי? איזו תרומה נקבל אם נחייב אדם לדאוג לקשיש מאושפז? שירות כזה צריך להינתן בלב שלם כדי שיתבצע היטב. 

קול אחד טוען ששירות צבאי מוכרח להיות הנורמה, גם עבור חרדים.39 לא ייתכן שתהיה חובת גיוס עבור כלל החברה, ולחרדים תתאפשר חלופת גיוס – שאינה כוללת סיכון חיים ושאין בה כפייה – שתקנה להם זכויות שוות־ערך למי ששירתו במדים. קול אחר טוען שאם הבחירה היא בין פטור כולל לשירות לאומי-אזרחי – שירות כלשהו עדיף על פני פטור.40 

מעניין שכותבים חרדים, אינם עוסקים בנושא השירות הלאומי-אזרחי כלל. לעומת זאת, רוב האזרחים בישראל מקבלים את הרעיון ששירות לאומי-אזרחי יכול עקרונית להיות תחליף מקובל לשירות הצבאי, במקרים מסוימים. עם זאת, הרעיון ששירות זה יהיה פתרון גורף לכלל החרדים אינו זוכה לתמיכה מרובה.  

תת־נושא לא מפותח במוקד שיח זה עוסק בשילוב חרדים בצה"ל ביחידות מגזריות בהיקף נרחב.41 עם זאת, חשוב לזכור כי דוד בן גוריון בזמנו התנגד ליחידות מגזריות שעשויות לפגוע בלכידות הכוח, כפי שקורה בצבאות שעושים שימוש במבנה כזה (לדוגמה צבא הודו).42 פתרון זה טומן בחובו בעיות ארגוניות וחברתיות רבות שיש לתת עליהן את הדעת.  

עבור המגזר החרדי, מוקד שיח זה העוסק באפשרות הגיוס בפועל מגלם את עיקר הבעיה. עבור חלקים מהקהילה החרדית, ובמיוחד עבור ההנהגה, גיוס הוא "ייהרג ובל יעבור". התגובה של העולם החרדי לעצירת המימון לישיבות, ולעובדה שעל צה"ל להתחיל לגייס אותם מ־1 אפריל 2024, היא כאל גזרת שמד. העיתונות חרדית תופסת את הגיוס כשנאת היהדות והתגובה היא בהתאם, כפי שניתן לראות בעיתונות החרדית.43 תגובה כזו אינה מאפשרת דיאלוג.  

גם כאשר יש דמויות מההנהגה החרדית (הפוליטית והדתית) שמוכנים לדון בגיוס, העיתונות החרדית מרימה קול צעקה בנושא. כתבות וטורי דעה מתארים את הנכנסים לדיאלוג כבוגדים. לדוגמה כאשר ח"כ מנחם מוזס מיהדות התורה נפגש עם חיילים מהמגזר, בחרה התקשורת החרדית לפרסם את קריאות הציבור נגדו.44 עם זאת, יש קולות שמרגישים שצריך לקבל פשרה שמאפשרת לקהילה להמשיך ללמוד, אך גם להיות שותפים בעול ההגנה על המדינה.45 בכלליות, נראה שיש תזוזה מסוימת בתפיסות בנוגע לגיוס, בייחוד לאחר 7 באוקטובר, ונכונות רבה יותר של צעירים חרדים להסתכל על הגיוס בעיניים אחרות.46 מוקד שיח זה הוא היחיד שבו הצדדים מוכנים להקשיב זה לזה במידת מה. החברה הישראלית מבינה שאם ברצונה לשכנע צעירים חרדים להתגייס, עליה להבין את צורכי העולם החרדי מחד גיסא. המגזר החרדי מבין שלא כל הצעירים אכן לומדים, ושאם ברצונו לשרוד עליו להתגמש בנושא הגיוס מאידך גיסא. בינתיים, הדברים אינם מתרגמים לתוצאות בשטח. 

האם החברה הישראלית רוצה באמת שחרדים יתגייסו לצה"ל? 

מוקד שיח זה פחות נכח בשדה הציבורי עד מרס 2024, והמשתתפים בו עד לאחרונה נתפסו בדרך כלל ככופרים בעיקר. מוקד זה מפקפק בעצם ההיגיון שבגיוס חרדים. שני הנושאים המרכזיים במוקד שיח זה מתמקדים בהשפעה החברתית של גיוס החרדים על צה"ל ועל החברה הישראלית; והאם גיוס החרדים הוא בעיה "אמיתית" או בעיקר רגשית-אידיאולוגית? על אף שמדובר במוקד שיח שהוא בעיקר פנימי בתוך החברה הישראלית הכללית, החרדים תורמים לו באמצעות הדגשת שתי נקודות: גיוס חרדים ישפיע על צה"ל באופן שנתפס על ידי רוב החברה הישראלית כשלילי (יגרור, למשל, הדרת נשים); ושככל שהחברה הישראלית תלחץ יותר – כך תתנגד החברה החרדית לגיוס. מכאן שבטווח הארוך גיוס בכפייה הוא בזבוז זמן, כסף ומאמץ.47  

מוקד שיח זה מזהה שני כשלים מרכזיים בדיון בגיוס חרדים: ראשית, העולם החרדי לא מבין את המשקל האמיתי שהחברה הישראלית מייחסת לנושא הגיוס, ואת האופן שבו החברה החרדית מצטיירת בשל רצונה בפטור.48 הבנה שגויה זו מונעת מהעולם החרדי להתייחס לנושא באופן נכון, ותגובותיו רק מגבירות את האנטגוניזם כלפיו. כפיית גיוס לא תפתור נקודה זו ורק תחמיר אותה. 

שנית, רוב הישראלים לא מבינים את המחיר – הכלכלי, החברתי ובשינויים שבתוך המערכת הצה"לית – שיצטרכו לשלם כדי לגייס חרדים בהיקפים גדולים. חייל חרדי הוא יקר.49 צה"ל יצטרך לשלם משכורת גבוהה יותר לכל חייל נשוי, ועוד יותר על כל ילד שיש לאותו חייל. חייל חרדי, שבדרך כלל מבוגר יותר וכבר נשוי עם ילדים, בשונה מחייל "רגיל" בשירות סדיר, עולה אלפי שקלים יותר מחייל "רגיל".50 נוסף על כך, כשרות חרדית, שהיא מחמירה יותר מהנהוג כעת בצה"ל, יקרה אף היא. אם החייל החרדי אינו נשוי, אך מנותק ממשפחתו בשל הגיוס (או מסיבות אחרות), הוא זכאי להטבות כספיות בהיותו "חייל בודד". אף על פי שעלויות אלה נשמעות קטנות יחסית, אם צה"ל יתחיל לגייס חרדים בהיקפים גדולים הן יחלו להצטבר. צה"ל היה מעדיף לגייס חיילים חרדים צעירים יותר, שבתקווה טרם נישאו ואין להם ילדים, מכיוון שיהיו זולים יותר. עם זאת, אפילו חיילים אלה יעלו למשלם המיסים יותר מחייל "רגיל".51 מנגד, החברה החרדית מעדיפה לגייס חרדים מבוגרים ונשואים, שהסיכוי שיעזבו את החברה החרדית קטן יותר. 

נוסף על הפן הכלכלי, במציאות הנוכחית גיוס חרדים בכפייה יכניס למערכת הצה"לית חיילים ללא מוטיווציה, או עם מוטיווציה נמוכה. האם יהיה אפשר לסמוך על חיילים אלה בשדה הקרב? מה יקרה אם רבנים יורו להם לנהוג באופן שאינו עולה בקנה אחד עם פקודות הצבא? האם כדאי באמת לגייס חיילים כאלה? המחיר החברתי בתוך צה"ל יהיה מורכב אף יותר. חיילים חרדים ככל הנראה יתגייסו ליחידות מגזריות שבהן רמות כשרות מחמירות יותר, תפילות ולימוד תורני במהלך השירות הם חובה לכלל חיילי היחידה, ובכלליות אורח החיים ביחידות אלה יהיה חרדי.52 בהתאם לכך, נשים לא תוכלנה לשרת במקומות הללו. כבר במציאות של היום שבה יש יחידות חרדיות, צה"ל עושה מאמצים רבים להבטיח סביבה חרדית בתוך המערכת הצבאית. זאת לאחר שנים של תלונות בדבר התקלות השונות ביחידות החרדיות.53 גיוס חרדים במספרים גדולים יחייב את צה"ל להקפדה יתרה אף יותר בנושא, וכפי שנושא "השילוב הראוי" שינה התנהלויות בשטח, כך צפוי שגם גיוס חרדים בהיקפים גדולים ישפיע בתחום זה.  

ברור מכאן שאופיו של צה"ל ישתנה בעקבות גיוס חרדים. השפעה זו תתבטא בשלושה מוקדים: עליית הנִראות הדתית ביחידות; הדרת נשים מיחידות רבות בשל לחץ מהמחנה החרדי; ועליית הסיכון לשבירת לכידות בתוך הכוח. אם המאבק לשילוב נשים בצה"ל בשנים האחרונות התמקד בנושא של כניסתן לשירות קרבי, הרי שכניסת חרדים תגביל דווקא את הימצאותן בתפקידי הדרכה ופיקוד, ת"ש, שלישות וכיוצא באלה. רוב תפקידי ההדרכה בצה"ל מאוישים על ידי נשים (כולל מדריכות אימון גופני, מדריכות טנקים, ירי, מרגמות, נהיגה ועוד), כמו גם רוב מש"קיות הת"ש, מפקדות הכשרות (כולל לחיילי מקא"מ). נשים נמצאות בכל מערכי המשא"ן בצה"ל, ובתפקידי פיקוד בתפקידים של תומכ"ל וביחידות עורפיות. גיוס חרדים בהיקפים גדולים ידרוש מצה"ל שינויים במבנה הארגוני הפנימי של צה"ל, כולל הקצאת גברים למקצועות הדרכה במקום לתפקידים קרביים. במציאות שאחרי 7 באוקטובר נראה שיש פתח רב יותר לשילוב נשים ביחידות לוחמות לנוכח התנהלותן המוצלחת בשדה הקרב. שילוב חרדים עשוי להשפיע גם על תהליך זה.  

דברים אלה עולים לדיון בתקשורת, ובוודאי בתקופה הנוכחית. כפי שכתב בעבר קובי ניב: "אם יתגייסו אכן החרדים בהמוניהם, כצעקתכם, הרי צה"ל יצטרך לשנות את כל אופיו כדי שהללו יוכלו לשרת לפי אמונתם, וזה מה שהצבא צריך? זה מה שאתם רוצים? והרי אם זה יקרה, אתם תזעקו 'הדתה' עד לב השמים, נכון? אז תפסיקו כבר לבלבל בשכל עם 'השוויון בנטל'".54 טענה זו רק התחזקה.  

פירוק הצבא ליחידות מגזריות יחתור תחת הרעיון שבצה"ל נפגשים כל חלקי החברה הישראלית ונוצרת היכרות. ברמה הארגונית, הפרדת הכוח ליחידות מגזריות יכולה ליצור בעיות נוספות. לא לחינם הנטייה בצה"ל היא לפרק יחידות מגזריות (כמו גדוד חרב הדרוזי ב־2015) ולא להקים חדשות.  

בדומה לכך, גם חרדים מתייחסים להשלכות החברתיות של גיוסם על צה"ל, ומודעים להשפעתו האפשרית עליהם. במאמר דעה הצהיר הפובליציסט החרדי ישראל כהן במפורש: "אם החרדים יתגייסו בהמוניהם (ויצטרפו לציונות הדתית) [...] צבא העם יעבור שינוי משמעותי והדתה של ממש, ולכך החילונים לא יכולים להסכים. ואם המציאות תהיה הפוכה, והחרדים שיתגייסו יעברו תהליך של חילון והיטמעות במרחב הישראלי, לכך המנהיגות החרדית לא תוכל להסכים".55 בשורה התחתונה, מוקד שיח זה גורס כי גיוס חרדים אינו רצוי, והדבר יערער את כל המבנה החברתי בצה"ל.56 כלומר עדיף להשאיר את המצב הקיים, ולמצוא פתרון אחר לשירות חרדים. אולי בשירות לאומי-אזרחי. 

הטקטיקה החרדית במוקד שיח זה היא להשתמש במקורות שאינם חרדיים כדי לחזק את עמדתם שגיוס המוני של חרדים – ודאי בכפייה – יהיה טעות קשה. התקשורת החרדית מרבה לצטט דמויות ציבוריות האומרות שהצבא אינו זקוק באמת לחרדים.57 כמה מהכותבים החילונים מסכימים שהלחץ יחזור כבומרנג,58 אבל גם עשוי להזיק בצורות נוספות: יביא לביטול הגיוס בכללותו, ויסתום את הגולל על דמותו של צה"ל כצבא העם.59  

ב־29 במרס 2024, בסוף השבוע שלאחר שקבע בג"ץ שאין להעביר יותר מימון לישיבות החרדיות, נראה שהשיח המרכזי בעיתונות הישראלית הלא־חרדית סביב הנושא מוכן היה לקבל את העובדה שאי אפשר לגייס חרדים. כותבים רבים אמרו: הסיפור נגמר. נשחרר את החרדים לדרכם, ונלך אנחנו לדרכנו.  

על אף שיש כותבים חילונים ודתיים-לאומיים שתומכים (או מקבלים את האפשרות) בפטור עבור החרדים, לא כל הכותבים החרדים מסכימים עם דעות אלה. במאמר דעה מ־2014 תקף דוד רוזנטל, פובליציסט חרדי ואיש תקשורת, את ההנהגה הפוליטית החרדית. לדבריו, ההנהגה נכשלה מכיוון שאינה מבינה שאם היא מעוניינת באמת ובתמים לנהל באופן נכון את נושא הגיוס – עליה להתפשר. לכפות על הצד האחר להסכים למשהו – רק יגביר שנאה והתנגדות. קולות דומים נשמעים גם ממקורות אחרים בתוך העולם החרדי בתקופה האחרונה.60 

מוקד שיח זה (לפחות עד 7 באוקטובר) נתפס כשולי ובעייתי; הרעיון ששוויון הוא הכרחי, מנע מאשכול זה להתפתח. נראה כי ההתפתחויות האחרונות מפיחות רוח חדשה במוקד שיח זה.  

בסופו של דבר, מדובר בגבולות הקולקטיב 

לאן הדיון ממשיך מכאן והאם יש תקווה לשיח? במציאות של 2024 ייתכן שהגיע הזמן לדיון אמיתי. פסיקתו של בג"ץ עשויה להביא את החברה הישראלית בדיוק לנקודה שכזו. אחד המפתחות האפשריים לפתרון נמצא באופן התנהלותם של חיילי המילואים בעולם שלפני 7 באוקטובר.  

בשני העשורים האחרונים הצליחו חיילי המילואים לשנות את האופן שבו החברה וקובעי מדיניות רואים את המערך. במקום לדון בשירות המילואים במונחים של שוויון שינה הדיון כיוון, והתנהל סביב רעיון ההוגנות.61 אם החברה הישראלית תהיה מוכנה לראות גיוס חרדים באופן דומה, אולי גם הדיון סביב גיוסם יוכל להשתנות. מנגד, אירועי 7 באוקטובר שינו את כל המערכת המושגית של נושא הגיוס. הצורך הפרקטי הבסיסי ביותר מחייב גיוס רחב יותר משהיה: ויתור על כוח האדם החרדי משמעו הטלת עומס רב על יתר החברה. קשה לדבר על הנושא במונחי הוגנות במציאות הנוכחית. עם זאת, גם כיום יש קולות המוכנים למשוואה שמדברת על הוגנות במקום שוויון.62 כמו כן, כאמור, שילוב חרדים עלול לשנות את אופיו של צה"ל, ולא ברור שזהו מחיר שהחברה הישראלית מעוניינת לשלם.  

תפיסת היסוד של צה"ל כצבא העם תיפגע במקרה של שינוי השיח. החברה הישראלית סבורה ששירות צבאי מאפשר מפגש בלתי אמצעי לכלל האזרחים בה. שירות צבאי אמור ליצור זהות קולקטיבית, ולאפשר לפרטים בחברה לבנות מכנה משותף ובסיס לחיים משותפים.63 אם תוותר על גיוס חרדים, היא למעשה משרטטת מחדש את גבולות הקולקטיב ומוציאה מתוכו את המגזר החרדי רשמית. פטור כולל לחרדים כשגיוס חובה עדיין קיים עבור יתר האזרחים – יהיה הצהרה רשמית שאין כל ציפייה שהחברה החרדית תהיה חלק מ"אנחנו", הקולקטיב הישראלי. החרדים הם "הם"; "אחר". 

כאשר החברה דורשת מהחרדים להתגייס – היא מזמינה אותם להיות חלק מהקולקטיב: לשרת עם כל חלקי החברה, ולאחר השירות לעבוד וללמוד לצידה. זוהי הזמנה שאינה מובנת מאליה. כאשר מדובר באזרחים ערבים-ישראלים, החברה מקבלת בהבנה פטור מגיוסם. אין כלל דיון ציבורי סביב העובדה שאזרחים ערבים אינם משרתים, אך זכאים לזכויות מלאות.64 אם החברה הישראלית תקבל בהבנה פטור מלא לחרדים, המשמעות היא שהקולקטיב רואה בהם קבוצת מיעוט נפרדת. לשינוי כזה יש השלכות, והמגזר החרדי צריך להבין את משמעות הפטור גם ברמה הזאת. בתשובת איחוד הישיבות באר"י לבג"ץ 6477/23 נכתב באופן ברור: "איחוד הישיבות באר"י [בארץ ישראל] יבקש להדגיש כי הציבור החרדי אינו מעוניין להיות מותך ב'כור ההיתוך' [של צה"ל]" (הדגשות במקור, עמ' 4). כלומר ההנהגה החרדית מבינה היטב שהיא מוציאה את עצמה מהכלל, ורוצה בכך. 

עם זאת, גם אם החרדים רוצים לשמר את זהותם הנפרדת, הם עדיין רואים עצמם כחלק מהקולקטיב היהודי (אם לא הישראלי).65 בשנים האחרונות יותר צעירים חרדים מרגישים קשר למדינה ועוברים תהליכי "ישראליזציה", למרות ההצהרה הברורה לעיל. ייתכן שדווקא צעירים אלה מוכנים לעשות את הצעד ולהצטרף לכלל, ויהיה אפשר להגיע לפשרה מלמטה שתאפשר גיוס של חרדים ולא תחייב את צה"ל לשנות את אופיו באופן בוטה. מודל השילוב של נשים דתיות (שגם הוא החל מלמטה) עשוי לסמן את הדרך לגיבוש פתרון שכזה. מנגד, אי אפשר להתכחש לעובדה שגיוס חרדים – בכל צורה שתהיה – ישפיע על אופיו של צה"ל. שילוב חרדים ישפיע על מבנה הכוח, על תוכניות ההכשרה ועל תקציב הביטחון. צה"ל והחברה הישראלית צריכים לחשוב איזה מחיר הם מעדיפים לשלם. מחיר השילוב או מחיר הוויתור. 

ברצוני להודות לנחשון פרז על הערותיו הבונות לטיוטה קודמת של מאמר זה ולניבה אהרוני, עוזרת המחקר למאמר זה. גרסה מוקדמת של המאמר התפרסמה כפרק בספר  Kimmy Caplan and Nissim Leon (eds.) Contemporary Israeli Haredi Society, Routledge, 2023.