מגזין סוף השבוע - תוכן מקצועי למפקדים

ב־10 במרס 2023, לאחר נתק מאז 2016 ובעקבות מגעים שהחלו בראשית 2022, נחתם ההסכם לחידוש הקשרים הדיפלומטיים בין סעודיה לאיראן. מאמר חדש של פרופ' מאיר ליטבק ממרכז אליאנס ללימודים איראניים באוניברסיטת תל־אביב טוען כי באופן פרדוקסלי, ההסכם טומן יתרון כלשהו לישראל. וגם: איך משתלבות בו ארצות־הברית, סין ופקיסטאן.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

ספר חדש יצא לאור! המתודולוגיה הנחבאת של תיאוריית המלחמה הכללית מאת אלוף ד"ר יעקב בנג'ו.

הספר מבקש לשפוך אור על המתודולוגיה הנחבאת של תיאוריית המלחמה הכללית, באמצעות בחינה היסטורית של תיאורטיקנים צבאיים, תחומי התמחותם והמלחמות שחקרו.

הניתוח בספר מחלץ את המתודולוגיה שמאחורי התיאוריה, ומאפשר הבנה טובה יותר של מאפייני המלחמה ומרכיביה. כמו כן הוא חושף הטיות בתיאוריות העבר, ומספק בסיס להערכתן וליצירת גישה מקיפה יותר בעתיד.

עוד על הספר – בפנים

"מבחנו של מנהיג הוא בהמשך ביצוע מפעלו ובקיום רוח חזונו גם אחרי לכתו".

השבוע לפני 23 שנים הלך לעולמו אלוף מוסה פלד, מפקד גיסות השריון, מנכ"ל רפאל ויו"ר "יד לשריון בלטרון". ב־2019 יצא ב"מערכות" הספר כנגד כל הסיכויים שסיפר את סיפור חייו של פלד.

איך עם אוגדת מילואים מצוידת בטנקים עתיקים ומקרטעים השמיד שתי אוגדות סוריות במלחמת יום הכיפורים; כיצד שיקם את חיל השריון; עמד בראש תהליך הבראת רפאל; וכמובן הקים את "יד לשריון".

"כל אדם ראוי שיכיר את דמותו המופתית, שהיה ליד ההגה גם כשהזרקורים לא היו שם".

עוד על הספר – בפנים 

"יש מערכת יחסים הדוקה בין החוסן הצבאי לחוסן הלאומי. ברגע שנקודת המבט הבלעדית היא אמון הציבור – הדבר מביא אותנו לשיקוף של חוץ–פנימה; לניהול סיכונים ולתגובתיות. אני חושב שמערכת היחסים הזאת מנופה באופן שונה ומורכב יותר. בראש ובראשונה בתפקודים הבסיסיים של צה"ל כצבא העם.

יש גם נקודת מבט מורכבת על חוק הגיוס, על היקפי הגיוס, על האוכלוסיות המתגייסות. במגמות הנוכחיות, ללא שינוי מהותי ונכון, תוך כמה שנים פחות מ־50% יהיו מתחת לאלונקה. צבא העם במובניו העמוקים הוא בראש ובראשונה היכולת להביא את הטייסים, החובלים, המ"פים והטכנולוגים הכי טובים [...] ביקורת אזרחית היא דבר חשוב לגוף צבאי. לחץ ציבורי הביא אותנו להיות הרבה יותר מקצועיים וטובים".

מתוך ראיון מערכות שנערך עם קח"ר, תא"ל אופיר ליויוס, ובו נגע ביחסי צבא–חברה, ממלכתיות, התמודדות עם המוטיבציה לגיוס ומודל צבא העם. הריאיון זמין גם בשמע.

לקריאת הריאיון המלא (ולשמיעה) לחצו כאן

אברהם מיודובניק עשה בסוף המלחמה את דרכו אל שטח הכיבוש האמריקני בגרמניה. כוחות המעצמות שניצחו במלחמה התפרשו על פני אירופה כולה, ומחנות העקורים הוקמו באזורים רבים. בתוהו ובוהו ששרר עברו פליטי המלחמה בדרכים בניסיון לחזור לבתיהם, או לצאת מאירופה.

מיודובניק היה אז בן 19, ושהה במחנה עקורים עם כמה חברים לדרך. מצבו הבריאותי היה רעוע. הוא סיפר: "יום אחד אמרו לנו, חבר'ה, אתם רוצים לעבור קורס ולהתגייס ל'הגנה'? אמרנו - כן!" וכך הצטרף לקורס, והפך לסייר.
מסלולה של עטרה בורובסקי היה פתלתל יותר. במהלך המלחמה חייתה בוורשה כנוצרייה, ולאחר נפילת גטו ורשה עברה לגרמניה, וממנה המשיכה לאיטליה. במשך זמן רב חיפשה קשרים עם חברי תנועת דרור - תנועת הנוער שבה הייתה חברה בעבר. כך הגיעה למג'נטה שבצפון איטליה. שם, באמצעות קשרים עם חיילים יהודים ששירתו בצבא הבריטי, החלה, כפי שתיארה, לעזור.

"יום אחד", סיפרה, "ניגש אלי מאירק'ה, ושאל אותי אם אני יודעת לסגור את הפה ולא לפתוח אותו". זה היה מאיר דוידזון, חבר ההגנה, שהתנדב לצבא הבריטי ושירת במלחמה בפלוגת תובלה. בסוף המלחמה פעל בחשאי לסייע לפליטים היהודים בדרכם. "אמרתי לו שזה מאוד יחסי. אחר כך, כשהתחלתי לעבוד, הבנתי למה התכוון".

כך היא החלה את דרכה במוסד לעלייה ב' כמסייעת לתחנת השידור בבארי - אחת מן התחנות ששמרו על הקשר בין אנשי המוסד באירופה למרכז בארץ־ישראל. הבחירה להצטרף לפעילות "הבריחה" הייתה לא פשוטה, הקושי הגדול ביותר היה דחיית העלייה לארץ. ואולם ההצטרפות לפעילות "הבריחה" כשלעצמה הייתה מעין התחלה של חיים חדשים.

על תנועת "הבריחה", שנועדה במהותה לסייע לניצולי השואה, ופעלה למעשה גם בעזרתם – לחצו כאן