המלחמה באוקראינה – הלוגיסטיקה תכריע את המערכה?

במאמרי לפני כשנה במערכות "מלחמת רוסיה-אוקראינה – הכישלון הלוגיסטי"1 סקרתי את הכשלים במערך הלוגיסטי של צבא רוסיה, שגרמו בסופו של דבר לרוסים לסגת מהחזית הצפונית שמטרתה הראשית הייתה כיבוש קייב, לנטוש את חלום ההכרעה המהירה ולרכז מאמץ בחזית המזרחית באזור דונבאס ובחזית הדרומית מחצי האי קרים. מאז אנו עדים ללחימה סמי־סטטית עם התקדמות מועטה משני הצדדים: כיבוש חלקים במזרח אוקראינה ודרומה מצד הרוסים באביב 2022 מחד גיסא, ומתקפת נגד אוקראינית מוצלחת שהצליחה להחזיר שטחים נרחבים באזורים אלה לידי האוקראינים בסופו אותו הקיץ מאידך גיסא.

בואו של החורף הביא למבוי סתום מבחינת הישגים קרקעיים. בחורף שעבר למדנו (בעיקר הצבא הרוסי) שהתקדמות מהותית בשטח הקשה והבוצי בחורף האוקראיני מורכבת לצבאות כבדים. סוג לחימה שכזה הביא לאבדות רבות בקרב גדודי החי"ר הממוכן, השריון והשיירות ההספקה הרוסיים בתחילת המלחמה. בשל כך מזרח אוקראינה, בדגש על העיר בחמוט שהפכה לזירת ההתכתשות העיקרית בחודשים האחרונים, הביאה לשחיקה אדירה של כוח אדם משני הצדדים בקרבות התחפרות המזכירים במובן מסוים את מלחמת העולם הראשונה.2

לג'ון ג' פרשינג, גנרל הצבאות של ארצות־הברית בחזית המערב במלחמת העולם הראשונה, מיוחסת האמרה המפורסמת "חי"ר מנצח קרבות, אך לוגיסטיקה מנצחת מלחמות".3 האם האמרה רלוונטית למלחמה הזו?

מלחמת החפירות 1917 מול מודל 2023

אם להתבסס על אמירתו של מזכ"ל נאט"ו, ינס סטולטנברג, בריאיון שנתן לרשת סקיי – התשובה חיובית. לטענתו, הלחימה באוקראינה הפכה למערכה לוגיסטית.4 ככל שמלחמה מתמשכת היא מחייבת כסף, אמל"ח ולוגיסטיקה רבים יותר. האחרונה היא הצינור המקשר בין הלחימה בחזית, ובין התמיכה מהעורף ולכוח האדם הזמין. ברית נאט"ו הוקמה להגן על המדינות החברות בה באמצעים פוליטיים וצבאיים. כמו כן, היא מקיימת שיתופי פעולה עם מדינות שאינן חברות הארגון במגוון רחב של תחומים הקשורים לביטחון, כגון רפורמת ההגנה ושמירה על השלום – ומכאן התערבותה בלחימה באוקראינה. הכוח הצבאי הקבוע של נאט"ו קטן יחסית. כאשר מועצת הברית מחליטה על יציאה למבצע צבאי – המדינות החברות תורמות את צבאותיהן באופן רצוני.5

במסגרת הסדר זה העבירו במהלך השנה האחרונה המדינות החברות בנאט"ו אמצעים רבים, ותמכו באוקראינה. התמיכה הלוגיסטית החלה בחודשים הראשונים במשלוחים של תחמושת קלה וטילי נ"ט, שעצרו דרמטית את ההתקדמות הרוסית, הסיגו אותם מהחזית הצפונית ושחררו את הלחץ מקייב ומחרקיב. בהמשך העבירו ארטילריה ומערכות נ"מ, ולאחרונה המדינות מציידות את צבא אוקראינה באמצעים כבדים יותר כגון נגמ"שים וטנקים. התחייבות המדינות הללו, בראשן ארצות־הברית, לתמוך בנשק ובמימון להמשך הלחימה, חייבה לבנות מערך סיוע לוגיסטי מסודר וכך קמה לה מפקדה מסודרת של נאט"ו בשם Ukraine/International Donor Coordination Centre,  או  ECCU/IDCCתחת EUCOM Control Center.

המפקדה שממוקמת בשטוטגרט שבגרמניה מאוישת בקציני לוגיסטיקה מארצות־הברית ומבריטניה, ומתאמת בין 26 מדינות מנאט"ו ומחוצה לה את העברת האמל"ח יחד עם קציני תיאום מאוקראינה. אופי הפעילות של המפקדה השתנה גם כן: מהעברה של נשק קל וציוד נ"ט וסובייטי ישן – למערך שלם של אמל"ח מערבי הכולל הדרכה, חימוש ותחזוקה שהמדינות התורמות מספקות.6 עד כה השקיעה ארצות־הברית לבדה 27.5 מיליארד דולר בתמיכה, שכללה בין השאר 38 משגרי רקטות מתקדמים, 160 תותחי הוביצר ו־109 נגמ"שי ברדלי מתקדמים. בשעה שהמערב שופך לקרב אמל"ח ותחמושת, הרוסים שולחים עוד ועוד חיילים (השנה גייסו כ־ 300 אלף חיילים ואסירים במסגרת המיזם של כוח ואגנר)7 ועל־פי הערכת המערב הרוסים נערכים לעמוד ביעד של 400 אלף מתנדבים שספק אם יעמדו בו עד הקיץ הקרוב.8

התנאים הכרחיים להצלחת האוקראינים בלחימה בראייה לוגיסטית

המרכיב הראשון הוא הטקטי־אופרטיבי, ועיקרו פגיעה במערכי הלוגיסטיקה של הרוסים. במתקפת הנגד האוקראינית בקיץ־סתיו 2022 ניכר מאמץ מוגבר של הצבא האוקראיני לפגיעה בשרשרת האספקה של הרוסים על־ידי השמדת מחסנים ומצבורי תחמושת, השתלטות על מאגרים מקומיים וצמתים מרכזיים של כבישים ומסילות ברזל, תוך ניתוק העורף הלוגיסטי מהכוחות בחזית. כך הופצצו גשרים ושיירות החיוניים להעברת אספקה לכוחות הרוסיים המוצבים בחזית אזורי הכיבוש הרוסיים, בעיקר בגדה המערבית של נהר הדנייפר. על שיטה זו העיד שר ההגנה האוקראיני לשעבר אולקסי רזניקוב בריאיון בספטמבר 2022 לערוץ אוקראיני, באמרו שמדינתו תקפה את מאגרי התחמושת, את מצבורי הדלק ואת המפקדות כדי לקטוע את קווי האספקה של הרוסים ולהחלישם – עד הפיכתם לצבא במנוסה.9

האוקראינים הבינו שבהיעדר קווי אספקה ורציפות אין תגבורים, אין אחזקה, אין תחמושת ובסופו של דבר אין באמת יכולת להתקדם. מכיוון שצבא רוסיה מנייד אמצעים בעיקר על בסיס רכבות (לשם כך יש יחידת מסילות ברזל שלמה) האיום הארטילרי מחייב הרוסים לפרוק את האמצעים, בעיקר תחמושת מעבר לגבול, ולניידם למחסנים קדמיים בחזית בשיירות. לשם ההמחשה, כמות התחמושת שנדרש הצבא הרוסי לנייד בכל יום לחזית מחייבת סבבים של 1,100 משאיות, זאת מעבר לדלק, חלפים ומזון – שדרה לוגיסטית שמשאירה חתימה לוגיסטית גבוהה. האוקראינים שהבינו את המשמעויות הניחו לרוסים למלא את המחסנים הללו לקראת מתקפה רוסית צפויה, וכשזו החלה בדצמבר 2022 – פגעו והשמידו חלק גדול מאותם מצבורים.10

בינואר 2023 נרשמה ירידה חדה בשיעור של כ־75% מהירי הארטילרי הרוסי, לנוכח הקושי בניוד פגזים לחזית ופגיעה של האוקראינים במצבורי תחמושת,11 ומאמצי הפריצה רוסית בחזית נבלמו. מעבר לכך, במהלך מרס אותה שנה תקף צבא אוקראינה באמצעות כטמ"מים ורחפנים מספר מרכזים לוגיסטיים רוסיים נוספים ונראה שאיננו מתכוון הפסיק זאת גם בקיץ הקרוב.12 המשמעות העיקרית היא פגיעה קשה במיוחד באספקה בחזית וביכולת הצבא הרוסי לתמוך בכוחותיו. כמו כן, היכולת הרוסית לתמוך לוגיסטית בצבאה הולכת ונשחקת במקביל גם בעורף, לנוכח העיצומים הכלכליים ופגיעתה של הלחימה ביכולת הייצור העצמי והתמיכה האזרחית בלחימה.13

המרכיב הנוסף להצלחת הלחימה בהיבט הלוגיסטי הוא קצב הצטיידות ואיכותה. מכיוון שבחודשים האחרונים עברה המלחמה ללחימה סטטית בעיקר ומלחמת שוחות המורכבת מחי"ר – לארטילריה משקל כבד ושני הצבאות השתמשו בה לשחיקה, שכן במרבית המלחמות הארוכות בעת המודרנית, כ־80% מהנפגעים בהם היו בשל אש ארטילרית.14 אם בקרבות עבר עיקר האש הארטילרית הגיעה מיחידות אש סטטיסטיות כמו תותחים, מרגמות ורקטות – באוקראינה נכנסו לשימוש בהיקף נרחב, נוסף על ארטילריה וטילים, אמצעים מדויקים וזולים דוגמת כטמ"מים – בהם מצטיידת רוסיה מאיראן, ורחפנים קלים המשמשים את שני הצבאות בפגיעות נקודתיות ברק"ם ובלוחמים בשוחות. בהינתן שיפור במזג האוויר לקראת הקיץ, האוקראינים עשויים לנסות לתקוף באמצעים משוריינים, בעיקר בנגמ"שים מערביים שסופקו להם לאחרונה ובטנקים.

במלחמת העולם הראשונה פריצת הדרך המשמעותית במבוי הסתום בלחימה הייתה כניסתו של הטנק למערכה. הוא אפשר התקדמות מהירה מעבר לקווי האויב, והפך את הקרב מקרב סטטי לדינמי. על כן בקשת האוקראינים לספק טנקי מערכה מתקדמים היא, ככל הנראה, בדיוק למטרה הזו – לפרוץ שוב את קווי ההגנה הרוסיים, ולדחוק אותם חזרה לאזור הגבול. הרוסים מנגד בנו לאורך קווי המגע מכשולי נ"ט.15

אולם, טנקי המערכה שדורשים בקייב, בעיקר הצאלנג'ר 2 הבריטי, הלאופרד 2 הגרמני והאברמס M1 האמריקני, אינם דומים לטנקים מלפני 100 שנים ושונים מהטנקים המזרחיים שבידי צבא אוקראינה. מעבר לכך, למרות ניסיונה של אוקראינה להטמיע מערכות נשק מערביות, מִבצוּע של טנקים כבדים אינו שקול כלל למבצוע ולהכשרת צוותי נ"ט ונק"ל כפי שבוצע בהצלחה עד כה. טנקים אלה תוכננו לעימות של נאט"ו מול טנקים מזרחיים של ברית המועצות לשעבר, על סדרת ה־T המפורסמת שהאחרון מבניהם הוא ה־T-90. אלה טנקים שונים. למשל T-72 אוקראיני צורך תחמושת 125 מ"מ, לעומת טנקים מערביים המתבססים על סטנדרט נאט"ו בקוטר 120 מ"מ. מעבר לכך, יש שונוּת בין טנק מערבי אחד למשנהו בעיקר בזנב הלוגיסטי שהוא מייצר. טנקי האברמס מורכבים לתחזוקה ומחייבים מערכת תומכת כפי שהאמריקנים יודעים להעמיד בלחימה. לעומת זאת, האוקראינים צריכים מערכת פשוטה להטלה לקרב, וטנקי האברמס אינם הפתרון הנכון לטווח ארוך, בעוד טנקי הליאופרד פשוטים יותר זאת להערכת המומחים.16

עיקר ההבדל בין הטנקים הללו הוא המנוע: לטנקי האברמס מנוע טורבו – הדומה לסילון – בעוד לליאופרד מנוע דיזל פשוט. אמנם אפשר להכשיר אנשי אחזקה אוקראינים לתחזק את האברמס, אך ההכשרה ארוכה יותר ואחזקת טנק מסוג זה דורשת כמות רבה יותר של חלפים שאת רובם צריך יהיה לשנע מארצות־הברית, בניגוד לחלפים לליאופרד הגרמני המגיע מאירופה. כמו כן, את האברמס יש לתדלק בכ־2,000 ליטר ביום, בניגוד לליאופרד שמגיע עם מיכל דלק של 1,200 ליטר.

בסופו של דבר, אוקראינה אינה מעוניינת להיות בסיטואציה שבה היו הרוסים בתחילת הלחימה – חתימה לוגיסטית גבוהה שהביאה בסופו של דבר לעצירה בידי אמצעי לחימה קלים ופשוטים – ולכן לכל חבילת סיוע בדמות טנקים ונגמ"שים חייבת להיות מערכת לוגיסטית שלמה שתתמוך את המערכים הללו. כפי שהסביר מזכ"ל נאט"ו, עיקר המאמצים מתמקדים בשלב זה בהספקת בתחמושת וחלפים למערכות הנשק הללו, שכן האמצעים הנדרשים ללחימה באוקראינה בנאט"ו עלו על התחזיות. לכן נאט"ו פנתה לתעשיות הביטחוניות להגברת קצב הייצור וחידוש המלאים, כדי לאפשר את התמיכה בצבא אוקראינה.17

המרכיב השלישי הוא היכולת לתמוך ברציפות בתמרון. למעט אותה התקפת נגד בקיץ 2022, עיקר הניסיון של האוקראינים בתמיכה הלוגיסטית הוא בקרב סטטי, באמצעות תמיכה בביצורים ובשוחות. האוקראינים הפגינו יכולת מרשימה בתמיכה לוגיסטית בכוחות נייחים באופן מאולתר, לרוב באמצעות טנדרים וכלי רכב רכים, אך אין להם ניסיון רב בתמיכה לוגיסטית במתקפה מהירה וממוכנת כפי שהאוקראינים מקווים לבצע באביב.18 אם משווים את המצב כיום – לחימה סטטית בשוחות – למלחמת העולם הראשונה, אז גם האתגר הגדול של הצבאות היה לתספק כמות גדולה של תחמושת ארטילרית חזית. בתחילת המאה ה־20 השתמשו הצבאות ברכבות שלעיתים הגיעו עד לרמת הסוללה, וכונוּ "רכבות השוחות".19 כאשר הצליחו לפרוץ את קווי הביצורים, התקשו הצבאות להדביק את קצב הכוחות הלוחמים ולעיתים נעצרו בשל מחסור בתחמושת ומזון.

דוגמה שעשויה להמחיש את הקשיים שעל האוקראינים לצלוח היא מאביב 1918, מלחמת העולם הראשונה, כאשר הגרמנים פרצו במבצע "מיכאל" את קווי ההגנה של הבריטים לאחר קיפאון עמוק בהתקדמות. במבצע שכלל כ־800 אלף לוחמים ו־6,650 קני ארטילריה הצליחו הגרמנים להתקדם 40 מייל (כ־65 ק"מ) ב־16 יום, פריצה מהותית בלחימה מעבר לשוחות האויב. אולם שינויים תכופים במשימות וביעדים מתחו את קווי ההספקה של הגרמנים לקצה, ולא אפשרו להם להשתלט על העיירה אמיין, מרכז לוגיסטי חשוב בעבור הבריטים. שבירת הרציפות הלוגיסטית קטעה מעבר של אמצעים ותגבורות לחזית, ועל אף ההצלחה הנקודתית בקרבות כמות האבדות והעדר רציפות תפקודית הם שהכריעו את הגרמנים וסימנו את תחילת סופה של המלחמה. 

בדומה לקשיים שהגרמנים נתקלו בהם במלחמת העולם הראשונה, הדוגמה המוּכרת ממלחמת העולם השנייה היא פריצת בעלות הברית במלחמת העולם השנייה את קווי ההגנה של הנאצים לאחר הנחיתה בנורמנדי, התקדמות שהגיעה לעיתים לטווחים של כ־80 מיילים (כ־120 ק"מ) בשבוע. לנוכח הקשיים. בתספוק הכוחות הלוחמים פתחו בעלות הברית במבצע לוגיסטי בשם Red Ball Express, שנועד להדביק את קצב ההתקדמות ולאפשר לכוחות הלוחמים לתספק ולהמשיך את רצף ההתקדמות.20

בדומה לאותו מבצע במלחמת העולם השנייה שהחל מנמל שרבורג בצפון צרפת דרך הכבישים המשובשים לחזית, כך חייבים האוקראינים להעביר תחמושת, חלפים וציוד הנכונים מנקודות המפגש ממדינות ברית נאט"ו ישירות לכוחות הרלוונטיים ובעיתוי הנכון להמשך התקדמות. לעומת קצב ההצטיידות המרשים שנאט"ו מספקת לצבא אוקראינה, בהצטיידות הלוגיסטית קיים פער. על־פי ההערכות, אוקראינה התעצמה באמצעים לוגיסטיים המסוגלים לתמוך בכ־3–4 חטיבות, אך בהתאם להערכת המומחים המתקפה הצפויה לכלול כוחות בסדרי גודל משמעותיים יותר.21

אתגר הרציפות העומד בפני האוקראינים איננו רק בהיבטי האספקה. תחזוקת האמל"ח של הכוחות המתמרנים תיצור בעיה רצינית לאנשי אחזקה, שכן חטיבות העתודה האוקראיניות צוידו במגוון רחב של אמל"ח ללא אחידות. לפי מסמכים מסווגים שהודלפו מהפנטגון, החטיבה הממוכנת ה־21, שצפויה להיות מוטלת למתקפת הנגד, מורכבת מתמהיל של רכבי חי"ר בריטיים, נגמ"שים אופניים קנדים, נגמ"שים מתוצרת ארצות־הברית, שני סוגים שונים של רכבים ממוגנים בריטיים, טנקים אוקראיניים מהתקופה הסובייטית ותותחי הוביצר איטלקיים.22 אתגר מורכב בהיבט אחזקתי. לכן, מומחים צבאיים מזהירים שמעבר למוכנות הכוחות הלוחמים לבצע מהלך מתמרן משמעותי לעומק מערכי ההגנה הרוסים, על האוקראינים לקחת בחשבון את כלל השיקולים הלוגיסטיים כדי שלא הלוגיסטיקה ולא האויב יהיו אלה שבסופו של דבר יעצרו את התקדמותם.23

אמרה מפורסמת אחרת מיוחסת לדווייט אייזנהאואר, מפקד בעלות הברית באירופה במלחמת העולם השנייה ונשיא ארה"ב בשנות החמישים שטען כי "לא קשה להוכיח שקרבות, קמפיינים, ואף מלחמות נוצחו או נכשלו בגלל הלוגיסטיקה". לכן  אם ראייתו של מזכ"ל נאט"ו נכונה, והמלחמה באוקראינה תוכרע באמצעות הלוגיסטיקה, אזי המדד שיכריע את הכף הוא קצב ההצטיידות האוקראיני באמל"ח ותמיכה לוגיסטית בו, מול קצב התגבור הרוסי לזירה בכוח אדם לוחם.