המבצע הוא שעתו הגדולה ביותר של המפקד: לחימת גדוד 202 במבצע "צוק איתן"

לוחמי גדוד 202 טרם הלחימה

ערב מבצע "צוק איתן" היה גדוד 202 בפיקודי בכשירות גבוהה מאוד. את הפיקוד על הגדוד קיבלתי כמעט שנתיים קודם לכן, והיכרותי עם אנשיו, יכולותיו, חוזקותיו וחולשותיו - הייתה עמוקה. זו הייתה תקופת אימון בשטחי הבקעה, שנקטעה עם חטיפת שלושת הנערים בגוש עציון. עד ההקפצה לגזרת יהודה, כדי להשתתף במאמצי חיפוש הנערים, הספיק הגדוד להגיע למחציתו של האימון המתוכנן. הפלוגות ביצעו אימוני מקצועות, אימונים ברמת המחלקה ושבוע מלחמה פלוגתי שהגדוד בנה עבורן.

חודשיים קודם לכן, סיימנו תקופה של חצי שנה בתעסוקה מבצעית בחרמון. גם במהלך תקופה זו הספקנו לבצע אימונים רבים אשר התאפשרו בגזרה בהיותה מבולדרת וסבוכה, ושבחלקים רבים ממנה ניתן היה לבצע אימונים באש חיה. לצד אתגרים גוברים והולכים בגבול, שכללו הפעלת מטענים על־ידי שלוחי חזבאללה וירי רקטות, לא ויתרנו על תרגיל ארוך לכל פלוגה שהסתיים בתרגיל אש, וניצלנו כל זמן אפשרי כדי לאמן ולהכשיר בעלי מקצועות, ולאמן גם את מפקדי הגדוד.

חטיפת הנערים, שהתרחשה ב־12 ביוני 2014, בזמן האימון הגדודי, הייתה אירוע משנה מציאות עבורנו ועבור צה"ל כולו. הצבא התגייס למשימת החיפושים, וגם הגדוד, כמו יחידות רבות אחרות, ביצע סריקות יום־יומיות בניסיון לאתר אות חיים מהנערים.

בשלב מוקדם של החיפושים, ולאחר שצה"ל עצר חלק מהמבוקשים ששוחררו ב"עסקת שליט", החלו חמאס וגא"פ (ג'האד אסלאמי פלסטיני) בירי רקטות באופן יום־יומי לשטח ישראל. זכור לי היטב כיצד כינס המח"ט, אליעזר טולדנו, את מפקדי החטיבה, ואמר לנו כי הוא מעריך שהמצב עלול להתפתח לכדי מבצע בעזה, וכי נכון שנהיה מוכנים לכך. בשלב זה, החיפוש התרחב למבצעים ליליים בשטח הכפרי ובעיירות שבמרחב העיר חברון.

ההכנות למבצע "צוק איתן"

התחלנו לפעול באופן שגם ישרת את הצורך להכין את הגדוד לבאות, אם אכן נידָרש למבצע קרקעי בעזה. האימון החטיבתי נקטע בטרם הספקנו לבצע תרגיל גדודי שתכננה החטיבה, וחסרה לי ההכנה ברמת הגדוד – ביצוע תנועה גדודית ממושכת, התקדמות בתוך שטח בנוי, תרגול תהליכי פו"ש בין הפלוגות ובין מפקדת הגדוד. תכננו את ההגעה לכפרים בתנועה רגלית לילית ממושכת, הקפדנו להשתמש במערכות פו"ש ממוחשבות, וחפ"ק חטיבתי וגדודי שנפתח לכל פעילות חייב אותנו לבצע תהליכי פו"ש סדורים. הקפדנו הקפדה יתרה על חלוקת גזרות בין המסגרות הגדודיות במהלך סריקות היום והלילה בכפרים.

בדיעבד, זה היה חלק חשוב מההכנות למבצע "צוק איתן" שכן הוא אפשר לגדוד לתרגל תנועה וביצוע משימות בתוך שטח מדמה מאוד, ולמ"פים לדבר ביניהם ולתאם את פעולותיהם. אני סבור שהניסיון הזה סייע לנו להימנע מירי דו"צ במהלך המבצע. במהלכו לא אירע בגדוד ירי דו"צ אף לא פעם אחת, גם לא באירועים המורכבים ביותר. והיו כאלה לא מעט.

18 יום לאחר שנחטפו נמצאו גופותיהם של גיל-עד מיכאל שער, איל יפרח, ויעקב נפתלי פרנקל. הגדוד התקפל, וחזר למחנה האימונים בבקעה. הנחנו כי המבצע תם. היה ברור כי המצב הביטחוני חמור, והייתה תחושה של חוסר ודאות בנוגע לעתיד. ואכן, כעבור יממה, הוקפץ הגדוד לשטחי כינוס בבא״ח צנחנים, והחל בנוהל קרב לקראת מבצע קרקעי ברצועת עזה. התחלנו בהכנות אינטנסיביות, ללא תאריך ברור לתחילת המבצע.

נוהל הקרב נוצל באופן מיטבי על־ידי החטיבה והגדודים – החטיבה הקצתה לגדוד שטחי אימונים, תחמושת רבה וסיוע מקצועי לשיפור המוכנות, ואף בנתה עבורנו תרגילים גדודיים באש ובדימוי אויב, בשטחי בא"ח צנחנים ובשטחי מל"י, וחנכה את הגדודים כשביצעו אותם. התרגילים הביאו לידי ביטוי גם לחימה לצד טנקים וכוח הנדסי.

במקביל הושלמה מצבת בעלי התפקידים החסרים במפקדת הגדוד. קצינים סדירים מיחידות אחרות, אנשי מילואים והכוחות החבירים הצטרפו לגדוד במהירות ויצרו כוח רב־חילי ובעל יכולות מגוונות הנדרשות ללחימה בשטח בנוי – חוקרי אמש״ט (אמצעי שלל טכני), קצין אוכלוסייה, חקש"בים (חוקרי שבויים), תיעוד מבצעי וכלבנים. לפלוגות הוצמדו צוותי יהל"ם, פלוגת טנקים מגדוד הפיקוד של חיל השריון וכוחות פלסים של חיל ההנדסה. לגדוד צוותה פלוגה מיחידת מגלן בפיקודו של יואב ספקטור, ולאחר שנוכחתי בתרגילים כי מדובר בפלוגה בעלת יכולות לחימת חי"ר מעולות, שיבצתי אותה במשימות איכותיות בתוכנית הגדודית.

הגדוד היה, ללא ספק, בדומה לשאר גדודי החטיבה, ״גדוד במיטבו״, כפי שצה״ל התכוון שיהיה גדוד היוצא ללחימה. על פלוגת המסייעת פיקד סלים ח'יר, על פלוגת המבצעית רועי יחזקאל, על פלוגת החוד ברק בורשטיין, ועל פלוגת המסלול ערן כחלון. מ"פ המפקדה הייתה רחלי ממקה. הסמג"ד, ניסים אלוק, הרכיב חפ"ק נוסף, סיכמנו את חלוקת התפקידים בינינו, והחטיבה צירפה אלינו את אורי דאובה, כסמג"ד ב'.

בניית כוח חילוץ למבצע בעזה איננה דבר פשוט שכן היא מצריכה שימוש ברק"ם ה"אכזריות", סוג רכב שמוכר פחות בצנחנים ודורש בנייה של כוח לוחמים לא אורגני מכלל הפלוגות. לפיכך הטלתי משימה זו על אורי. על החפ"ק הגדודי פיקד קצין האג"ם הגדודי אמיר פורי, שמן הרגע הראשון שלט בכל רזי המשואה וניהל גם את נוהל הקרב ובהמשך את הקרב עצמו, תוך שימוש מקצועי בכלי זה.

אמרה ידועה היא שבנוהל קרב תמיד יש עוד דבר מה לעשות, ואסור לבזבז זמן או להניח שההכנות הסתיימו. בכל זאת, בשלב שבו קיבלנו את הפקודה לצאת למבצע, התחושה בגדוד הייתה של מוכנוּת שיא. היציאה למבצע התעכבה. היה ברור כי הדרג המדיני יחליט להשתמש בתמרון הקרקעי רק אם לא תהיה בידיו אפשרות אחרת.

מרחב הלחימה

יוצאים לתמרון קרקעי

בבוקרו של 17 ביולי 2014 הגיעה הפקודה. אחר הצהריים יצא הגדוד באוטובוסים לשטחי הכינוס. המתנו לחשכה, ויצאנו לדרך. מאותו הרגע, התחושה האישית שלי הייתה, שאני עושה בדיוק את מה שתורגלתי אליו כמג"ד, במסגרת תרגילי הגדוד שהכינה עבורנו חטיבת הצנחנים באימונים הקודמים.

הטנקים עלו לקו עמדות על "קו החשיפה" בשטחנו ופתחו במכת אש אדירה, אל קו הבתים הראשון של שכונת חאן יונס. תותחי גדוד 55 של חיל התותחנים ירו למיסוך קו הבתים הראשון של השכונה, ומטוסים ומסוקים של חיל האוויר ירו למטרות עומק כדי להבטיח את חופש הפעולה של החטיבה ואת התקדמותה הבטוחה לתוך שטח הרצועה. הגדוד החל לנוע רגלית לכיוון "קו החשיפה". בשלב זה, על־פי התכנון, הייתה אמורה חוליה טכנית של החטיבה המרחבית הדרומית באוגדת עזה לפתוח עבורנו פתח במכשול הגדר. נוסף על הגדר הרגילה, כ־30 מטרים לתוך שטח הרצועה הוצב מערום גדול של גדרות מסוג תלתלית (המכונות באוגדת עזה "מכשול התלתלית"), שאותן לא ניתן לחצות באופן רגלי או משוריין.

כאן החלו הדברים להשתבש. החוליה הטכנית התעכבה, וביקשתי אישור מהחטיבה להתקדם עצמאית. עוד בשלב מוקדם של נוהל הקרב, כאשר נאמר לנו כי זוהי התוכנית, ביקשתי ממ״פ החוד, ברק, שיכין את מחלקת החבלה שלו לאפשרות שתידרש לפוצץ את מכשול התלתלית אם התוכנית שהסתמכה על החוליה הטכנית תשתבש. בשעת האמת, מחלקת החבלה שנעה בחוד הגדודי עם פלוגת המסייעת בפיקוד סלים ח'יר, עטה על ההזדמנות להיות פורצת הדרך הגדודית, וניגשה במהירות לפעולה. פיצוץ עז נשמע, ומ"פ המסייעת עדכן אותי במכשיר הקשר כי הדרך פתוחה ובטוחה למעבר. הגדוד החל להתקדם בטור ארוך, במהירות יחסית, על מנת לגמוע את שמונת הקילומטרים עד קו סיום ההתקפה, בטרם השחר יפציע.

התוכנית השתבשה שוב. פלוגת הטנקים שיועדה להילחם עם הגדוד על היעדים כבר בפתיחת ההתקפה התקשתה בתוואי השטח החקלאי עוד בשטח ישראל, והתעכבה. הטנקים לא הגיעו, ולא היה ברור מתי יחברו לגדוד. הגדוד נעצר, והיה עליי לתכנן כיצד ממשיכים מכאן. הייתה לי תחושה, שניזונה גם מהתנהגותו של האויב בפתיחת ההתקפה, כי מכת האש האדירה שהונחתה עליו תגרום לו לדבוק בעקרונות לחימת הגרילה, ולהימנע מחיכוך כל עוד הוא מזהה ריכוז מאמץ ישיר מולו. פניתי למח״ט בקשר וביקשתי להמשיך בהתקפה ללא הטנקים. חששתי כי הגדוד יתעכב וימצא את עצמו בשטח חשוף לחלוטין, באור יום, מול בתיה של שכונת חאן יונס. חששתי גם כי לא נעמוד בלוחות הזמנים, משמע לא נעמוד במשימה. זיכרון תרג״ד ארוך מאירוע שהתרחש כמעט שנה קודם לכן, ושבו הגדוד איחר לאחד התרגילים, והביא לביטולו – נצרב בי ככישלון.

המח"ט אישר מיד. גם לו, הנחתי, היה חשוב מאוד שההתקפה הראשונה תצליח ושהחטיבה תעמוד ביעדיה בזמן, ולכן גם הוא היה מוכן לקבל את הסיכון. הגדוד יצא להתקפה עם כוח האש שהתבסס על פלוגות החי״ר ועל הסיוע האווירי. ההערכה שלי, לפיה האויב יעדיף ״להוריד ראש״ בשלב זה, התבררה כנכונה. סיימנו את ההתקפה עם שחר, ללא נפגעים. מחבל אחד נפצע ונשבה על־ידי פלוגת מגלן.

השחר הפציע, פלוגות הגדוד עסקו בהתבצרות בבתים שאותם כבשו. פלוגת טנקים בפיקודו של נתי לסרי חברה אל הגדוד. לא הכרנו קודם את הפלוגה, שלא השתתפה איתנו בנוהל הקרב. מולנו, בחזית, במרחק של קילומטר, נראו הבתים הראשונים של עיירת בני סֻהילא (בני סוהילה). היו אלה בתי קומות גבוהים, שונים מבתי השכונה שבה היינו ערוכים, ושהתאפיינה בעיקר בבתים פרטיים קטנים. בעיירה, שהייתה מחוץ לגבולות הגזרה של הגדוד, נערך גדוד "המזרחיות" של חמאס. לגביו העריך המודיעין עוד לפני המבצע, שהוא בכשירות גבוהה מאוד. משימתו של גדוד 202 במבצע הייתה לאבטח את האגף הדרומי של החטיבה כדי לאפשר לגדוד 890 ולגדס״ר למצוא מנהרות אשר היה מודיעין בסמך גבוה לגביהן, ושההערכה הייתה כי הן חוצות לשטח ישראל ועלולות לשמש את חמאס לביצוע פשיטה על יישובים סמוכי גדר בעוטף עזה. מרבית החטיבה – גדוד 890, הגדס"ר וגדוד 196 של בית הספר לשריון – פעלה מול גדוד "קרארה", של חמאס, והיה ברור לנו עוד בשלב התכנון שחיכוך גם עם גדוד "המזרחיות" אינו רצוי, ועלול להפריע לביצוע המשימה החטיבתית. התארגנו להגנה בשטח נחות אל מול בתיה הגבוהים של עיירת בני סֻהילא, ונערכנו לביצוע המשימה הגדודית.

כבר בשעות הצהריים המוקדמות החל ירי מקלעים לעבר הבתים שבהם התבצרו פלוגות הגדוד. הירי היה מכיוון דרום, מהאזור שבו נמצא גדוד "המזרחיות". אנשיו, אשר חשו בנוח לנוכח העובדה שלא הותקפו באופן ישיר, רצו להשתתף בלחימה והחלו יורים באופן מדויק לעבר חלונות הבתים שבהם שהינו. חשנו מאוימים ובנחיתות שכן בתי העיירה שלטו על גזרתנו, והתקשינו לאתר את מקורות הירי בין מאות פתחי החלונות הצופים לכיווננו.

בבוקר למחרת הוכנס גדוד 614 של חיל ההנדסה, שהיה חלק מכוחות החטיבה, למרכז הגזרה כדי לבנות את המגנן החטיבתי בעורפם של הגדודים הנלחמים בחזית. בשעות הצהריים נשמע דיווח בקשר וצוין כי יש נפגעים במגנן החטיבתי, כנראה מירי נ״ט. בדיעבד התברר כי טיל נ״ט אשר נורה מכיוון דרום, מאחד מבתיה הגבוהים של העיירה, חלף מעל ראשינו ופגע ישירות בסגן בר רהב, שעמד בסמוך לפומ״ה שנתקע מחוץ למגנן. בר נהרג במקום, ואנו הספקנו להגיע רק למגנן בריצה, זמן קצר לאחר שפוּנה.

חזרנו לבתים בגזרתנו, וכינסתי את הסמג"דים, המ"פים והקצינים העוזרים שבחפ"ק. קיימנו הערכת מצב שתוצאתה הייתה ההבנה הברורה כי הגדוד יתקשה לממש את אחריותו ולבודד את גדוד "המזרחיות", באופן שבו היה ערוך. חששתי גם שהצלחתו של האויב לפגוע בכוחותינו תעודד אותו להגביר את הירי, ואולי אף לנקוט יוזמה נוספת בדמות התקפה רגלית.

לוחם גדוד 202 בשדה הקרב

הפשיטות הגדודיות – מענה לבעיה המבצעית

לאחר שיח עם המח"ט התחלנו בתכנון פשיטה, שיעדיה היו שורת הבתים הראשונים ששלטו מגבוה על מרחב הלחימה החטיבתי, בתוך עיירת בני סֻהילא. התכנון היה שבחוד הגדודי יהיו רק שתי פלוגות חי״ר, ופלוגת הטנקים תבצע הטעיה ממזרח, תפגע באויב מאגפו, תרתק אותו ותאפשר את התקדמות פלוגות החי״ר. פלוגות החי"ר הנותרות היו אמורות להישאר בהגנה בבתים, ולשמש כוח עתודה. היה חשוב לי להכניס די כוח כדי להתמודד עם האויב שסברנו שנמצא שם, ולא להכניס את הגדוד כולו אם אינו נחוץ ובאופן שעלול ליצור בעיות פיקוד ושליטה. הצגתי למח"ט את התוכנית באופן מפורט, תוך שימוש בקשר ובמשואה. מפקד הקדמית, הרמ"ט יהודה יוחננוף, היה שותף אף הוא לתהליך אישור התוכניות, והכין תוכנית אש שתסייע לגדוד לבצע את המשימה באופן מיטבי.

הגדרנו את המשימה כך: לפשוט על יעדי האויב הקרובים לגבול הגזרה הגדודי המקורי, המאיימים מהגובה על גזרת החטיבה, לפגוע באויב ובתשתיות המשמשות אותו וליצור אצלו תחושת נרדפות כדי שייסוג ויחדל להוות איום על אגף החטיבה. לפיכך נבחרה צורת הקרב פשיטה – ביצוע התקפה, ולאחר מכן נסיגה מהשטח וחזרה אל מרחב ההגנה הגדודי. העברנו לחטיבה את מרשמי הקרב וביצענו את כלל ההכנות לפשיטה, שנועדה להתחיל בתנועה רגלית לילית, היערכות בנקודת זינוק באזור מטעי זיתים ועצי אשל ויציאה להתקפה עם שחר על העיירה, בחיפוי פלוגת הטנקים.

לאחר שיצאנו לדרך ליוותה אותנו באופן צמוד קדמית החטיבה, בפיקודו של יוחננוף. היא השתמשה בכל אמצעי האש שלרשותה, ותקפה אויב על בסיס מידע מודיעיני שהתעדכן כל העת בגזרה שאותה תכננו לתקוף. כמה פעמים, תוך כדי התנועה, הנחה אותי יוחננוף לעצור במקום, ולאחר ששמענו את פיצוצי הטילים שנורו מרחק עשרות מטרים מלפני החוד הגדודי, אישר לנו להמשיך תנועה לנקודת הזינוק.

ההתקפה הגדודית החלה עם שחר, ואת עיקר האש של האויב ספגה פלוגת הטנקים בפיקודו של נתי לסרי, שטילי נ״ט קצרי טווח רבים נורו לכיוונה. לוחמי הפלוגה יצאו ללא פגע, אך בטנק אחד הושבתה מערכת התצפית לחלוטין. לפקודה שלי יצאו פלוגות החי״ר והסתערו על היעדים. לאחר שהגיעו לבתים ששכנו בגזרתן מצאו לוחמי הפלוגות שלל רב. בין היתר, נפל לידינו מכשיר קשר אלחוטי, וחוקר השבויים דובר הערבית שצורף לחפ"ק המג"ד תרגם את הצעקות שנשמעו בו, בהן פעילי חמאס קוראים לעזרה ומדווחים על נפגעים.

לאחר שהגענו לסיום קווי ההתקפה נערך הגדוד להגנה. במהלך היום הפעלנו אש באמצעות סיוע אווירי – זיק ומסק"ר, לעבר יעדים שלגביהם התקבל מידע כי יש בהם אויב, והקדמית פעלה לתקוף מטרות שהיו מעבר לגבול הגזרה הגדודי. תמונת המודיעין הצביעה בבירור על כך שגדוד "המזרחיות" הסיג את אנשיו לאחור, והם היו ערוכים כעת בקו דרומי יותר מזה שבו היו בתחילת הפשיטה. לאחר שירדה החשכה החל הגדוד בתנועה מלווה באש, בחזרה אל המרחב שבו היה ערוך טרם היציאה לפשיטה. בשלב זה הבנו מעדכוני המח"ט התכופים כי טרם נמצאו כלל המנהרות בגזרת הגדס"ר וגדוד 890, וכי נמשכים מאמצי הסריקות בגזרתם. באחד הבתים ריכזתי את מפקדי הגדוד, וערכנו סיכום של הפשיטה הגדודית. מהסיכום למדתי כי מ"פ הטנקים חש כי הופעל באופן לא מקצועי, וכי היה נתון בתוך שטח השמדה. הוא סבר כי לא נכון שיופעל ככוח הטעיה, וכי יש להפעילו באופן צמוד יותר לפלוגות ולא ככוח חיפוי. אימצתי את לקחיו.

היה ברור כי אל מול גדוד "המזרחיות" המסוכן עלינו לפעול באופן רצוף והתקפי. בהתייעצות נוספת הבנתי כי תמונת המודיעין מצביעה על נפגעים רבים של האויב, וחשוב מכך – על נסיגה של רוב כוחותיו לכיוון דרום, כלומר נסיגה שמשמעותה רצון להתרחק מאזור שכעת היה מסוכן עבורו. החלטנו להתחיל לתכנן באופן מיידי פשיטה נוספת. המח"ט הנחה אותי לתכנן הפעם את ההתקפה למרחב מערבי יותר, ושיבצתי את הפלוגות למשימות השונות. שוב הקפדתי לעשות שימוש רק בכוח שאותו חשבתי שנכון להפעיל מול כמות המבנים, האויב המשוער ורוחב הגזרה שעליה פשטנו.

לאחר סיום הכנות לוגיסטיות, מילוי הדלק בטנקים והשלמת התחמושת ומתן הפקודות והתדריכים בפלוגות, המתנו לרדת הלילה ויצאנו לדרך. שוב קיבלנו את הליווי הצמוד של קדמית החטיבה, התקדמנו לנקודת הזינוק, ועם שחר הנחתנו מכת אש אדירה על הבתים, ויצאנו להתקפה בתזמון גדודי. הפעם ההתקפה נתקלה באתגרים גדולים יותר. כבר בתחילתה, אירעה היתקלות של פלוגת מגלן בפיקודו של יואב. הפלוגה תקפה ישירות מרחב שבו שהה כוח אויב, אשר היה ערוך עם מטענים רבים ומנהור תת־קרקעי. ההיתקלות החלה בהפעלת מטען בסביבת לוחמי החוד של הפלוגה, וכמה מהם נפצעו. מיד לאחר מכן החל קרב יריות מטווחים קצרים, שבמהלכו נפצעו לוחמים נוספים מהפלוגה. במהלך הקרב היה חפ"ק הסמג"ד צמוד לפלוגת מגלן. צרור שנורה לכיוונו פגע בקשר החפ"ק, אביתר תורג'מן, שבאותה העת ביצע ירי מחלון שצפה לעבר בית שבו הסתתרו מחבלים, והוא נהרג במקום, תוך כדי לחימה.

הפלוגות המשיכו להתקדם בשטח הבנוי, תוך שהן מפעילות אש כבדה ונתקלות בפעילים ובמטענים רבים שהיו פזורים במרחב. בסיום ההתקפה היה הגדוד פרוס בקו הבתים שאותו תכננו כקו סיום, עמוק בתוך עיירת בני סֻהילא. כל אותה העת האזנו לרשת הקשר של גדוד חמאס במכשיר הקשר שנפל לידינו יום קודם לכן, ושמענו את דיווחי המצוקה של המחבלים, גם מהנפגעים בהיתקלות הראשונה, וגם מהפגיעות של קדמית החטיבה, שלא פסקה לתקוף באמצעות מטוסי קרב, מסק״רים וזיק. עם רדת החשכה יצאנו מהבתים ונענו בתנועה גדודית צפונה. אלא שהפעם לא חזרנו לבתים שמהם יצאנו.

מציאת פיר בשטח

היתקלות בסמוך למנהרה

לנוכח העובדה כי טרם נמצאו כלל המנהרות בגזרת הגדודים השכנים, החליט המח"ט כי הגדוד השכן לנו, 890, ינוע צפונה להמשך החיפוש אחר המנהרות, ואנו ניכנס לגזרה שבה שהה מתחילת המבצע. כשהגענו לגזרת גדוד 890, השחר כבר האיר. ביקשתי מהמ"פים לצאת להתקפה על הבתים שהיו מאוכלסים עד לפנות בוקר בלוחמי הגדוד, אולם לעשות זאת בעוצמת אש פחותה מזו שהפעילו בפשיטות קודמות. חששתי מירי של הגדוד על גזרתו של גדוד 890, והנחתי שהמבנים "נקיים" מאויב לאחר שישב שם כוח במשך כמה ימים. למזלי הרב, הפלוגות לא ביצעו את פקודתי ברוחה, ונכנסו בעוצמה רבה אל הגזרה החדשה.

במהלך סריקת חצר במרכזו של קומפלקס מבנים מצא מ״מ מפלוגת החוד, דולב יונה, פיר מנהרה. לאחר שהצטרף אליו המ"פ ברק הם החלו לזרוק רימונים ולירות לתור הפיר. או אז הופעל מטען רב עוצמה שפצע שבעה מלוחמי פלוגת החוד, בהם דולב וברק. הלוחמים שנותרו על רגליהם ראו לפתע, בתוך העשן הרב שנוצר, שני מחבלים המגיחים מתוך פיר המנהרה, אחד מהם מצויד במטול אר־פי־ג'י, והוא יורה לכיוונם. הרקטה פגעה בקיר שהיה מאחוריהם, ולמזלם הרב לא התפוצצה. החל קרב בטווחים קצרים עם שני המחבלים, בפיקודו של ברק אשר איבד את ראייתו ולא יכול היה לעמוד על רגליו, ומ"כ מהפלוגה, שלומי שמואל. צלף שהיה ממוקם בקומה השנייה של מבנה שצפה אל החצר הפנימית שבה התחולל הקרב, ירה במחבל שאחז במטול וחיסל אותו. אחרי קרב קצר נספרו במקום שלושה מחבלים הרוגים. לאחר המבצע קיבלו המ"כ שלומי שמואל והלוחם סרחיו אלברן את צל"ש מפקד האוגדה על תפקודם בקרב.

פינינו את הפצועים לשטח ישראל, וביקשתי כי יביאו את מכשיר ה״שועל הסגול״ שהיה אלתור של מפוח עשן שחולק לנו בנוהל הקרב. הנחנו אותו על פתח הפיר, והתחלנו להזרים פנימה עשן. תוך זמן קצר יצאו מן הפיר שני מחבלים בידיים מורמות, היישר לידינו. תחקור שטח שביצע החקש"ב העלה כי הם פעילי נֻחבה שהמתינו כשבוע לפני התמרון הקרקעי בתוך המנהרה וניזונו ממים ומתמרים. משימתם הייתה להמתין לכוחות צה"ל, ולצאת ולתקוף אותם לאחר שייערכו להגנה או כשיזהו את ההזדמנות המתאימה לכך.

נראה כי ללא עבודתה היסודית של פלוגת החוד בסריקת השטח הם היו ממתינים במנהרה לסיומו של המבצע, וייתכן שהיינו סופגים אירוע קשה ביותר בגזרתה של פלוגת החוד. עוצמת האש שהפעילה הפלוגה בכניסה לגזרתה, היא זו שגרמה להם להישאר בתוך התת־קרקע, והסריקות הקפדניות הן אלה שהוציאו אותם מחוץ למנהרה. לאחר ההיתקלות המשיך הגדוד בסריקות במרחב החדש, ומצא שלל רב.

המשכנו לפעול התקפית מול מידע מודיעיני ומול הערכותינו בדבר מיקומו האפשרי של אויב. הקפדנו על דינמיות ותנועה של חלק מכוחות הגדוד כל הזמן, על מנת שלא לאפשר לאויב להעביר את היוזמה לידיו. היה ברור שיש עוד מנהרות שבהן ממתינים מחבלים לשעת כושר מתאימה. לאחר 17 ימי לחימה קיבלה החטיבה פקודה לשוב לשטח ישראל. המבצע תם. הגדוד איבד לוחם, סמ"ר אביתר תורג'מן, וספג כ־25 פצועים בדרגות פציעה שונות. כמו כן הוא פגע במחבלים רבים, אסף שלל רב וסייע בפעולותיו לקדמית החטיבה לאתר אויב ולהשמידו.

שימוש בשועל סגול

תובנות ולקחים

הלמידה המבצעית היא הדבר החשוב ביותר בלחימה. אימונים מדמי מציאות ולימוד האויב לפני המבצע הם קריטיים, אולם החיכוך עצמו מוביל להבנה מהירה של סביבת הלחימה. ככל שתהליכי הלמידה יקוימו תוך כדי הלחימה, כך ישתפר הגדוד מהר יותר ויזכה להישגים טובים יותר. מומלץ לטפח אווירה של פתיחות, רצון לשמוע רעיונות, תובנות ולקחים, ולתת לפקודים להתבטא. יש לזכור כי מדובר באנשים מוכשרים, וכדאי לאפשר להם לעזור בהעלאת רעיונות ובמציאת הפתרונות הראויים.

על המפקד להכיר היטב את היחידה ולדעת מהן נקודות החוזק והחולשה שלה. חשוב לנצל את השגרה לצורך כך. מומלץ להיות נוכח בתרגילים שבהם ניתן להתרשם מהרמה המקצועית של אנשי הגדוד. בהיותי חניך בקורס מח"טים אמר לנו מי שהיה אז סגן הרמטכ"ל, אלוף (מיל') יאיר גולן, כי "מפקד אינו צריך מערכת כש"מ כדי לחוש בדיוק מהי כשירותה של יחידתו". אני סבור שהוא צדק. היכרות עמוקה עם היחידה מאפשרת למפקד גם לבחור נכון את המשימות עבור כל כוח בגדוד, בפקודת המבצע ובמהלך המבצע עצמו.

ראוי לסמוך על האחר, אבל גם להתכונן לפעול לבד. כך במעבר המכשול באמצעות מחלקת החבלה בגדר הרצועה, כך בהתקפה בלילה הראשון ללא הטנקים. הלחימה הרב־חילית והבין־זרועית יוצרות את עוצמתו של הגדוד, אך המפקד חייב להכין את היחידה למצב שבו הוא אינו מסתמך באופן מוחלט על כוח אחר, ודאי שלא על כוח שלא הוא הכין ושלא היה שותף לנוהל הקרב.

יש להקפיד על המשמעת המבצעית גם במהלך המבצע. חשוב להקפיד הקפדה יתרה על כללים ונהלים, ולהיות ברור ומובן ככל האפשר מול אנשי היחידה בכל הנוגע לציפיות העולות בהיבטים אלה. לא פעם, גם בסביבת לחימה שבה הגדוד סופג נפגעים, מתגלות תופעות של חוסר משמעת מבצעית. אם המפקד ייערך לכך מבעוד מועד ויטפל בדברים בזמן אמת יוכל לשמור ככל האפשר על חיי אנשיו.

חשוב למפקד לשדר ביטחון לרמה הממונה. כך יגרום למפקדו לסמוך עליו, ולסייע לביטחון העצמי של המסגרת הגדולה כולה. על המפקד לחשוב כיצד הוא יכול לעזור למפקדו לבצע את משימתו, משימת המסגרת שמעליו. כך יבין כל העת מה עליו לעשות כדי למלא זאת, גם כאשר יהיה צורך לבצע התאמות ושינויים בשיטה ואף במשימה. האויב כיום עלול לייצר אתגר לא פשוט למיפוי מרכזי כובד ויעדים ברורים, וגמישות היא תכונה הכרחית כדי להתמודד עם כך.

על המפקד לבחור את האנשים שעליהם הוא סומך במיוחד, למשימות אשר עלולות "לתקוע" את הלחימה הגדודית. לגדוד 202 צורף סמג"ד ב', קצין בלימודים, אל"ם אורי דאובה. באופן שבו פיקד על לבנת החילוץ הגדודית, הגיע במהירות לכל האירועים שבהם היו נפגעים לגדוד וחילץ בגבורה את הנפגעים בחזרה לשטח ישראל, שימש דוגמה מצוינת לתובנה זו. העובדה כי הצבנו קצין, אשר מיועד לתפקיד מג"ד ומח"ט, כמפקד כוח פינוי, עלולה להיראות מעט תמוהה במבט ראשון. ואולם בפועל, פעילותו סייעה באופן ברור לגדוד לעמוד במשימתו בהצלחה.

יש להכין את מפקדת הגדוד למלחמה. על המפקד למפות את בעלי התפקידים הקריטיים שהיעדרם עלול לפגום ביכולת הלחימה הגדודית, ולמצוא להם חלופות. במבצע "צוק איתן" נהנה הגדוד מקשב חטיבתי ואפילו צה"לי – דוגמה טובה היא השלמת קש"א מחיל התותחנים לחפ"ק המג"ד. על המפקד לזכור כי מה שלא יכין בשגרה לא יהיה בחירום.

ראוי למפקד לזכור כי המבצע הוא שעתו הגדולה ביותר. כל שעשה עד המבצע במסגרת הכשרתו צריך לבוא לידי ביטוי במבצע עצמו. עליו להתנהג ולפעול באופן שבו יוכל לבחון את מעשיו בדיעבד ולהיות שלם איתם באופן מלא.

חשוב שהמפקד ינקוט יוזמה, לשם כך הוא מפקד על המסגרת. הערך המוסף של מפקד הוא יכולתו לזהות הזדמנויות ולשכנע את מפקדו לנצלן לטובתו. להערכתי, אחת הסיבות למיעוט הנפגעים בגדוד במהלך המבצע הייתה ההקפדה המתמדת על כך שהיוזמה תהיה בידינו, ובכך צמצמנו הזדמנויות לאויב לנקוט יוזמה. שנאמר, אם אינך מחפש אחר האויב, כנראה הוא זה שמחפש אותך.

ראוי לו למפקד לאמן את המפקדים, זהו האימון החשוב ביותר. במהלך תרג"ד בשטחי החרמון, כשאלוף דורון רובין ליווה אותנו בטיפוס אל פסגת הר נמנמן, הוא אמר לי כי לתפיסתו, החיילים מעולם לא היו הבעיה בעת ביצוע משימות גדודיות. הוא הדגיש כי האימון החשוב ביותר הוא לא האימון הגדודי, אלא אימון המפקדים. בתעסוקה המבצעית בחרמון, שקדמה למבצע, קציני הגדוד זכו במקום הראשון בבוחן הכשירות הצה"לי בין כל גדודי החטיבה. התעקשתי שכל קצין יגיע מהחרמון לווינגייט ויבצע את הבוחן שלוש פעמים עד שישיג את הציון הגבוה ביותר. הדבר השפיע על ביטחונם העצמי, והביטחון העצמי הוא מרכיב קריטי ביכולת לבצע משימה תחת לחץ ומול אויב.

נקודת הזינוק ביציאה לפשיטה

סיכום

פעולתו של גדוד 202 במבצע "צוק איתן" מדגימה באופן ברור כי היצמדות לתורה ולעקרונות הנלמדים בצה"ל, בשילוב תהליך הכנות יסודי ומקצועי ולכידות יחידתית, יכולים להביא להצלחה בשדה הקרב. לכל התרחשות שאירעה בגזרת הגדוד התאמנו והוכשרנו בעבר. לצד זאת, החיכוך עם האויב יצר סביבה מבצעית שאליה נדרשנו להסתגל במהירות. לפיכך יש חשיבות רבה ללמידה המבצעית המיושמת במהלך המבצע, בשיח רב־חילי ובין־מדרגי.

היוזמה בעיניי היא אבן היסוד החשובה ביותר להצלחת היחידה. המפקד מכיר את יחידתו באופן הטוב ביותר, וחובה עליו לחשוב ולפעול באופן שמשרת את המטרה הן לפני ההתרחשויות המבצעיות והן במהלכן.