היבטים מנטליים של לחימה בתווך תת־קרקעי

התבוננות בהתפתחות העימותים על פני ההיסטוריה, מצביעה על תהליך של מעבר מעימותים קונוונציונלים בין כוחות צבאיים מדינתיים, לקראת עימותים א־סימטריים בין מדינות וישויות סמי מדינתיות או ארגוני טרור (שער האויב למטה, 2007 ,בן הדור, ב., עירן־יונה, מ., דנדקר, כ., 2011).

אחת המשמעויות של תפיסת השינויים בדימוי של טבע העימותים או מאפייניהם היא הצורך הברור בהבנה והמשגה של סוגי העימותים השונים. לרר ועמרם־כץ טוענים כי ייצור הידע נעשה לשם פענוח שדה הקרב והמשגה מחודשת של דימוי היסוד שלו (לרר ז. ועמרם־כץ.ש., 2011).

בעימותים הא־סימטריים, אחד מן הצדדים מאופיין לרוב בנחיתות צבאית, לכן יימנע ממפגש ישיר עם הצבא שמולו ובדרך כלל ינקוט באסטרטגיה של התשה במטרה להכריע תודעתית את היריב. כחלק מובנה של העימות הצד "החלש" יבחר דרכי פעולה שנועדו לתקוף את נקודות התורפה של הצד "החזק" ולנטרל את יתרונותיו היחסיים.

פעילות מבצעית בתווך תת־קרקעי היא שונה מדימוי שדה הקרב הקלסי והקונוונציונלי, ודורשת הבנה ופענוח של ההיבטים ההתנהגותיים של הקבוצה הלוחמת בה.

השימוש בתת"ק, טבעי או מעשה אדם, מהווה את אחד מהפתרונות המרכזיים לסוגיית הא־סימטריה. פתרון זה מאפשר לבטא את יתרונותיו היחסיים של הצד "החלש", ובינם: פעילות חשאית תוך שמירה על סודיות מקום האתרים התת־קרקעיים, יכולת התארגנות להתקפה במחסה התת־קרקעי וחזרה אליו בתום המהלך ההתקפי, שימוש במנהרות לעקיפת מערכי ההגנה של היריב כדי לפגוע בו מעורפו, הסתייעות באוכלוסייה אוהדת. כמו כן, שימוש בתת"ק מסייע לצד "החלש" לנטרל את עליונות האש והתמרון של הצד החזק שאינו יכול להפעיל את חלקם במתאר זה (כגון: אי יכולת להפעיל ארטילריה בתווך, קושי בזיהוי אויב). אין זה מקרה כי בכל העימותים הא־סימטריים בעידן המודרני עשה הצד "החלש" שימוש נרחב בתת"ק: בווייטנאם, באפגניסטאן, בצ'צ'ניה, בלבנון בעימות הישראלי־פלסטיני ועוד.

לקריאת הפרק המלא לחצו כאן