האתגר: מערכת היחסים בין מפקד לפקוד מאופיינת לכאורה בהגדרות רשמיות של תפקידים וגבולות: המפקד אחראי על חיי חייליו, על הנעתם לביצוע משימותיהם ועל כשירותם המקצועית, הפיזית והנפשית. הפקוד נדרש לבצע את הוראות מפקדו ובכך להתמסר לסמכות המופקדות עליו. אך למרות בהירותן של הגדרות אלה, מפקדים עסוקים כל העת בשאלת אופן הנעת פקודיהם למשימה.

לכאורה הכול ברור. מערכת היחסים בין מפקד לפקוד בצבא מאופיינת בהגדרות רשמיות של תפקידים וגבולות. המפקד אחראי לחיי חייליו, להנעתם לביצוע משימותיהם ולכשירותם המקצועית, הפיזית והנפשית לכך. הפקוד נדרש לבצע את הוראות מפקדו ובכך להתמסר לסמכות המופקדת עליו. אך למרות בהירותן של הגדרות אלו, קשה למצוא מפקד שאינו עוסק בסוגיה הפיקודית הנוגעת לאופן הנעת פקודיו. סוגיה זו מתקיימת בכל מצב מבצעי, בשגרה ובחירום, ביחידות לוחמות, ביחידות עורפיות וביחידות טכנולוגיות או מודיעיניות. כמו כן, היא מאפיינת את כל שרשרת הפיקוד, החל בדרגי הפיקוד הזוטרים ביותר ועד לדרגי הפיקוד הבכיר. אז מה הם, אם כן, החומרים הרכים שמהם עשויה הנעת הפקודים על־ידי מפקדיהם?

פרק זה מנסה לאפיין שימושים חלופיים של הנעת פקודים תוך התמקדות בשגרה. המטרה היא לסייע למפקדים לזהות את האתגרים הטמונים בהנעה הפיקודית ולהציע להם כלים להתמודדות מועילה.

את המושג ״הנעת פקודים״ אחלק לחמישה רכיבים אשר ביניהם מתקיימת השפעה הדדית: מרכיב הדוגמה האישית, מרכיב המשמעת, מרכיב ניהול המתח שבין רגישות ובין התוויית הגבולות, מרכיב התעסוקה המתמדת ומרכיב האתגור וההשראה. ההיררכיה בין המרכיבים חשובה, כיוון שטענת הפרק היא שהם שלובים האחד בשני. כך, למשל ללא דוגמה אישית לא אפשר להניע פקודים לאורך זמן, ואז המשמעת הצבאית תהווה רכיב קריטי בהנעתם. מרכיב התעסוקה המתמדת חשוב למניעת שעמום ובטלה, כיוון שפקודים משועממים או כאלה שאינם מייצרים פעולות בעלות משמעות עשויים להשפיע באופן הרסני על עצמם ועל סביבתם. מרכיב ניהול המתח שבין רגישות לחייל ובין הצבת גבולות יידון בהרחבה ויהווה את לב הפרק, מרכיב האתגור וההשראה יסכם אותו.

לקריאת הפרק המלא לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן