פרק 12: שלום ונורמליזציה

איתמר רבינוביץ' , סגן יו"ר המכון ללימודי ביטחון שליד אוניברסיטת תל־אביב, נשיא קרן דן דוד ועמית לא תושב במכון ברוקינגס בוושינגטון 02.07.2023

באמצע שנות ה־70 של המאה ה־20 התפרסם במצרים ספר חסר תקדים ושמו בהידום התותחים, שכתב האינטלקטואל והעיתונאי איש השמאל, מוחמד סיד־אחמד. הייתה זו הצגה ראשונה של חזון להסדר ערבי עם ישראל, מאמץ ערבי ראשון לעמוד על דמותו של המזרח התיכון לאחר השגת שלום ישראלי־ערבי.

מחבר יצירה חלוצית נועזת זו ספג ביקורת נוקבת במצרים בעולם הערבי כולו, על שהפר טאבו כאשר אימץ את הרעיון של הסדר בדרכי שלום עם ישראל ואף הפיץ אותו. ביקורת זו הוטחה בו אף על פי שהספר נכתב לאחר חתימת הסכמי הפרדת הכוחות הישראליים־מצריים והישראליים־סוריים, ולאחר ששתי ועידות פסגה ערביות ניסחו מחדש את הקונצנזוס הערבי כדי שיכלול את עקרון ההסדר הפוליטי עם ישראל. אך חזון מקיף של שלום כולל ישראלי־ערבי, פרי עטו של אינטלקטואל ערבי בכיר ובעל מעמד בחוגי השמאל, היה קשה לעיכול למי שנותרו מחויבים אידיאולוגית ורגשית למאבק בישראל. למעשה, בלב ספרו של סיד־אחמד יש מידה רבה של דו־ערכיות והיסוס. המחבר פתח בהעלאת השאלה: ״מה תהיה צורתו של המזרח התיכון משיושג שלום צודק ובר־קיימא?״, והסביר כי ״בקרב הערבים הנושא הוא טאבו, והרעיון נתקל בגינוי מצד הקהל הרחב וחוגי האינטליגנציה כאחת. הוא מגונה בשל האמונה, המושרשת היטב בנפש הערבית, כי ההסדר היחיד המתקבל על הדעת יגרור עמו כניעה מוחלטת, אך הוא גורס כי לאחר מלחמת אוקטובר, שהביאה לאיזון רב יותר במשוואה הישראלית־ערבית, חל שינוי בהשקפה הערבית לגבי הסדר מדיני. העולם הערבי בחר בהסדר, ״אך כל עוד ההסדר עם ישראל ועתיד השלום באזור אינם מגובשים בחזון מוגדר היטב, ישראל לא תודה לעולם שכוונת הערבים אמיתית: היא תמשיך לפקפק בכנות ניסיונותיהם, ותטען כי העמדה הערבית נותרה, ביסודה, ללא שינוי".

לקריאת הפרק המלא לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן