פרק שני: חמישה עשורים של בקרה מודיעינית - מה למדנו?
הורדת PDF
אלוף שלמה גזית ז"ל שיזם את הקמת המחלקה, כתב כי ביסוד הרעיון היה סיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן על בגדי המלך החדשים. "כל קופנהגן הייתה שבויה בקונספציה [...] אני חיפשתי את הילד הקטן מקופנהגן שצעק 'המלך הוא עירום'". באוקטובר 2020 נפטר גזית לפני שהספקנו לשאול אותו על הרקע להקמת המחלקה. 47 שנים בדיוק אחרי פרוץ המלחמה שעיצבה יותר מכול את דמותו בתודעה הקולקטיבית הישראלית, כאיש שהוזעק לשקם את אגף המודיעין של צה"ל.
אולי היה זה השיעור שנלמד על מקרה משבר הטילים בקובה, אולי קריאה של מן דהוא בספרות הפסיכולוגית המתהווה באותן שנים על "חשיבת יחד". אולי בכלל המקור היה מטוריו של "רבי איפכא מסתברא", הלוא הוא ד"ר אליעזר קרליבך, שהתפרסמו מדי יום בעיתון "ידיעות אחרונות" ואחר כך ב"מעריב". גזית שייך את הרעיון לחוויה האישית שלו ערב מלחמת יום הכיפורים, עת זומן לסגן הרמטכ"ל ישראל טל (טליק) עם רמ"ח מחקר להתייעצות, וללא היכרות עם המודיעין. בהישען על כך שלא היה חלק מקבוצת המעריכים, גזית העריך שמלחמה עומדת לפרוץ. הסיטואציה הזו נחרטה בזיכרונו – הוא רצה בכלי שיאפשר להימנע מקונספציה.
עניינו של פרק זה איננו בתיאור הדמויות או המתחים (אף שהוא מתובל בהם). הניתוח הגנאולוגי שנביא מיועד בראש ובראשונה להסביר כיצד מהות המעשה של הבקרה השתנתה בשל מבנה ארגוני, הקשר ביטחוני ותפיסות מקצועיות. בתוך כך עלו תובנות ודילמות: למה הבקרה לא כותבת הרבה פרסומי איפכא מסתברא כיום? למי היא צריכה להיות כפופה? באיזה נושאים היא צריכה לעסוק? איך שאלות של מסלול שירות משפיע על איכות ונושאי הבקרה? כיצד גישה משתפת לעומת ביקורת נשכנית מביאה לתוצאות מעורבות? כך או אחרת, הקושי בהצבעה על נקודת לידתו של הרעיון היה רק תחילת האתגר בתהליך גנאולוגי שכזה.
חלק מן העוסקים במלאכה הלכו לעולם, חלקם שירתו בתפקיד תקופות קצרות ואחרים ארוכות ומשמעותיות באופן היוצר הטיות. גם קריאה בארכיונים איננה קלה, מכיוון שבדרך כלל דבר הבקרה הוא תגובה למחקר המודיעיני – מקרי מבחן שיש להכיר על בוריים כהקשר רלוונטי לדברים. התלבטות מרכזית עמדה בפנינו כיצד להביא בפני הקורא את הסוגיות שעמדו בלב עשייתה של הבקרה, כאשר ברור כי הדבר מחייב התעמקות.