ניתוח השוואתי של הטכנולוגיה

אש טנקים מול מיגון טנקי אויב – בתחום זה, בניגוד גמור לתחושתם הסובייקטיבית, נהנו הבריטים מיתרון קל. כמעט שליש מהטנקים הבריטיים היו בלתי חדירים מהחזית לתותחי הטנקים הגרמניים, למעט בטווח קרוב מאוד (פחות מ־200 מטרים), ושליש נוסף היו חדירים רק בטווח של עד 500 מטרים לכל היותר. השליש הנותר היו חדירים לרוב תותחי הטנקים הגרמניים בטווח של יותר מ־1,000 מטרים. לעומת זאת, כל הטנקים הבריטיים החמושים בתותח יכלו לחדור את כל הטנקים הגרמני ים והאיטלקיים בטווח של עד כ־1,000
מטרים, ואת חלקם אף בטווח ארוך מזה. כמו כן יצוין, ש־232 מתוך 552 הטנקים הגרמניים והאיטלקיים היו חמושים בתותח 20 מ"מ ש יכול תו לחדור את רוב הטנקים הבריטיים הייתה מוגבלת מאוד (רק בניצב לאגפי הטנק הבריטי ומטווח של עד כמה עשרות מטרים בלבד), וחלק מהטנקים הללו חומשו רק במקלעים בינוניים – כלומר, לא יכלו לחדור שריון בכלל. רק 25 מתוך למעלה מ־1,200 טנקים בריטיים היו חמושים במקלעים בלבד.

אש תותחים נגד טנקים מול מיגון טנקי אויב – התותחים נגד טנקים הגרמניים איזנו חלקית את המצב. כשני שלישים מהטנקים הבריטיים היו חדירים לתותחים נגד טנקים הגרמניים מסוג 50 מ"מ ארוך קנה, 76.2 ו־88 מ"מ בטווח של כ־1,000 מטרים ויותר; השליש הנותר מהטנקים הבריטיים היו חדירים בטווחים ארוכים רק לתותחים נגד טנקים בקוטר 88 מ"מ, חדירים בטווח עד 1,000 מטרים לתותחים בקוטר 76.2 מ"מ, חדירים עד 500 מטרים לתותחים ארוכי קנה בקוטר 50 מ"מ ובלתי חדירים ליתר. התותח נגד טנקים הבריטי התקני, תותח 2 ליטראות, היה זהה לתותחי הטנקים הבריטיים, ונוסף על כך יכלו הבריטים להפעיל גם את תותח השדה 25 ליטראות כתותח נגד טנקים, שביצועיו טובים מאלה של התותח נגד טנקים התקני. מתוך כ־690 תותחים נגד טנקים שהיו בידי הגרמנים והאיטלקים 216 היו בקוטר 20 מ"מ שכבר עבר זמנו – הוא היה מסוגל לחדור רק חלק מהטנקים הבריטיים, וגם אותם רק בניצב לאגף ומטווח קצר מאוד.

לקריאת הפרק המלא לחצו כאן