משה דיין לא התמוטט, בניגוד לטענת מבקריו, והערכותיו המקצועיות היו בדרך כלל מבוססות כשמביאים בחשבון את המידע שעמד לרשותו מהמודיעין ומעמיתיו. עם זאת, אין ספק שהוא אפשר לפקודיו לראות את שהפריע לו וערער את ביטחונם זהו כישלונו מנהיגותי, ועל כך הוא שילם מחיר יקר של אובדן האמון בו וקריסת מעמדו המיוחד בציבוריות הישראלית
משה דיין, המצביא עם רטיית העין השחורה, היה אחת הדמויות האייקוניות הבולטות בישראל משנות ה־50 עד שנות ה־70. תחילה ביסס את מעמדו כרמטכ“ל שהוביל ניצחון על מצרים בסיני ,1956 ולאחר מכן כשר ביטחון כאשר ישראל זכתה בניצחונותיה הגדולים ביותר ביוני 1967. לאחר המלחמה המשיך לשרת כשר הביטחון ונהנה ממעמד סמכותי מיוחד.
הציבור בישראל ראה בו “מר ביטחון“, וחש אמון במנהיגותו. בבחירות לכנסת השמינית ב־1973 הסיסמה של מפלגת העבודה, מפלגתו של דיין, הייתה: “מצבנו מעולם לא היה טוב יותר“. לפיכך, תוצאות מתקפת הפתע ב־6 באוקטובר 1973 והתבוסות הראשונות במלחמת יום הכיפורים היו זעזוע הרסני להנהגת האומה ולדיין עצמו. ועדת אגרנט מצאה כי התנהלותו הייתה סבירה והפנתה אצבע מאשימה כלפי ההנהגה הצבאית. עם זאת, דיין לא חמק מפסק הדין של דעת הקהל.