נדרשת הגנה טובה יותר לעורף מפני אש האויב המתעצמת
רבות נכתב על ההִ שתנות בלחימה שבה מעורב צה"ל בתקופות השונות מאז הקמתו, ועל התהליך שמתרחש בארבעת העשורים האחרונים: מעבר להתמודדות עם אויב בלתי סדור אשר מכוון את פעולתו נגד העורף (בירי רקטות, פיגועי תופת ועוד). בעשור וחצי האחרונים הגביר האויב את בניין הכוח ואת השימוש בנשק האש, בדגש על תלולת מסלול, כאמצעי לנטרל את היתרון היחסי של צה"ל בהגנת הגבולות ולהגיע לבטן הרכה הישראלית בראייתו - האוכלוסייה האזרחית – ולתשתיות קריטיות לצה''ל ולמדינה.
בהתאם לכך בונים אויבינו (בעיקר חזבאללה והארגונים הפלסטיניים) את כוחם בשני מאמצים מרכזיים: יכולות אש, ואמצעים להגנה עליהן. יכולות האש העכשוויות כוללות את המנעד כולו, מפצצות מרגמה, רחפנים קטנים מטילי חימוש, עד טילים בליסטיים בעלי יכולת ניווט מדויק וטילי שיוט. יכולות אלה מאיימות על כל שטחה של ישראל, בהיקפים שלא היו כדוגמתם במלחמות הקודמות, והן בעלות פוטנציאל היזקהולך וגובר, הן בשל הכמות, הן בשל יכולת הדיוק, והן בעקבות שיפורים בראשי הקרב שנועדו להגביר את קטלניות החימוש נוסף על יכולות האש שמאיימות על העורף, כדי להפעיל את מאמץ האש בונים אויבינו את כוחם באופן שימנע מצה"ל לפגוע במערכי האש המפותחים שבידיהם קיימת אומנם שונּות בין הזירות, אך עדיין ניתן להצביע על כמה רכיבי מפתח:
נגד העליונות היבשתית של צה"ל – שיבוש מערכות קשר ושו"ב, איום 360° כדורי, ירי מנגד, בדגש על נ"ט, מכשול ומטעון סביבת הלחימה, וכוחות איכותיים, הערוכים בנקודת מפתח להתקפות נגד.
נגד העליונות האווירית של צה"ל – שרידות ויתירות ביכולות האש, הסתרה והתממה של עמדות, ובניין כוח במערכי הגנ"א.
נגד העליונות היבשתית והעליונות האווירית גם יחד – הכוונת חלק לא מבוטל מהאש שברשותו נגד כוחות ומפקדות צה"ל. כל אלה מתבססים על יכולות מודיעין הולכות ומשתפרות להרכשת מטרות הן מבעוד מועד והן בזמן אמת.