לאבד ידידים והשפעה: מה אפשר ללמוד מהסנקציות נגד רוסיה למדיניות ישראל כלפי איראן

רוסיה ממשיכה להיות נתונה ללחץ כלכלי חסר תקדים מצד ארצות־הברית ומדינות האיחוד האירופי, מה שפוגע בכלכלה, ברווחת האזרחים, בנכסי האליטות ובעורף הלוגיסטי והטכנולוגי של הצבא. הלחץ הכלכלי נועד להשיג כמה מטרות, החשובה שבהן היא הפסקת הלחימה. עם זאת, לא רק שרוסיה מסרבת להפסיק את הלחימה, אלא היא אף מרמזת על נכונותה להשתמש בנשק גרעיני ואף סיפחה מחוזות באוקראינה. מנגד, דווקא אוקראינה היא שמצויה תחת לחץ גובר מבעלות בריתה להסכים למשא ומתן ואין היא זוכה לתמיכה הדיפלומטית או הכלכלית הנחוצה לה.

הפרדוקס המתואר מצריך מאיתנו לשוב ולבחון את השימוש בסנקציות כלכליות ככלי להשגת יעדים לאומיים. באמצעות מענה על שאלות, כגון אם לחץ כלכלי על מדינה אוטוריטרית מוביל לשינוי בהתנהגותה ואם לחץ כלכלי מוביל לשינוי במאזן הכוחות הפנימי במדינות אוטוריטריות, נוכל לבחון באור חדש את השימוש של המערב בסנקציות נגד רוסיה. מדוע הסנקציות נגד רוסיה לא הביאו עד כה להפסקת הלחימה? והאם על רוסיה לחוות ”כאב” כלכלי נוסף כדי שתפסיק את הלחימה? במאמר זה אטען כי הסנקציות נגד מדינות אוטוריטריות, כגון רוסיה, לא רק שמחמיצות את מטרתן, הן אף עלולות להוביל את מנהיגיהן לאמץ מדיניות תקיפה ומסתכנת יותר. כלומר, במלחמה בין רוסיה לאוקראינה הסנקציות אינן מובילות לשינוי במדיניות הרוסית, והן גורמות לרוסיה לאמץ מדיניות תקיפה ומסתכנת יותר.

כדי להמחיש את הכוח של טענה זו, חלקו הראשון של מאמר זה יעסוק בניתוח מקרה המבחן של השפעת הסנקציות על גרמניה במהלך מלחמת העולם הראשונה (1914–1918) בדומה לרוסיה כיום, גרמניה באותן שנים הייתה מעצמה אזורית, מתועשת, בעלת כלכלה גדולה, מפותחת ובעלת תלות גדולה בכלכלה העולמית. אז כהיום, סנקציות היו מרכיב מרכזי באסטרטגיה של קואליציה של מדינות נגדה, ולסנקציות היו השפעה שונה מכפי שציפו לה.

חלקו השני של המאמר ישליך את התובנות ממקרי המבחן על השפעתן הנוכחית של הסנקציות על המלחמה בין רוסיה לבין אוקראינה. חלקו השלישי והאחרון של המאמר יוקדש לדיון הביקורתי במדיניות הישראלית כלפי איראן, הרואה בסנקציות מרכיב מרכזי במאמץ להוביל לשינוי במדיניותה האזורית ובסוגית הגרעין. הבנת המגבלות והסיכונים הכרוכים בשימוש בסנקציות צריכה להוביל ל"חישוב מסלול מחדש" ביחס למרכיב כה מרכזי במדיניות החוץ והביטחון של ישראל כלפי איראן.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן