כשמצגת פוגשת מציאות: מעגל הלקחים הלא נכונים

ב־24 בפברואר 2022 פלשו כוחות צבא רוסיה לאוקראינה. המטרה המשוערת של המבצע הייתה לשחרר את אוקראינה ולהחליף בה את השלטון, והנחת היסוד הייתה, כנראה, שהצבא האוקראיני ייכנע לאחר הקרבות הראשונים, או לא יילחם כלל. בתחילת המלחמה קרסו הנחות היסוד הרוסיות בזו אחר זו. הצבא האוקראיני בלם את ההתקדמות הרוסית בערים קייב וחרקוב ומנע מהצבא הרוסי את ההישג המערכתי המשוער. זהו מאמר המשך למאמר השפעת התאוריה הצבאית הרוסית על בניין הכוח, ומשלים אותו מהזווית של אימוני הצבא הרוסי טרום המלחמה, אימונים שנועדו להכין את הצבא למלחמה מול נאט"ו בעודו מטמיע את לקחי הצבא ממלחמות שניהל במזרח אוקראינה בשנים 2014–2015 ובהתערבות הצבאית בסוריה שהחלה ב־2015 ונמשכת מאז.

המאמר נשען על מקורות גלויים בלבד, החסרים במהותם. המחקרים שנעשו על צבא רוסיה במהלך השנים מאפשרים להכירו לעומק, אך עם זאת בחינה נעשית לרוב מנקודת מבט מערבית או בהקשר המלחמה העתידית מול נאט"ו. בכל הקשור לחקר המלחמה – המקורות מוטים. זאת משום ממשלת רוסיה לא פרסמה את מטרות המלחמה שלה באוקראינה. גם ממשלת אוקראינה לא פרסמה את מטרות המלחמה שלה, ואף לא את ארגון הכוח ומקומו. לכן לא ניתן לדעת מהם ההישגים האסטרטגיים, המערכתיים והטקטיים שביקשו הכוחות בשני הצדדים להשיג. המידע הקיים מתבסס על מודיעין גלוי שנחקר (מיקום האירוע, שעת האירוע ולפעמים שם היחידה) ולוקה מכמה סיבות. ראשית, לרוב המקורות ערוכים על־ידי הצד שהפיץ אותם כדי לשרת את הנרטיב שהוא מנסה לקבע. שנית, הם מספקים עדות רגעית תחומה במרחב גיאוגרפי שלא ניתן להסיק ממנה למעט המקרה הבודד שסרטון כלשהו מראה. כדי להשתמש במקורות אלה ללא הטיה, יש לצפות בסרטונים רבים ולהשוות ביניהם, ליצור מסד ידע רחב על הצבא המפיץ אותם או לאסוף את החומרים הגלויים שמפרסמים הצדדים.

לקריאת המאמר לחצו כאן