מלחמת רוסיה אוקראינה לקחים לישראל

המלחמה באוקראינה תמקד בעתיד מאות ואלפי מחקרים, אבל כבר עתה מסמנת לקחים לישראל. לפי פרסומים זרים גם באיראן ובחזבאללה עוסקים בלמידה מלקחי המלחמה. היו שהתבטאו לפני המלחמה כי גורלה של אוקראינה יוכרע ביממות מספר. היו להם סיבות לא רעות: הצבא הרוסי ניהל בעשור האחרון כמה מבצעי בזק שקולים ויעילים, תוך מיצוי מדויק של יכולותיו ומגבלותיו. כך עשו בגיאורגיה (2008), בחצי האי קרים (2014) ובסוריה (2015–2020). גם לרוסים היו סיבות לא רעות לחשוב כך, מכיוון שהעריכו שלא תהיה התנגדות ניכרת. המודיעין האמריקני, שדייק בהתרעתו למבצע, כשל בהבנתו את מהלך הקרבות הצפוי. ההצעה האמריקנית, שלא הוכחשה, לחלץ את הנשיא ולודימיר זלנסקי, הייתה ביטוי מבצעי להערכת יחסי הכוחות. רק מעטים העריכו שמהלך הקרבות ישבש באופן בוטה כל כך את תוכנית המתקפה הרוסית.

הכישלון הרוסי בפתיחת המלחמה

כאשר החליט הנשיא ולדימיר פוטין לפתוח במלחמה, בוודאי ידע שהיא תופעה שגם עבור הצד החזק עלולה לצאת משליטה. אולם הוא ציפה לסיימה במערכה אחת קצרה - "מבצע מיוחד" כפי שכינה אותה. הוא כיוון להשתלט על קייב במהלך מהיר, עם כוחות מוטסים מובחרים, ולחבור אליהם בתנועה יבשתית מהירה של כוחות ממוכנים.

את הצלחת האוקראינים בסיכול המתקפה הרוסית בשבוע הראשון יש לזקוף לזכות מידע מודיעיני מדויק שסיפקו להם כוחות הביון האמריקניים, ולרוח הלחימה של העם האוקראיני. אל הכוחות הסדירים שנלחמו על הגנת קייב הצטרפו כוחות מילואים וכוחות הגנה מרחבית, ברובם אזרחים מגויסים – מהם מאומנים ומהם אחרי הכשרות קצרות בלבד. אולם לפני הכול, קרב ההגנה על קייב מלמד על משמעותה הקריטית של עליונות מודיעינית באיכות ובעומק של שלטנות בתחומי סייבר ואיסוף לווייני, שיש רק למעצמות. את אותה העליונות מעניקות לאוקראינה ארצות הברית ובריטניה במהלך כל המלחמה.

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן

לקבלת חומרים נוספים מבית "מערכות" לחצו כאן