שייכות - "אחד בשביל כולם"
"הנני נשבע(ת) ומתחייב(ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעתו של צבא ההגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל".
(שבועת האמונים לצה"ל) [9]
טיפוח הפרט וחיזוק ההנעה הפנימית שלו הם המפתח לבניית חייל וקבוצה, אבל במקביל לטיפוח הפרט ושייכותו לקבוצה חובה לפתח אצלו את תחושת מחויבותו האישית לקבוצה – "אחד בשביל כולם". אסור שטיפוח הפרט יעמוד בפני עצמו, ומצב כזה הוא אפילו מסוכן. מיומו הראשון בצבא חייב כל חייל לראות את עצמו כחלק מקבוצה וכחלק מדבר הגדול ממנו ומרצונותיו. כל חייל חייב להרגיש תחושת מחויבות עמוקה לחבריו, מחויבות עמוקה לקבוצה, למפקד, ומחויבות עמוקה למשימה.
תהליך ההכשרה של חיילים ומפקדים חייב להביא אותם לדרגת הכרה פנימית ועמוקה שבמצבים רבים הקבוצה והכלל חשובים מהם, שעליהם לשקול שיקולים לאור טובת הכלל, ושחובתם לפעול בשיתוף פעולה צוותי, במחיר צורכיהם האישיים ואפילו במחיר חייהם, כמאמר שבועת החייל.
טיפוח והטמעת הערך "אחד בשביל כולם" צריך להיעשות בגישה חיובית, בהמחשת ההכרח והתועלת שיש בכך, בהמחשת המחיר שעלול להיגרם אם אלה לא יהיו פני הדברים, ובאמצעות ההסבר ש"אחד בשביל כולם" משמעו "כולם בשביל אחד".
ובלשונו של הרב קוק (אורות הקודש ג'): "האדם צריך תמיד להיחלץ ממסגרותיו הפרטיות, הממלאות את כל מהותו, עד שכל רעיונותיו סובבים תמיד רק על דבר גורלו הפרטי, שזהו מוריד את האדם לעומק הקטנות ואין קץ לייסורים גשמיים ורוחניים המסובבים מזה. אבל צריך שתהיה מחשבתו ורצונו ויסוד רעיונותיו נתונים להכללות, לכללות הכל, לכללות העולם, לכללות ישראל, לכל היקום ומזה תתבסס אצלו גם הפרטיות בצורה הראויה".
אדם הרואה את עצמו כחלק ממשהו גדול וכולל, כחלק מדבר בעל ערך שהוא מעל לעצמו, מפתח משמעות היוצרת כאמור הנעה פנימית וכוח רצון פנימי ואישי שאין חזקים מהם.
