סיכום

בתחילת החיבור שאלנו – "בסוף היום" מה רוצה אדם? האדם מחפש משמעות ומבקש להיות משמעותי. מה רוצה המפקד? את אותו הדבר, ובה בעת שהקבוצה שהוא מנהיג תהיה אפקטיבית וכזו המבצעת את המשימות בהצלחה מלאה. מנהיגות נועדה לממש ולשלב בין הדרישות הללו, ואם יש בה כדי לספק את דרישות הפרט והקבוצה – הם יהפכו לקבוצה מקצועית ומלוכדת אשר עונה לדרישת המפקד, והם ילכו אחריו לכל מקום שיוליך אותם.

תחילתה של כל מנהיגות בהעצמת הפרט, המשכה בגיבוש הקבוצה והעצמתה, קביעת יעדים ותוכנית למימוש, ומיצוי איכויות הקבוצה, כל זאת תוך כדי התמודדות עם אתגרים ונסיבות המחייבים גמישות לצד נחישות עד להשלמת המשימות. השתנוּת משותפת תוך רתימת שותפים לקידום היעדים היא כאמור תנאי לא פחות חשוב, ובמהלך כל הדרך נדרש לפתח ולשזור את האהבה למקצוע ולצבא, וטיפוח ההזדהות עם המקצוע ומשמעותו. בלב היחסים של מפקד עם סביבתו מצוי האמון של הפקודים, של בעלי תפקידים מקבילים ואמון בין מפקדים.

חוט השני שעובר בין כל מרכיבי המנהיגות הוא "המנהיג", "המפקד". הוא שמלמד וחונך, הוא שמעורר השראה ויוצר אווירה ראויה, הוא שקובע את הסטנדרטים ומכתיב נורמות, מציב גבולות ומציב חזון, מעודד ומבקר מעיר, מחליט וגם מאפשר. המינון בין מרכיבי המנהיגות הוא באחריותו, על פי הבנתו ובהתאם למצב הספציפי של יחידתו. לא דומה יחידה אחת לרעותה, ואותה יחידה מתאפיינת בצרכים שונים במצבים שונים ובתקופות שונות, וכפועל יוצא בהכוונה, דגשים וסוג מנהיגות המותאם ליחידה ולהקשר.

מנהיגות איננה מדע מדויק, איננה עניין ליישום גנרי ואיננה נוסחה שמשבצים בה את המשתנים. מנהיגות בעצמה היא עניין להערכת מצב וניהוג באופן מימושה. מנהיגות צריכה להיות בהקשר ומותאמת לאנשים, לסוג היחידה והארגון, לתקופה, לנסיבות, למצבים השונים ולאתגרים הקונקרטיים. מנהיגות היא אומנות: אומנות המידות, היחסים והמינון בין העקרונות השונים. אומנות ניהול המתחים, אומנות העיתוי ואומנות היישום. המנהיג צריך לקבוע את השילוב הנכון של עקרונות המנהיגות, לשזור ולשלב ביניהם, להחליט על אופן יישומם ולטוות את המרקם העדין שבין הניגודים הרבים היוצרים אחדות ושלמות:

מנהיג יודע להיות גם וגם. הוא יודע לקבוע שילובים נכונים, במינונים הנכונים, תוך התאמה להקשר ולנסיבות. הוא נע כל העת על הציר שבין הזהה והשונה בינו ובין פקודיו, ובין המשותף למבדיל ביניהם. חיילים מצפים שמפקדם יהיה מקצועי יותר בתחומים מסוימים, מישהו ללמוד ממנו, ללכת אחריו ולראות בו מודל. באותה נשימה הם מצפים למידה גדולה של דמיון בינו ובינם: בערכים, בגישה, בהבנת המציאות, בהשתתפות במשימות, בשעת מאמץ ובדוגמה האישית.

מינון ואיזון בין הפעולות והתכונות שנסקרו מייצרים כוח דוחף וכוח מושך בו בזמן. הם מייצרים לאנשים "דלק פנימי", שמעניק להם תחושת מסוגלות, שייכות ומשמעות, ומייצר להם את התנאים להנעה פנימית שבזכותה אין משימה בלתי אפשרית. מנהיג איננו מוּנע על ידי דרגותיו ואיננו מניע בעזרתן. הוא לעולם פועל ביראת קודש ותחושת זכות גדולה, משום שנבחר להוביל קבוצה של "שווים לו", לביצוע משימה בתנאים מאתגרים ולהגיע לאיכות ביצוע גבוהה.

מנהיג ומפקד צריך לפעול על פי הכלל  דרשת ואהבת לפקודיך כמוך. ככזה הוא חייב ללמד, לדרוש, לאתגר, לאפשר ולחזק, לומר "אחרי" ולהתנהג כך בכל מעשיו, תוך ידיעה ברורה שהמבחן המכריע הוא האם אנשיו "עונים" לו "אחריך!".

"כי האדם עץ השדה...

כמו העץ הוא שואף למעלה...

כמו העץ הוא צמא למים"

(נתן זך, מתוך "עץ השדה")