משימתי, נחוש ולוחמני

מפקד חייב להיות משימתי. הווייתו היא ביצוע משימות, השלמתן בזמן ובאיכות, והתמודדות עם אתגרים חרף כל קושי. משימתיות חייבת להתבטא במלחמה, במבצע ובשגרה. זו הרוח במפרשי "המכונה הצבאית", והיא מייצרת את התנאים לעמידה ביעדי הצבא. זו גישה מעוררת השראה, המקרינה על חברי הקבוצה ואפילו על המפקדים הממונים, והיא חוזרת כהד אפילו אל המפקד עצמו. משימתיות מהווה דוגמה לחברי היחידה, והופכת להיות חלק מהתרבות ביחידה. אריק שרון תבע כמפקד גדוד 890 בראשית ימיו את המושג "לא חוזרים עד שמבצעים", ומימש אותו פעם אחר פעם בתקופת פעולות התגמול, תוך שהוא מדביק ברוח הזאת את כל הלוחמים. מכאן ואילך הפך המושג לאתוס הגדודי. גם בעת הנוכחית זו צריכה להיות הדרישה של מפקדים מפקודיהם. הציפייה היא לפעול בגישה משימתית, בנחישות ובלוחמנות. ניצחון וביצוע המשימות עם מה שיש, בכל מצב ובתנאים הקיימים, חייב להיות חלק מהקוד המנהיגותי של כל מפקד בצה"ל.

הדרישה בהגדרת הקצין להיות אנושי צמודה במכוון לדרישה להיות משימתי. תיארתי בפרקי העצמת הפרט והקבוצה עד כמה חיוני שמפקד יעניק יחס, חיזוק, הקשבה, התחשבות והוגנות. כל אלה עשויים לכאורה להיפגע בגישה פיקודית מקצועית ותובענית. מנהיג מאוזן יודע לשלב בין רמת דרישות גבוהה ליחס אנושי, בין משימתיות לחיזוק חיובי ויחס הוגן. יתרה מכך, מנהיג אנושי קונה לעצמו לגיטימציה לדרוש, להיות קפדן ויסודי, דווקא בזכות היותו אנושי. אסור בתכלית האיסור שהרגישות לאדם והאנושיות יטשטשו את הדרישות המקצועיות, ומצד אחר תהיה זו טעות לדרוש רמת ביצוע גבוהה בלי לעשות זאת באופן מתודולוגי, בהדרגתיות, ועם הבנה לזמן הלמידה הדרוש בכל נושא.

מנהיג שמאזן בין הדרישות השונות יודע להיות "משימתי ואנושי, תובעני ומחזק".

ניצחון ומשימתיות תקפים לכל תחום, ולכן כל מפקד בכל חיל, זרוע או פיקוד, חייב להיות לוחם באופיו, פייטר במלוא מובן המילה. אחד שלא מוותר, שמתעקש, שלא מתייאש, שלא מצפה שיפתרו לו את הבעיות, שנלחם ומתמודד בעצמו. מפקד טוב חמוש במרץ, בנחישות ובהתמדה, ואם הוא לא מצליח לבצע את משימתו "מהדלת" – יגיח "מהחלון". אם לא "מהחלון" – אז "מהארובה". אם לא – אז "דרך הקיר". מפקד טוב:

נלחם למצוא פתרון לאתגר המבצעי,

נלחם לקבל את המשימה,

נלחם לבצע תרגיל נוסף,

נלחם לגייס משאבים לפרויקט,

נלחם לרתום שותפים לרעיון,

נלחם לשכנע את המפקד הבכיר,

נלחם לתת סיכוי לחייל לצאת לקורס,

נלחם להשאיר חייל שרוצה לעזוב,

נלחם בקרב עד שמשלים את המשימה!

"לוחם" זה לא שם עצם. זה שם תואר וזה אופי, ושם נרדף למנהיג משימתי ונחוש.