מקצועיות כביטוי לרעות
הרמה המקצועית של כל בעל תפקיד ביחידה, חייל או מפקד, היא הבסיס לתפקודה הכולל, אבל יש לה היבט נוסף אשר מבטא הלכה למעשה את מידת החברות ביחידה. מעצם התפקוד בצוות, הרמה המקצועית של בעלי התפקידים קובעת את הצלחת הצוות כולו. ביחידות קרביות המשמעות לכך גדולה במיוחד – היכולת לבצע את המשימה באפקטיביות ובמחיר נפגעים נמוך. אנחנו חזקים כמו החוליה החלשה ביותר שלנו, קובעת האמרה המפורסמת. במילים אחרות, המקצועיות של כל בעל תפקיד משפיעה הן על איכות הביצוע והן על היקף הנפגעים של חבריו. בצוות או בקבוצה בכלל, וביחידות קרביות בפרט, חייבת להיות לכל חייל ולכל בעל תפקיד תחושה שכאילו בו תלוי גורל חבריו. רמת הכושר של כל חייל או מפקד, רמתו המקצועית ומידת השתלבותו בצוות, עשויים להשפיע על איכות הלחימה של הקבוצה, על הקצב שלה ועל תוצאותיה. כפועל יוצא מכך, טיפוח המקצועיות מתוך אחריות לחברים היא דרישה מהותית שכל מפקד חייב להטמיע אצל פקודיו.
אימונים – להנעה פנימית
- "עכשיו, במבט לאחור, אתה יכול להצביע על משהו ספציפי שעשו איתכם לפני מלחמה, שאתה יכול לומר שהשפיע, שעזר לכם?"
- "חד משמעית. תרגולות, תרגולות, תרגולות. זה מה שהציל את חיינו"
(מוטי אביעם, מט"ק פלוגה ו', חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים, שיחה בתל סאקי, 24 באוקטובר 2013).
מוטי אביעם ביטא בפשטות את הניסיון האנושי המצטבר כפי שניסח אותו גדול הוגי המחשבה הצבאית, קלאוזביץ:
"הרגל מעניק עוצמה לגוף,
בעת מאמץ רב,
לנפש בעת סכנה רבה,
ולשיקול הדעת נוכח הרשמים הראשוניים.
ההרגל מקנה יישוב דעת שאין ערוך לו לכל הדרגים".
עסקנו עד כה בחשיבותן של המקצועיות, הלכידות, המחויבות וההישגיות, אבל האמצעי העיקרי שבו מפקד יכול לקדם את הנושאים הללו הוא אימונים. למידה, תרגול וסיכום, בתדירות גבוהה ובכל רגע אפשרי, הם המפתח לשיפור מקצועיות הפרט והקבוצה, והם החומר שמאיץ התגבשות, לכידות ואמון בין חברי היחידה. אימונים קבועים ושיטתיים משפרים את תפקוד הפרט והקבוצה, ומהווים מפתח מרכזי ליצירת ביטחון ומסוגלות בקרב החיילים, בכל סוגי היחידות.
אימונים ביחידות קרביות או תומכות לחימה חייבים לעמוד בציווי הידוע "התאמן כפי שתילחם". יש להתאים את מקום האימון לשדה הקרב, יש להתאים את האתגרים והאיומים, ויש ליצור מציאות תרגילית קרובה ככל האפשר למציאות הצפויה.
התרגילים צריכים להיבנות באופן הדרגתי, אבל חייבים להגיע לרף המדמה את מצבי הקרב, להיות מאתגרים פיזית ומקצועית, ולהיות תובעניים וקשוחים. הרומאים נהגו לבצע את מרבית האימונים עם חרב כבדה, ולצאת לקרב עם החרב האמיתית הקלה יותר, בבחינת "קשה באימונים, פחות קשה בקרב" (לעולם לא "קל בקרב"). תרגילים שאינם עונים לדרישות המציאות ויוצרים תרגיל קל או שאינו מדמה, פוגעים בהכנת הכוח הן מן ההיבט המקצועי והן מן ההיבט המנטלי. מלחמה פירושה "לשחות בים סוער", וחובה להכין את הכוחות ל"דבר האמיתי" ולא להתאמן ב"בריכת מים רדודים".
ברגע האמת, בקרב, יתגלו האימונים המדמים כחישוק המלכד את הקבוצה, וכעמוד שדרה המחזיק אותה יציבה ומתפקדת ביעילות. כל אימון מגביר את התיאום בין החיילים ובין המפקד לחיילים. כל אימון מגביר את הביטחון העצמי של החיילים זה בזה ובמפקד, וכל אימון מחזק את "השריר" המנטלי, ומקרב את הדמיון בראשו של החייל למציאות שהוא צפוי לפגוש.
אימונים מקצועיים המדמים מצבי אמת בלחימה יוצרים תיאום, ביטחון עצמי ודרישות מקצועיות, ותחושת מסוגלות, החזקים יותר מכל נוהלי המשמעת. יחידה המגיעה לרמה מקצועית גבוהה ומתנהלת על פי סטנדרטים מקצועיים איכותיים, "אינה זקוקה" לנוהלי משמעת, וכל תפקודה מבוסס על הקוד המקצועי. יתרה מכך, אימונים מדמים הם גם עניין מוסרי. לשלוח חייל לשדה הקרב ולא לאמנו כנדרש – זה לא מקצועי ולא מוסרי כאחד. ולהפך, חייל מאומן מרגיש מקצועי יותר, בטוח יותר בעצמו ובחבריו, אבל לא פחות חשוב, מרגיש שמפקדיו דואגים לו ומכינים אותו למשימותיו.
תחושת המסוגלות והביטחון העצמי של הפרט והקבוצה נובעים מהכנת הכוחות למשימותיהם בכלל ולמצבי קרב במיוחד. תחושת המסוגלות והביטחון העצמי הם עמוד השדרה של הנכונות להילחם, ונכונות היא שם נרדף להנעה פנימית.