כאמור, כל מהותה של מנהיגות היא היכולת לרתום אנשים ולהניע אותם מתוך אמונה ורצון פנימי לפעול לטובת המשימה הקבוצתית. מנהיג לא נזקק לכוחה של הפקודה. רתימה ושכנוע מחליפים אותה וחזקים ממנה. עם זאת, מנהיג מקרין עוצמה, מציב יעדים, קובע גבולות וסטנדרטים, דורש ותובעני. כל זה נקרא לפקד, גם אם לא נאמרה המילה "בפקודה".
אי אפשר להשיג ביצוע איכותי ללא פעולות מסוג זה. אי אפשר להניע אנשים בקרב ללא פיקוד נמרץ, להגיע לדיוק בביצוע, לקיצור זמנים או לתוצאות גבוהות ללא דרישות גבוהות. לכן קבענו בראש הגדרת הקצין את המילה "מפקד" – לא כשם עצם אלא כפועל. "מפקד" כפועל הוא אדם שדורש, תובע, מקפיד ולא מוותר. אין סתירה בין "דורש" ובין "אנושי". נהפוך הוא, הם משלימים זה את זה. אבל יש סתירה בין "מוותר" ובין "מפקד", ויש סתירה בין "מתפשר" ובין "מפקד". הניסיון מלמד שיש לא מעט מקרים שבהם מפקדים, בכל הרמות, אינם מפקדים במלוא מובן המילה. חלקם מעלימים עין, חלקם רואים פערים וליקויים ולא תובעים את תיקונם. זהו ביטוי לחולשה פיקודית ומנהיגותית, המובילה לפגיעה באיכות התפקוד והביצוע.
במהלך שנותיי ראיתי מפקדים תובעניים שהנהיגו את היחידות שלהם לרמת ביצוע גבוהה. ראיתי גם אחרים, אשר "התביישו" ולעיתים אף "פחדו" לפקד.
לפני שנים אחדות מפקד פלוגה ביחידה לוחמת היה ער לכך שחייליו מארגנים אירוע חברתי שאסור לקיים על פי פקודות הצבא. הוא עמד מנגד והניח למציאות שהתהוותה לנגד עיניו להתקיים בלי שנקט פעולה. המ"פ "נשטף" במציאות, ונתן לחייליו לנהל אותה. מפקד, בהגדרה, מזהה מצב, משפיע עליו ומעצב אותו. מפקד נדרש להתערב, למנוע סכנה או פגיעה במשמעת, או לזהות הזדמנות ולנצל אותה, בקרב או בשגרה. מפקד לעולם לא משתתק לנוכח סיטואציה מאתגרת אלא מזנק לתוכה, פורס את כנפיו על המצב, מעריך, שוקל, מחליט ומוציא לפועל.
היכולת להישיר מבט אל עיני פקודיך, להעיר להם על גילוח או הופעה צבאית לא תקינה, על התנהגות לא נאותה או על ביצוע לא טוב המחייב תרגול חוזר, היא פיקוד ומנהיגות. ההכרח לעמוד מול כיתה, מחלקה או מדור ולהעיר על נורמה פסולה היא מנהיגות, וכל מי שלא עושה כך, על אף שהוא ער לחריגה מהנהלים, מהפקודות ומהנורמות – מועל בתפקידו, ובמהרה מאבד את מנהיגותו מול פקודיו. הדבר נכון למ"כ מול חייליו, למ"פ מול מפקדי המחלקות, ולמאו"ג מול מפקדי החטיבות שלו.
מפקד לא מוריד את ידיו מהגה היחידה, ובוודאי לא נוהג כך "כשרכב סוטה מהדרך". מפקד תופס את ההגה בשתי ידיו, ונוהג את הרכב במסלול הראוי. העיקרון נכון לשגרה ולמלחמה, לפעולות מנהלתיות, חברתיות וקרביות כאחד. כל גישה אחרת מבטאת עמידה מנגד, שבינה ובין מנהיגות אין דבר וחצי דבר. זקיפות הקומה והיכולת להעיר לפקודיך, פעם באופן מתון ופעם בתקיפות, הם מדד למקצועיות, ליושר אישי, לאיתנות המנהיג ולעוצמת מנהיגותו.
קיימים מצבים שגורמים למפקדים, לרוב צעירים, "להנמיך" את עוצמת הפיקודיות שלהם. הדבר עשוי לנבוע מאחוות לוחמים ותחושת שותפות גבוהה (מדי) בין המפקד ובין חייליו, עד כדי כך שהוא מרגיש שהוא מזדהה עימם יותר מאשר עם מפקדיו או עם "המערכת". תחושת ההזדהות חשובה ביותר, אך גם המפקד הצעיר נדרש לזכור שהוא בתפקיד ויש לו אחריות להיות המפקד של הקבוצה. הוא שנדרש להציב את הסטנדרט המקצועי, לקיים תהליכי לימוד ובקרה, לוודא שהנורמות החברתיות בקבוצה הן ערכיות וראויות, לוודא קיום פקודות והנחיות, ובלשון אחר – לגלות מנהיגות.
בסיום כיבוש הקסבה של שכם במהלך מבצע "חומת מגן" ב־2002, התחילו מפקדי הגדודים והפלוגות בחטיבה לחוש שיש התרופפות בעוצמת הפיקוד של מפקדי הכיתות ושל חלק ממפקדי המחלקות. הלחימה המשותפת, החוויה הקרבית המשותפת, הרעוּת, הקרבה הקבועה בלחימה בין מפקדים לחיילים, ותחושת ה"אחים לנשק", גרמה לתחושת חברות שהקהתה את חובת הפיקודיות. ההקפדה על נהלים מקצועיים, הוראות בטיחות ונורמות פחתה. הכושר להעיר, לדרוש, לתבוע – נחלש. קרבה, רעות ותחושת שותפות הן תכונות חשובות ביותר שהכרחי לפתח, אבל אסור להן לבוא על חשבון הדרישות המקצועיות והנורמטיביות, ואסור להן לפגוע בכושר לפקד.
כל יחידות צה"ל נדרשות לתפקד בנסיבות של לחץ, בתנאים לא מושלמים, תחת אילוצים ואי ודאות, ולמרות זאת להפגין ביצוע איכותי. "שריר הפיקוד" נדרש במטה לא פחות מאשר בשטח. גם במטה המקצועי יש למנהיגות המפקד השפעה מכרעת, שהיא מעבר להיותו "המנחה המקצועי". "המפקד", בין אם בשטח ובין אם במטה, הוא זה שמחולל את האווירה ביחידה, מחזק את חוסנם של האנשים וקובע את הסטנדרט המקצועי הראוי. אלה יובילו לתוצרים מקצועיים, איכותיים וחדשניים, והם לא יקרו אם המפקד לא יסתפק רק בקבלת החלטות בסוגיות מקצועיות.
יתרה מכך, אל לו למפקד לתחום את מנהיגותו לנושאים מקצועיים בלבד, לסיטואציות מסוימות בלבד (למשל רק כאלה שמתקיימות בשטח הבסיס), לאוכלוסיית הפקודים הישירים שלו בלבד. מפקד־מפקד – בכל מקום, בכל עניין ובכל עת: בסוגיות מקצועיות וערכיות, בעניינים נוהליים ונורמטיביים, קובע ומקפיד על נהלים ביחידה, ומגדיר נורמות התנהגות ונהלים גם מחוצה לה. זאת המשמעות של נוכחות פיקודית ועוצמה פיקודית. זו המשמעות של לפקד.