לעשות ואז להסביר
להסבר ולנימוק יש כאמור חשיבות רבה, אבל לעולם אסור שהם יהיו תנאי לביצוע. הפקודה גוברת! במקום שיש זמן, ראוי להסביר, ובמקום שאין זמן – פקודה גוברת על כל הסבר, בבחינת "נעשה ונשמע".
אבל קיים נימוק חשוב לא פחות להקדים מעשה להסבר, לבצע ואז לנמק. "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", אמר רבי סעדיה גאון. יש מקרים שבהם "המילים נגמרות", שכוח ההסבר, הנימוק והשכנוע הגיעו לכדי מיצוי. ברגעים מסוג זה נדרשת החוויה עצמה להשפיע ולשכנע. במקום להמשיך ולגייס נימוקים ראוי שהמפקד יעבור למעשים: להתקדם בלחימה, לצאת למיזם החדש, ליישם נוהל שונה, לעבור לשלב הבא בפיתוח השיטה החדשה חרף הסיכונים, ולנקוט פעולה חדשנית.
כאשר המעשה יוצא לדרך, ואפילו שרק יראה סימנים ראשונים להצלחה – חברי הקבוצה, גם הספקנים שבהם, יקבלו ביטחון. כאשר מעשה מצליח והאנשים נוכחים לדעת שהשיטה עובדת – הם ישתכנעו מכוח התוצאה. מעשים ותוצאות יוצרים הוויה, יוצקים ביטחון ויוצרים תודעה המובילים להזדהות ולאמונה.
כשהתחלנו בשנת 2011 לפתח באמ"ן את שיטת הלוחמ"ם (לוחמה מועשרת מודיעין), שכל תכליתה היא ייצור מודיעין טקטי בהיקפים נרחבים והנגשתו לקצה המבצעי (מחלקות ופלוגות), היו רבים בצה"ל שהתייחסו לעניין בחשדנות שלא לומר בזלזול. הצגנו את הנושא בפורומים שונים ושילבנו את היכולות הראשוניות בתחום האימונים, ואפילו הפעלנו את השיטה במבצע "עמוד ענן". ובכל זאת, רבים בצה"ל, כולל באמ"ן, נותרו ספקנים ולא רתומים לרעיון. לא רק שלא עצרנו אלא הגברנו את קצב הפיתוח ואת הטמעת השיטה, ונתנו למעשים לדבר.
במהלך מבצע "צוק איתן" הופעלה תפיסת הלוחמ"ם בהיקף נרחב, וסיפקה מודיעין מבצעי עשיר. זו הייתה טבילת האש של השיטה, והיא הוכיחה את עצמה. מכאן והלאה פסקה לחלוטין שאלת היכולת לממש אותה והתפתחה אמונה בתפיסה, שהובילה לשיתופי פעולה מגופים רבים והירתמות כוללת. מכאן והלאה נותר היה להמשיך ולפתח את התפיסה, ולתרגם אותה לביטויים מעשיים ושימושיים. אחרי המעשים נמשכו הלבבות.
יש במעשים דבר מה פשוט ובסיסי, היוצר הזדהות ורתימה, בבחינת "ממני תראו וכן תעשו" (שופטים ז, יז). מעשים פעמים רבות מובנים יותר מהסברים, ובשעת לחימה או סכנה הם בוודאי מדרבנים יותר.