התמודדות עם משבר וכישלון
"שבע יפול צדיק וקם" (משלי כד, טז). חוויה של קושי גדול עד כדי משבר היא אירוע טבעי שיכול להתרחש אצל כל אדם, בכל תפקיד ובכל קבוצה. קושי, משבר וכישלון הם מבחן גדול ביותר לפרט, ליחידה, למפקד היחידה, והם נמדדים לפי היכולת להתמודד באופן אפקטיבי עם המצב. כישלון מבצעי ורגעי סכנה בלחימה הם פסגת האתגר, ושם בלחץ זמנים ולחץ נפשי שאין גדול ממנו, צריך להתמודד ולהתגבר. אבל גם בשגרה וגם יחידות עורפיות יכולות להיקלע למשברים קשים.
כשלושה חודשים לאחר כניסתו של תא"ל עמוס עמיר ז"ל לתפקידו כמפקד בסיס תל נוף בשנת 1977, אירעה תאונה אווירית קשה ביותר. מסוק יסעור התרסק בבקעה, ופלוגת צנחנים שלמה וצוות המסוק נהרגו. 54 חיילים וקצינים נספו בתאונה. שבוע אחד בלבד חלף, מסוק יסעור נוסף התרסק וכל הצוות נהרג. מעט יותר מחצי שנה לאחר מכן התרסק מסוק נוסף. התרסקות המסוקים הפכה להתרסקות מנטלית של אנשי שתי טייסות המסוקים הכבדים, כפי שתיאר זאת עמיר בספרו אש בשמיים: "שתי הטייסות היו במצב של התפוררות מורלית. תקלות רבות ושמישות נמוכה פגעו בכמות האימונים ובאיכותם; טייסים פחדו לטוס, ודברים קשים נאמרו על ידי אנשי הטייסת, זוטרים ובכירים, סדירים ומילואימניקים כאחד" [19].
המענה להתמודדות עם משבר צריך להביא לידי ביטוי רבים ממרכיבי המנהיגות שתוארו עד כה, אלא שאת רובם צריך ליישם בפרק זמן קצר, באופן אינטנסיבי ולרוב סימולטני. במצבי משבר נכון להבחין בין שני חלקים של הפתרון: האחד מקצועי, והוא קשור לצורך לשפר או לשנות את שיטת הביצוע: איגוף מכיוון אחר, שיטת התקפה שונה, שיטה חדשה לטיפול באמצעים שכשלו או תפיסה חדשה בנוגע לסוגיה התקשובית, המודיעינית או הלוגיסטית. המפתח להתמודדות אפקטיבית עם הממד המקצועי של המשבר הוא באמצעות תהליך למידה, שבמצבי קרב ובתקופות לחימה צריכים להיעשות באופן מהיר ותכליתי.
הצד האחר של הפתרון קשור להיבט המנטלי. כל משבר הוא בראש ובראשונה מצב מנטלי ותודעתי, והמענה המיידי להתמודדות איתו הוא בחידוש המשמעות של הנושא שבו הפרט והקבוצה עוסקים והמחויבות לחברים ולמפקד. בין אם מדובר במשבר בלחימה ובין אם בתקופת שגרה, היכולת הן של המפקד והן של הקבוצה "להרים את עצמם" דרך מתן תוקף מחודש למשמעות פעולתם, מעניק כוחות מחוזקים והנעה פנימית מחודשת.
כאן בדיוק גם באה לידי ביטוי עוצמתה של הקבוצה. תחושת השייכות, ההדדיות והלכידות מסייעים לחברי הקבוצה להתמודד ביחד, לחוות ביחד ולהתגבר ביחד. הרצון שלא לאכזב את החברים עשוי להתגלות במצבים אלה ככוח מניע חזק ביותר, ובלבד שהקבוצה מגובשת ומלוכדת. באופן דומה, הרצון שלא לאכזב את המפקד והמחויבות למפקד, הופכים להיות גם הם גורם משפיע מרכזי בכושר ההתגברות של הפרט והקבוצה.
רק קבוצה שהתלכדה על בסיס מקצועי וחברתי תצלח את המשבר. רק קבוצה שתורגלה והוכנה לכך במצבים מדמים תוכל לאתגר. הדבר נכון למשברים בלחימה ובשגרה, ולשניהם צריך המפקד להכין ולהכשיר את אנשיו.
גם לכבודו העצמי של החייל (או המפקד) יש תפקיד מהותי במצבים מסוג זה, וכבודו כאמור הוא פונקציה של יחס המפקד, יחס חבריו ולכידות המסגרת.
חלקו של כל מפקד הוא מכריע בעיתות משבר, ומנהיגותו צריכה לצקת תוכן מחודש למשמעות הפעולה, לעודד את הקבוצה לממש את ערבותם ההדדית, להפגין קור רוח, איתנות, אנושיות והבנה למצב, לצד מעשיות ונחישות. מעל לכול התנהגותו של המפקד צריכה לגלם חוסן ודוגמה אישית. זהו רגע שבו צריך לגייס את כל היכולות המנהיגותיות כדי לגרום לאנשים שחוו כישלון או חוסר הצלחה להוציא מעצמם את כוחותיהם הפנימיים, לקבל כוחות זה מזה ולהמשיך לבצע את המשימה, נוכח ועל אף כל קושי.
לכל משבר יש המאפיינים שלו, אבל לכולם יש קווי דמיון אשר ניכרים גם במענה למצבים מסוג זה. בצד המקצועי יש לקיים תהליך למידה והפקת לקחים וליישמם באופן שיטתי ונחוש. עמוס עמיר בנה ויישם תוכנית שיקום מקיפה שכללה תיעדוף ושיבוץ בעלי תפקידים חדשים, מפקדים ואנשי מקצוע ייעודיים ושינוי שיטות ונהלים:
הסתובבתי בבסיס כאחוז אובססיה. השכם מדי בוקר, יום יום לפני כל פעילות אחרת, הייתי עורך סיבוב בשתי הטייסות ובמרכז התחזוקה הבסיסי, כדי לראות במדויק מה מתקדם ומה תקוע ומחייב את התערבותי. השתדלתי מאוד 'לשדר' בכל דרך אפשרית, ובמיוחד בדרך הדוגמה האישית, עד כמה קריטי וחשוב הנושא. עד מהרה לא היה מפקד בבסיס שלא ידע שפתרון משבר היסעורים הוא העניין החשוב ביותר שעל הפרק, וה'דיבוק' התפשט לכל עבר.
גם בצד המנטלי יש כמה עקרונות שיישומם מאפשר לצאת מן המשבר:
* לתת לגיטימיות לתחושות, אבל בכל דרך לא להטיל אשמה;
* לגלות הבנה לקשיים;
* להבהיר את חשיבות המשימה שכרגע על הפרק ואת דחיפותה;
* להבהיר את משמעות אי ביצוע המשימה;
* להזכיר את המחויבות ההדדית של כולם לכולם;
* להדגיש את הציפייה שלנו מעצמנו, את הציפייה של היחידה כולה ושל אחרים מאיתנו;
* להדגיש את המחויבות האישית והציפייה האישית של המפקד;
* ליצור קרבה וגישה אישית;
* להפגין קור רוח ונחישות.
"כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר" (ישעיהו לז, ג) כתוב בספר הספרים. רש"י מסביר כי המשבר הוא "מושב האישה הכורעת ללדת". אחרים מפרשים משבר כצוואר הרחם שדרכו עובר הוולד בכאבים. משבר יכול להפוך ללידה: ברור, למידה, שכנוע ורתימה, לצד פעילות תכליתית ומעשים המעוררים הבנה ורגש, שיכולים להפוך כל משבר להתחלה חדשה. רק עניין של מנהיגות.
