השתתפות – דוגמה אישית

רבות נכתב ובצדק על מקומה והשפעתה של הדוגמה האישית. אין לה תחליף. כוחה בחיזוק המנהיגות, הנעת הפרט והקבוצה הוא עצום. ובכל זאת ראוי להזכיר לעצמנו ממה נובעת השפעתה הרבה. דוגמה אישית צומחת מהמקום הבסיסי ביותר של צורכי האדם – אדם רוצה לראות במפקדו או במנהיגו מידה מסוימת של שוויון והשתתפות. השתתפות במשימות, במטלות, בקשיים ובתנאים. כך מתחזקת אצל האדם התחושה שהוא לא שקוף, ושמפקדיו עֵרים למצבו ולתנאיו. פערים בין מפקדים לחיילים בכלל ופערים ניכרים במזון, בתנאי המחיה או ביציאות לחופשה – יפגעו במנהיגותו של מפקד, ולחלופין יחזקו את מנהיגותו אם ינהג באופן שמקרין מידה רבה של שותפות. שותפות אינה אומרת שוויון מוחלט, וכפועל יוצא מהתפקיד למפקד יהיו כמה תנאים שאין לחייל, ממש כשם שיש לו חובות שאין לחייל. אך הצורך הבסיסי והאנושי הוא שראש הקבוצה ישתתף במשימות חייליו.

מפקד מחלקה, סוללה או מקביליהם שלוקחים חלק בשמירות – משתתפים. מפקדים שמבצעים אימוני כושר עם החיילים, נמצאים איתם בשטח ולוקחים חלק ביום ניקיונות בבסיס – משתתפים. ראש ענף שנשאר עד שעת לילה מאוחרת עם פְּקודיו, כדי להתמודד עם אתגר טכנולוגי – משתתף, ומפקד בכיר שלא רק שולח את אנשיו לעבודת מטה ממושכת, אלא חוקר את הסוגיה מעת לעת ביחד עם קציניו – משתתף. השתתפות עונה על צורך טבעי ובסיסי – להראות מידה של שוויון וחלוקה בנטל. מן הצד האחר, למפקדים סדר יום עמוס ביותר והם נדרשים בעצמם להכנות, להערכת מצב ודיונים ולמנוחה. יש לדעת להציב גבולות, וכמו בתכונות מנהיגות אחרות לקיים איזון ומינון נכון בין השתתפות עם החיילים או מפקדי המשנה ובין זמן מפקדים שנדרש להכנות או לצרכים אישיים.

נוכחותו של מפקד היא הרבה מעבר לשוויון ולהשתתפות. היא בראש ובראשונה עונה על הצורך בקשר, ומבטאת גישה אנושית. מפקד הנמצא עם חייליו בכל מקום שבו הם פועלים – בשטח, במשרד או בסדנה, נחשף אליהם ומתגלה כאדם. זה הזמן לדבר עם האנשים, לשמוע, לשאול, לברר, להסביר וכאמור – להשתתף. נוכחות היא כוח פיקודי שאסור לוותר עליו. עצם הנוכחות וההשתתפות, ובתנאי שהיא שיטתית חוזרת על עצמה באיכות ובתדירות מספקת, מגבירה את ההזדהות עם המפקד, מגבירה את האמון בו ומעצימה את ההנעה הפנימית של הפרט והקבוצה.