תנאי הכרחי, בסיסי ויסודי למנהיגות – מודעוּת עצמית. מפקד חייב להיות מודע לעצמו, ליתרונותיו ולחסרונותיו, לנקודות החוזק שלו ולנקודות החולשה. "דע את עצמך", תבע סוקרטס מתלמידיו.
אישיותו של האדם מכתיבה חלק ניכר מדרך מנהיגותו. מעבר לממד המקצועי ולניסיון האישי שצבר, כל מפקד ומנהיג מביא לתפקיד את אישיותו הייחודית, והיא קובעת במידה רבה את סגנונו ואת דרך התנהלותו, ומקרינה על הקבוצה כולה. ביטחונו העצמי, רגישויותיו, סבלנותו, חששותיו, מידת האופטימיות הטבועה בו ועוד, ישתקפו במנהיגותו, בין שהוא מודע לכך ובין אם לאו (לא פעם מנהיגים ומפקדים, זוטרים ובכירים כאחד, לא ערים לכך).
מודעוּת עצמית היא תכונה חשובה, ואם היא קיימת אצל אדם במידה לא מספקת אפשר לפתחה ולחזקה. שיחות משוב ממפקדים ואפילו מעמיתים היא דרך התמודדות טובה, וכמוה ריבוי שיחות עם פקודים וחברים. פתיחות ונכונות להקשיב למשוב, להערה, לחיזוק או ביקורת, הם האמצעי הטוב ביותר להכרת "העצמי" ולשיפורו.
מפקד צריך להגדיר לעצמו את התחומים שעליו להשתפר בהם, ולקבוע לעצמו שיטות ודרכים לשיפור. מפקד שחלש בנושא מקצועי כלשהו צריך לקבוע לעצמו תוכנית אישית לחיזוק הנושא. מפקד שצריך למשל לשפר את יכולותיו בתחום הניהול, יכול ללמוד שיטות וטכניקות בנושא: שיטות בקרה על ביצוע משימות, מעקב אישי אחר החיילים, תכנון גאנט פעילות ועוד. להבדיל, מפקד סגור או מופנם צריך לפתח מודעוּת ודרך התנהגות המגיעה ללב חייליו.
אחד הגורמים המשפיעים ביותר על מנהיגות המפקד הוא מידת ביטחונו העצמי. ביטחון עצמי גבוה או נמוך קשור לגורמים רבים ומגוונים, שחלקם נובעים מההקשר בו עוצב המפקד בילדותו ובנערותו. כגובה הביטחון העצמי של המפקד כך גובה הביטחון שיפגין כלפי אנשיו. כגובה הביטחון העצמי כך עוצמת האיפוק, שיקול הדעת, השיתוף, הפתיחות והסבלנות. מפקד חסר ביטחון נוטה להיות תקיף, שלא לומר תוקפן, להסתתר מאחורי "דיסטנס", סגור ולא פתוח, נמנע מלחשוף את עצמו ואת אישיותו, נמנע מלשתף, חשדן כלפי הסביבה, רגיש לכל עימות והערה ונוטה לפרש אירועים באופן אישי. ביטחון עצמי משפיע על התנהלותו של אדם בכלל ועל דרך מנהיגותו בפרט. במהלך ההיסטוריה, בכל העולם וגם בצה"ל היו מפקדים בכל הדרגים, לרבות קצינים בכירים, שבתוך תוכם קינן חוסר ביטחון עצמי שהקרין על אופן מנהיגותם ועל תפקודם. יש כמובן גם דוגמאות חיוביות רבות הנובעות מביטחון עצמי מאוזן, והן מובילות את המפקד להיות נינוח, קשוב, מכיל, מקבל ביקורת, איתן ברגעי לחץ ושקול. עם זאת, ביטחון עצמי יכול להיות גם מופרז. מפקד כזה עשוי להפגין את אותה התנהגות לא רצויה: הוא לא יהיה מספיק רגיש לצורכי האנשים בכלל ולאנשים שמתקשים בפרט, יגלה חספוס וקוצר רוח, יימנע מלשתף ויהיה תקיף באופן מוגזם. אישיות המפקד היא מניע מרכזי וביטחון עצמי היא תכונה מהותית.
שאול טשרניחובסקי כתב: "האדם אינו אלא קרקע ארץ קטנה, האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו, רק מה שספגה אוזנו עודה רעננה, רק מה שספגה עינו טרם שבעה לראות" [14]. אדם הוא סך ההשפעות שספג והחוויות שחווה בחייו, ולכך מתווספת המוטיבציה שלו להתפתחות וסקרנותו למקצועו ולתפקידו. כך גם המפקד הוא מונע במידה רבה מאישיותו, שלמותו ופנימיותו, ולכן הוא נדרש לעבודה עצמית מתמדת.
כדי להיות מפקד טוב אדם צריך להיות שלם עם עצמו, מאוזן ובטוח ביכולותיו, ולאהוב את מקצועו ואת תפקידו. לכל אדם יש חסרונות וחולשות, ולכן כל מפקד חייב לקיים עם עצמו בירור תמידי שיציף את התחומים שבהם הוא נדרש להשתנות במהות או בסגנון. מעגל הלמידה והשיפור שתואר קודם בהקשר הפרט והקבוצה רלוונטי גם לכל מפקד. ביטחון עצמי גבוה מאפשר לאדם לסמן לעצמו את הנושאים שטעונים שיפור, ולפעול לתיקונם. אלה יכולים להיות נושאים שקשורים למקצוע, ליחסים עם אחרים ולדרך התנהלותו. מפקד חייב להעמיד את עצמו מול המראה באופן קבוע, ולקיים מצד אחד תהליך שיפור ולמידה, ומנגד להמשיך ולטפח את תכונותיו החזקות, להמשיך לבטא אותן, ובעזרתן לרתום ולהנהיג.
כך או כך, וכפי שתואר בספר הפלמ"ח [12]: "המפקד צריך להופיע בעיני פקודיו, ולא פחות חשוב גם בעיני עצמו, כבשר ודם פשוט, שבזכות ניסיונו וכשרונו הוטלה עליו האחריות הזאת, הקשורה בהרבה מאוד חובות ובזכויות מעטות בלבד".