על אחריות פיקודית ונקיטת סנקציות פיקודיות בגין אי־מימושה
חיילים בתרגיל ירי. החובה של המפקד מתחילה בחובות פיקוח ובקרה קונקרטיות המוטלות עליו בפקודות. צילום: אתר צה"ל
בצה״ל מוקנית למפקדים הסמכות לנקוט מגוון של סנקציות פיקודיות בעקבות כשל שאירע ביחידתם, החל מנזיפה, עבור בהדחה מתפקיד וכלה בפיטורים משירות קבע. סנקציות אלה נמצאות בין הטלת אחריות פלילית, כלומר, העמדה לדין בפני בית דין צבאי בגין אחריות לעבירה בהקשר של האירוע, ובין שאלת האחריות המוסרית האישית, הנתונה לתפיסתו הסובייקטיבית של כל חייל ומפקד.
לסנקציות פיקודיות תפקיד כפול: מצד אחד, הן משמשות לענישה ולהרתעה (גם של אחרים) בעקבות התנהגות מסוימת, כתחליף להעמדה לדין משמעתי. מהצד האחר, הן משמשות כלי ניהולי־פיקודי על־מנת להבטיח שהאנשים הראויים ביותר ישמשו בכל תפקיד בצה״ל.
ניתן לנקוט סנקציות פיקודיות גם כלפי מפקדים שכשלו. לעיתים הכשל מצוי בפעולה ישירה ואישית של המפקד. כך, למשל, בחודש פברואר השנה (2023) פורסם, כי במהלך אימון מנהרות של יחידת יהל״ם, השליך מפקד רימון עשן על חייליו. עשרה חיילים מהיחידה פונו לבית החולים במצב קל לאחר שסבלו משאיפת עשן. דובר צה״ל מסר כי לאחר תחקיר מעמיק בראשות מפקד היחידה הוחלט להעמיד לדין משמעתי את המפקד שהשליך את הרימון. המפקד נידון ל־20 ימי מחבוש.
שאלה מורכבת יותר, בה אתמקד במאמר זה, היא – מתי אפשר ונכון לנקוט סנקציות פיקודיות כלפי מפקדים בגין מעשים של פקודיהם, שעליהם לא הורו ושעליהם לא ידעו לפני שאירעו? להלן אפרט שלוש דוגמאות של אירועי אובדן חיים בצה״ל, שעלו לכותרות בשנה שעברה (2022), על מנת שישמשו לעזר בהמשך, במתן מענה לשאלה.